קבלה לעם היום

הכנה לשיעור

• ההתקדמות שלנו היא רק באור – כמה שאנו משתדלים לעשות כמוהו, אנו מזמינים התקרבות מאיתנו אליו, ואז אנו מגלים שאנו הפוכים ממנו.
• ההתקדמות היא בכוונה – שאני רוצה להיות כמוהו, ואז מקבלים את התמונה האמיתית – שאתה לא ראוי, שאתה הפוך.
• זו לא ירידה, זו האמת – גילוי הכלי; ועכשיו, על-פני הגילוי הזה, תשתוקק עוד הפעם, ותגיע לתיקון.
• אין לאדם כוחות להתגבר על גילוי הכלי החדש מעצמו – החיזוק הוא רק מהחברה.
• הכול נבנה מהירידות, מאותו החומר, שאם נתקן אותו, ממנו יבנה לנו הכלי הרוחני; כל ההרגשות שאנו חווים, אם אנו הופכים אותן ל”עליות”, מזה אנו בונים את הנשמה.
• על האדם לשמוח שהכלי שלו גדל; עליו לבדוק, מעל הרגש, אם בכל פעם מתגלה לו כלי חדש, חיובי או שלילי, מעל מה שהיה לו קודם לכן.
• אנו פועלים על החברה והחברה פועלת עלינו ב-2 מישורים: 1 – אני צריך לתת חשיבות לסביבה ושפלות עצמי, וזה בא בזמן העלייה ממני; 2 – בחזרה, אני צריך לקבל מהסביבה את חשיבות ההשפעה ושפלות הקבלה, אותם אני מקבל בזמן הירידה. אם אני דואג לשניים הללו, יש לי כוח.
• פעולות אלו מתקיימות עד גמר התיקון; זו הסיבה שהנשמה התחלקה כביכול לשניים – כדי שיהיה לי משהו חיצון כביכול לעבוד כלפיו.
• קנה המידה לרמת הוויתור הנוכחית שאליה הגיע האדם – רמת ה”לא לשמה” שלו, הוא רק כלפי החברה.

 לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

מאמרי שמעתי: מאמר צ”ו, מהו פסולת גורן ויקב, בעבודה

• “ירידה” היא לא בהרגשה הרעה, אלא בחוסר כבוד והערכה לרוחניות.
• בהתגברות על-ידי הסביבה ו”מעשים טובים”, האדם זוכה ל”ענני הכבוד” – האור המקיף מאיר בו, וכתוצאה מכך הוא מתחיל להרגיש בו הארה כלשהי.
• “6000 שנות חיי העולם” – סדרת שלבי התיקונים, אותם צריך לעבור כל אדם ואדם.
• במידה שמתאמצים לצרף מלכות לבינה, אין ירידות ונפילות.
• הטבע מסודר כך, שאם האדם עושה את עצמו קטן – דואג לקטנות, וכל גדלות מגיעה אליו מלמעלה, במחויב, הוא כלל לא נופל.
• עלינו לדאוג כל הזמן רק להגברת כלי ההשפעה, ומה שיצא מכלי הקבלה שלנו יתווסף לזה, אך אל לנו לחפש זאת בעצמנו.
• שמחה היא סימן של סיום המדרגה – הגעתי למצב שאין לי כלום בכלי הקבלה ואני מעוניין להיות למעלה מהם בלבד. זהו מצב קטנות, והסימן שאני רוצה להיות בזה הוא שמחה.
• “עליה” – חשיבות הבינה על-פני המלכות, ההשפעה על-פני הקבלה.
• כמה שהפערים בין הכלים לאורות גדולים יותר, וביניהם נמצא הפסק, מסך, האדם גדול יותר; לכן עלי לשמור תמיד על כלי קבלה ריקים, ושתכונת ההשפעה תשלוט עליהם.
• “קרבן” – חלק מהרצון לקבל שאותו אני הולך לתקן בעל-מנת להשפיע.
• אף פעם אנו לא יודעים מתי מסתיים תיקון הכלים שלנו, ולכן עד גמר התיקון, עלינו ללכת ב”אמונה למעלה מהדעת”.
• כל המציאות נקראת “אדם”, ואליה עליך להתחבר. האור מתגלה רק בה – בכלי שלך, בכל יתר הנשמות, ולא בך; לכן אם לא תתחבר אליהם, לא תרגיש אף פעם את החיים.
• “אור” – ההתפעלות המתגלה כתוצאה מהשגת החיבור על-פני האגו.

 לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

כתבי בעל הסולם: “פתיחה לפירוש הסולם”, אות ל”ט

• האור יכול להתקבל בכלי, רק בתנאי שהכלי דומה לו באיזושהי מידה.
• “קו אמצעי” – עבודה נגד כלי הקבלה שלי, וקניית תכונת ההשפעה על-פני הרצון לקבל, כתוצאה מהויתור שלי.
• בקו אמצעי יש פעולה מיוחדת בהשתוות בין הנברא לבורא – בחיבוק, בחיבור, ואז ישנה השגה והרגשת הבורא.
• רצוי לא להתמקד בטכניקה, אלא ברגש.
• הבושה מתגלה אך ורק כפער בין הרצוי למצוי – בין כמה שאני מסוגל עכשיו להשפיע, ובין כמה שנותנים לי הזדמנות להשפיע; היכן שיש התרשלות, גניבה, חוסר תשלום.
• “השפעה” – מה שקורה בי כתוצאה מפעולת האור המחזיר למוטב.
• העולם הזה הוא כולו קבלה – אין נתינה, הכול במשיכה, ושום דבר לא עובר מהאחד לשני.
• אנו חייבים היום, בזמן ההסתרה, לעבוד בדיוק כמו ברוחניות, בדומה לצורה בה גדל הילד, אחרת לא נתקדם.
• אנו מתחילים את דרכנו הרוחנית מאפס, כי לא ניתן לבנות דבר חדש על התבנית הישנה.
• הכלים של הנברא הם למטה מפרסא בעולם הנקודים, והם גרמו לשבירה ממש.
• כתוצאה מעירוב כלי ההשפעה – בינה, וכלי הקבלה – מלכות, בעולם הנקודים, נבנו עולם האצילות, הבנוי מכלי השפעה עד הפרסא, ועולמות בי”ע – האח”פ שצריך לתקן. ומפני שבאח”פ הזה ישנם גם גלגלתא-עיניים, אנו יכולים לאזן ביניהם – להשוות בין כלי הקבלה לכלי ההשפעה.
• כתוצאה מהשבירה, מחשבת הבורא נכנסת לתוך הנברא, ומתוכה הוא מתחיל לחשוב ולגדול.
• בחירת האדם היא תמיד בלבנות “קו אמצעי”.
• השתתפות עצמית היא מאמץ מצידי, שבו אני בונה את הכלי שלי. אתה לא מקבל יותר מהנקודה שבלב, ואתה מגדיל אותה פי תר”ך פעמים על-ידי ההשתתפות שלך.

 לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

כתבי בעל הסולם, גילוי טפח וכיסוי טפחיים, שיעור 2

• כושר יכולת הסברת מבנה העולם הרוחני, תלויה במבנה הנשמה, ולא מרמזת דווקא על דרגת השגת האדם; אין בזה גדלות או קטנות אלא תפקיד.
• אך ורק כשנפתח לאדם חוש מיוחד – הנקודה שבלב, הוא מתחיל לראות את העולם, ולגלות בכלים שלו את התכונות וההבחנות עליהן כתוב בספרים.
• ה”רשות מן השמיים” היא גילוי מתוך האדם, שמסוגל להביע את הדברים במידה הנכונה (גילוי טפח וכיסוי טפחיים”, ובצורה הנכונה.
• כל תלמיד קבלה, חייב לראות את עצמו משתתף במשהו בהפצה, כי בזה הוא מבטא את היכולת והרצון שלו להתקשר לאחרים.
• מטבע הדברים, המקובל לא יכול להוציא מעצמו יותר מאשר מה שהקהל יכול לספוג.
• יכולת הגילוי של המקובל, היא יכולת לקלוט את השיטה בצורה מערכתית נכונה, לדרג ולסדר אותה בתוך עצמו בצורה מדעית, אך לאו דווקא בצורת הגשה קלה; ואכן לעיתים ההגשה עצמה נעשתה בעזרת מקובל אחר, לדוגמא רבי שמעון בר-יוחאי ורבי אבא שכתב עבורו.
• עד ספר הזוהר, לא היה חיבור קבלי המסודר באופן שיטתי וסדור.
• כל יסודות החכמה התגלו כבר למקובלים הראשונים, וכל אלה שהגיעו אחריהם, מגלים את גילוייהם בדרגות עביות חדשות, על-בסיס השגות הראשונים.

 לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

  לחצו כאן למעבר למדור “שיעור הקבלה היומי”