קבלה לעם היום

כל חגי היהדות מסמלים שלבים בדרך התפתחות האדם ההדרגתית, שלקראת סיומה מתגלה העולם העליון. בדרך מרתקת זו לומד האדם להבין את המציאות בה הוא חי, להשתנות ולהתקרב לבורא, עד לאיחוד שלם עימו.

במהלכה של דרך זו, יום כיפור מסמל את המצב שבו מסתיימת מלאכת בניית הכלי הרוחני. בפועל, תיקון כזה עשוי לחול לאו דווקא בתאריכים אלה, אלא בכל זמן אחר ולפי הצורך. בעולם שלנו, שמתנהל ברמה הגשמית, אנו מציינים את התיקון בתאריכים מוגדרים וקבועים בלוח השנה שתלוי על הקיר.

עשרת ימי תשובה

לפי חכמת הקבלה, המציאות כולה מורכבת משני מושגי יסוד – “אור” ו”כלי”. ה”אור” הוא הבורא, התענוג, וה”כלי” הוא הנברא, נשמה, מלכות. האור נמצא במנוחה מוחלטת ואינו משתנה. כוונתו היחידה של האור היא להטיב לנבראיו, להביא את האדם להרגשת תענוג נצחי ואין סופי.

כדי להקל על הבנת העניין, אפרט את “תקציר הפרקים הקודמים” בתהליך ההתפתחות הרוחני: בראש השנה – הופרדה הנשמה מהבורא. בעשרת הימים שמראש השנה ועד יום כיפור, הנשמה מעתיקה על עצמה את תכונות הבורא שמורכבות מעשר “ספירות”: כתר, חכמה, בינה, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד ומלכות, ומאמצת בהדרגה את התכונות הללו.

יום כיפור הוא השלב שבו מתבצעת הכללה סופית של עשר הספירות בנשמת האדם. מיום כיפור ואילך מתרחש תהליך של “המתקה”, כלומר תהליך של תיקון – שינוי תכונותיו האגואיסטיות של הנברא לתכונותיו האלטרואיסטיות של הבורא. מכיוון שהנברא הופך דומה לבורא בתכונותיו, מתחיל הבורא למלא באורו את עשר הספירות, התכונות שרכש הנברא. הנשמה חשה את עצמה מתמלאת באור הבורא, שמורגש בה כעונג עצום.

אחד בפה ואחד בלב

ביום כיפור ובתקופת החגים בכלל, רבים נוטים להתפלל או לפחות לבקר בבתי הכנסת. נשאלת השאלה מהי תפילה? מדוע יש צורך לעמוד במקום מסוים ולומר מילים שלכאורה מוכתבות מראש? האם מדובר במס שפתיים? מה הקשר בין פעולות אלה לבין מה שאני מרגיש או חושב?

“תפילה” נקראת עבודה שבלב. את התפילות סידרו לנו מקובלים עצומים, אנשי הכנסת הגדולה. באותן התפילות מתוארת צורתו המתוקנת של האדם כלפי הכוח העליון. כלומר כיצד צריך האדם לכוון את יחסו כלפי תכונת ההשפעה כדי להגיע עימה להשתוות צורה מלאה.על האדם מוטל “ללמוד” את התפילות האלה, כלומר ללמוד לממש אותן, לבצע אותן, ולא סתם למלמל אותן מפֶּה ולחוץ.

מימוש התפילות, משמעו שהאדם מתקן את הרצון-לקבל שלו. פעולה זו נקראת בקבלה “רכישת מסך ואור חוזר”, ובעקבותיה הרצון לקבל שבאדם (האגו שלו) חש כלפי הבורא, תכונת ההשפעה, את שמתואר בתפילה.”והעניין הוא שתפילה צריך להיות בלב, שהוא סוד עבודה שבלב. היינו, שהלב יסכים למה שהאדם מדבר בפה (ואם לאו, נקרא זה רמאות. היינו שאין פיו ולבו שווים)”. (בעל הסולם, ספר שמעתי, מאמר קכ”ב)

כתבנו לחיים

“כתבנו לחיים” – שכל אחד מרצונותינו יהיה מכוון להגיע לחיים. על פי הקבלה, “חי” הוא אדם שהגיע לרכישת השלמות שיש בתכונת ההשפעה, לנצחיות.

גמר חתימה טובה.

יום כיפור באור הקבלה חלק א’

יום כיפור באור הקבלה חלק ב’