מה ההבדל בין דת וקבלה?
בעולם קיימות כ-3800 אמונות, שיטות, דתות ופילוסופיות שונות. את השיטות הללו פיתח האדם לפי טבעו וחמשת חושיו המוגבלים. בזמננו, האנושות התייאשה משיטות מוגבלות אלו ומתחילה לגלות את השיטה היחידה שיכולה להביא אותה לשלמות – חכמת הקבלה…
לעומת שאר השיטות, חכמת הקבלה מלמדת את האדם היכן הוא תחום הבחירה החופשית שלו, כיצד ובאילו כלים הוא יכול לחקור אותו ואיך הוא יכול להשתמש באותו תחום צר כדי להפוך את עצמו לחלק שפועל בצורה נכונה בתוך מערכת הטבע. לכן במובנה האמיתי והשלם, “דת” היא שיטת ההתקשרות בין הנברא לבין הבורא. מהות אותה דת היא תיקון הדרגתי של תכונת הקבלה (אגואיזם), שעימה נולד הנברא ורכישת תכונת הנתינה, תכונתו של הבורא.
דת במובנה האמיתי
עבור רבים מאיתנו, התורה היא אוסף של סיפורים היסטוריים שעיצבו משך אלפי שנים את דמותו של העם היהודי, וקיום מצוות הוא ברובו קיומן של פעולות גופניות. על פי חכמת הקבלה, למושגים “דת” ו”תורה ומצוות” יש משמעות אחרת לגמרי – במובנה האמיתי, “דת” או “תורה”, היא כוח עליון, כוח שנתן לנו הבורא על מנת שנתקן את כל הרצונות המקולקלים שבנו ובאמצעותו נתעלה לדרגתו. עשיית מצווה היא שינוי השימוש ברצון שלנו מקבלה לטובתי האישית לנתינה לזולת, בעזרת כוח התורה.
דת הגלות
לאחר חורבן בית שני, כשאבד לעם ישראל הקשר עם הבורא, המשיכו היהודים לקיים את הפעולות הגשמיות בלבד, הנקראות “מצוות אנשים מלומדה” במסגרת המכונה “דת”. הן נקראות כך, משום שהאדם אינו מקיים אותן מתוך הקשר שלו עם הבורא, אלא מפני שכך לימדו אותו שעליו לקיים.
מתקופת חורבן בית המקדש ואילך, דת התיקון האמיתית שעוסקת בפעולות פנימיות-רוחניות, נסתרת מאיתנו, ובמקומה הודבק הכינוי “דת” רק לפעולות החיצוניות שמבצע עם ישראל.
אז על מה באמת מדברת התורה?
כל הכתוב בתורה ובשאר כתבי הקודש היהודיים עוסק אך ורק בתיקון הרצונות האגואיסטיים שבאדם והיפוכם לרצונות נתינה, בדומה לתכונת הכוח העליון. כלל לא מדובר בהם על קיום פעולות גשמיות שעליהן אנחנו רגילים לחשוב שהן דת או תורה ומצוות.
לפי חכמת הקבלה, האמצעי להגיע לשלמות ונצחיות, למי שמשתמש בו נכון, נקרא דת ואותה דת נועדה להביא את האדם לשלמות. מכאן נוכל להבין שבכל פעם שמוזכר בכתבי הקודש המושג “דת”, הכוונה היא לשיטת תיקון האגו – לא לקיום יבש של מצוות שאליו אנחנו רגילים.
עלינו להבין ולהפנים שלא ניתן להגיע לרוחניות בעזרת ביצוע פעולות גופניות בלבד: גדולי המקובלים קבעו שיש לאחוז בפנימיות התורה וגם בחיצוניותה, כלומר לממש את החלק הרוחני וגם לקיים את החלק המעשי. אבל קיום מצוות חיצוניות לא יביא למימוש רוחני, ולכן קבעו המקובלים שכל אדם צריך לתת משקל מכריע לעבודה הפנימית על-פני השקעה בחיצוניות במהלך חייו.
“כי הקורא במשנה ובתלמוד נקרא עבד המשמש את רבו על מנת לקבל פרס מה שאין כן בחכמת האמת כי הוא מתקן כביכול ונותן כח למעלה למעלה וזהו נקרא עוסק בתורה לשמה בלי ספק ולא עוד אלא שלא נברא האדם אלא כדי ללמוד חכמת הקבלה.” (הרב חיים ויטאל, הקדמת מוהרח”ו זיע”א על שער ההקדמות דף ב’)
ההבדל העיקרי בין דת וקבלה
ההבדל העיקרי בין דת במובנה המוכר לנו ובין דת במובנה המקורי – שיטת הקבלה, הוא שבדת, הנברא מבקש מהבורא שישתנה כלפיו, כאילו שקיים כוח נוסף, אחר, ששולח לו את הצרות והייסורים בחייו. לפי תפיסת הקבלה, אדם המרגיש ייסורים מרגיש כך מפני שהוא הפוך בתכונותיו לבורא, לכוח הקבוע, הטוב והמיטיב השולט בעולם. לכן על האדם להשתנות כלפי אותו הכוח ואז הוא ירגיש אותו ואת מציאות חייו כשלמים ונצחיים.
רוצים לדעת מה מקובל חושב על כל זה?
“אני – מקובל” – הבלוג האישי של הרב לייטמן. לחצו לכניסה
כתיבת תגובה
