קבלה לעם היום

חלק א’: כתבי רב”ש, כרך א’, “כשאדם יודע מהי יראת ה'”

• אם אנחנו רוצים לעלות למלכות דאצילות, אנחנו חייבים להשיג ולו במשהו, את יראת ה’.
• “תמימות” – כשהאדם תולה את עצמו בכוח מסוים מלמעלה.
• כל מה שאנו מסכימים איתו, לא שייך לרוחניות. דווקא הדברים ההפוכים, שלא מסתדרים לפי השכל והרגש, שאני לא רוצה אותם, דווקא עליהם כדאי לי לעבוד.
• אם אני נמצא במצב שבו אני לא מרגיש בו תועלת, הן ברגש והן בשכל, ואני מתעלה מעליו, אני יכול לפנות לרוחניות, מכיוון שכדי להתעלות למעלה ממנו אני אזדקק לעזרת הבורא.
• אהבת ה’ בנויה כולה על שנאת הגוף הגשמי של האדם – הרצונות והמחשבות לעצמו.
• קודם כל עלינו לדחות את הגוף למטה; לקבל את השכל והרגש בחשבון, אך רק כדי להיות למעלה מהם.
• ללכת למעלה מהדעת זה לא אפשרי, אך אנו חייבים לעשות זאת, ולשם כך אנו זקוקים לעזרת הבורא.
• האדם חייב ללכת עד הסוף – אני הולך לבצע, אמנם שברור לו שהוא יתקע בדרך, מכיוון שאם לא נתתי את כל כוחותיי לא אגיע לייאוש מכוחותיי, ואם לא אגיע לייאוש מכוחותיי הבורא לא יוכל לעזור לי.
• האדם לא יודע מה יהיה ברגע הבא, אך הכול מגיע כתוצאה מהלחץ מצידו.
• הסימן הטוב הוא כל הזמן להיות מעל הדעת, הגוף, ואז התענוג מתלבש בהשפעה ולא מבטל אותה.
  
• במצב האהבה, האדם מגלה עד כמה הוא זקוק לעזרת הבורא, ובו בזמן הוא מגלה עד כמה הבורא זקוק לו, ושהשמירה על מערכת היחסים ביניהם היא באחריות האדם.
• הרגשת החטא היא כבר לא החטא – החטא הוא מה שכבר עשינו קודם, והרגשת החטא היא כבר תיקון.
• אנו תמיד בונים את עצמנו על דחייה של משהו; איפה שאני נהנה ומבין זה בסיס טוב, אך כדי לבנות מעליו את תכונת ההשפעה.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

חלק ב’: “זוהר לעם”, פרשת “ויחי”, אות ק”י, שיעור 8

• הזוהר משפיע אם אנו מכינים לו מקום להשפעה – המקום השבור, שאותו אפשר לגלות במידה שנשתוקק להתחבר בינינו, וכשהשבירה תתגלה, יהיה לנו מה לתת לאור לתקן, ולאחר שהוא יתקן את השבירה, נגלה באותו המקום את הבורא.
• הכל מתגלה בתוך החיבור בינינו.
• צריכים זמן רב כדי להעריך את הכוח הטמון בזוהר, אך לאחר מכן מגיעים למצב שזקוקים לזוהר כדבר הכרחי, כאוכל ומים.
• מי שלא נמצא בדבקות עם הבורא לא נקרא נברא; “נברא” נקרא שהוא יוצא מהבורא ונדבק אליו.
• זה שאני דוחה את הרצונות והמחשבות העכשוויים שלי נקרא שאני דוחה את הבורא, את ההנהגה שלו, שהוא מחייב אותי להיות כך. ולאחר שאני יוצא ממנו, אני רוצה לחזור בחזרה לתוך אותה הנקודה ולהיות בו בשורש נשמתי.
• כל התהליך שאנו עוברים הוא תהליך של חקירת עבודת ה’ – לימוד של מה שהוא עשה, ואת זה לא ניתן ללמוד בלי להיות עצמאי.
• עצבות היא סימן שאתה לא אוחז במטרה.
• השמחה היא סימן גדול מאד; כל מצב שבו האדם נמצא בשמחה מתוך זה שיש לו משהו בדרך, הוא קשור בצורה כזאת או אחרת למטרה.
• אין יותר מציאות מאשר זו שאנו בונים בינינו, ובאותה המציאות הכל מתגלה.
• הקו השלישי נבנה מסכום שני הקווים שמגיעים מלמעלה; אתה משתמש בדברים הטובים ביותר שבשני הקווים, ומהמשותף מהתכללות בינה במלכות ומלכות בבינה, אתה בונה את הקו האמצעי.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

חלק ג’: תלמוד עשר הספירות, כרך א’, חלק ד’, עמוד רס”ח, הסתכלות פנימית, אות נ”ט

• בסך הכל אנו צריכים כלים, כדי לגלות את האור הנמצא במנוחה מוחלטת.
• כל הדרך היא עליות וירידות, ולכן מציאות הכלי לא יכולה להיות אחרת, אלא על-ידי שינוי המצבים.
• תדירות חילוף המצבים תלויה בסביבה.
• עלינו לצרף את כל המצבים – מתוך הירידה ללמוד מהי העלייה, ומתוך העלייה ללמוד מהי ירידה. זוהי קבלה מעשית ממש.
• “ירידה” היא רק לעומת העלייה – איך שקודם לכן הערכתי את הרוחניות וכעת אין לי את זה, ללא קשר להרגשה, טובה או רעה.
• מה שהשגתי ב”יום”, קובע את ה”לילה” הבא.
• רק הסביבה היא מה שמחזיק את האדם לזכור מהי עליה ומהי ירידה בצורה הנכונה. אם האדם לא קשור אליה גם בעליות וגם בירידות, הוא לא יכול לקבוע דבר, כי הוא בתוך עצמו, “מתבשל” ברגש ובשכל.
• אנחנו יכולים להיות בהבחנות רוחניות, רק לאחר שאנו עושים על עצמנו צמצום.
• הצמצום הוא לא שאני מצמצם את עצמי מלקבל, אלא שאני משתמש בקבלה כאמצעי לדבקות.
• נקודת “יש מאין” הראשונה שמתגלה – למרות שהבורא ברא אותי דבוק אליו, אני לא נמצא בדבקות אליו.
• הבושה היא מקום החלל, שמתגלה בנברא כמקום ממשי להשגת הדבקות.
• הבושה היא הכלי האמיתי, שנבנה על-פני כל הכלים הקודמים; שם אגלה את המילוי פי תר”ך פעמים.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

חלק ד’: כתבי בעל הסולם, הקדמה לספר פנים מאירות ומסבירות, אות י”ט, שיעור 18

• משך כל ההיסטוריה התקדמנו על-ידי כוח שדחף אותנו להתקדם והגדיל לנו את הכלים – רצונות שאותם היינו חייבים למלא, עד שהגענו למצב של רוויה – סיום ההתפתחות הילדותית על-ידי תענוגים. כעת אנו מבינים שההתפתחות לא חייבת להיות על-ידי חסרונות ומילויים בלבד, אלא על-ידי הכוונה, ולשם זה אנו זקוקים למאור המחזיר למוטב ולחכמת הקבלה.
• דרגת המדבר לא תלויה בדרגות דומם, צומח וחי, אלא משתמשת בכל הדרגות הקודמות לה בצירוף הכוונה – לשם מה כולן קיימות, “לשם מה אני חי?”.
• במצבנו ההתחלתי אנו שייכים לדרגת החי, ודרגת המדבר כלל לא שייכת לגוף שלנו. לכן אנו לא יכולים לגלות אותה באופן טבעי ולשם כך ניתנה חכמת הקבלה לאנושות.
• הבושה מתגלה כלפי זה ש”אתה לא אדם”, לא דומה לבורא.
• החלל שמתגלה הוא חוסר התאמה לבורא, והאדם ממלא את אותו החלל באהבת הזולת ובזה הוא נעשה דומה לבורא.
• אתה אף פעם לא עובד כלפי הבורא, אלא עוסק בתיקון הכלים בלבד – מכין את הכלי שלך כדי שהבורא ימלא אותו.
• “גילוי הבורא לנברא” – בכלי שלי מתגלה החלל שנקרא “בורא”, ואותו אני ממלא.
• צורת הקיום הגשמית נמשכת וניזונה בכל רגע מהמוות, מכיוון שזהו שורשה. לעומתה, הרצון להשפיע הוא חלק נבדל לחלוטין מהגוף, ולכן המעבר אליו הוא מהותי, כפי שלא היה קודם לכן.
• העיקר הוא בניית המערכת הוירטואלית המשותפת, שבה אנו מרגישים זה את זה, את הכוח המשותף שאותו אנו מייצרים מעלינו.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

  לחצו כאן למעבר למדור “שיעור הקבלה היומי“