קבלה לעם היום

שמעתי, מאמר קצ”ז, “ספר סופר סיפור”

• “ספר” – גילוי.
• כל הגילויים הם בי, בהתאם לאיך שאני קורא את “סיפור” המציאות, ב”ספר” שכבר קיים ונמצא.
• כתוצאה מגילוי ה”סיפור”, במידה שאני מכיר את הסיפור, נכלל, נמצא בו, שאני נכנס לתוך הספר, אני מגלה את בעל הספר.
• “סיפור” – התורה, שמובילה אותנו דרך תהליך שעובר עלינו, כדי לגלות את הספר כולו; הגילוי השלם, הוא היכן שאנו נמצאים עם נותן התורה.
• את ה”ספר”, הגילוי, ניתן לגלות רק במידה שהאדם מגיע להשתוות הצורה עם ה”סופר”.
• הגילוי הוא אישי ומאד פנימי, ולא ניתן להעביר אותו מהאחד לשני, אלא האחד יכול ללמד רק “לקרוא” מהשני.
• “קריאה” – לומד את העליון; “כתיבה” – עושה מעצמו כעליון.
  
• יכולת האדם לקרוא ולאחר מכן לקנות את הבריאה עליו, מקנה לו את התואר “סופר; הבורא הוא לא סופר, מכיוון שהוא לא “כתב” כלום, הכול במחשבתו.
• “ספר, סופר, סיפור” – ג’ קווים – הבורא, הנברא והקשר ביניהם, שנקרא “תורה”.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

חלק א’: זוהר לעם, פרשת “שמות”, אות רמ”ו, שיעור 13

• בזמן הלימוד, על הלומד לרצות להרגיש את המציאות כנקודה בה הוא נמצא, כשהוא, הבורא והסיפור הם כאחד.
• בירור בזמן הגאולה – בירור מעל הרצון לקבל; בירור בזמן הגלות – בירור בתוך הרצון לקבל, כאשר הכוחות ה”רעים” הם המבררים.
• ניתן להיות בגלות ולהישמר ממנה באותו הזמן, רק כתוצאה מדחייתם של “אומות העולם” את “זרע ישראל”.
• הקבוצה היא סכום של פרטים, שרק מחזקים את כוונת הפרט, שאין בו די כוח להזמין את המאור המחזיר למוטב לבדו, אלא רק בקבוצה.
• כוח החיים, האור, נמצא בינינו ואנו יכולים לגלות אותו רק לפי הכוונות, לפי יחס האחד לשני.
• על האדם לשכנע את עצמו שהוא לא מצליח ללא האחרים, שהוא תלוי בהם בהצלחתו.
• לא יכולה להיות מחשבה ללא רגש; המחשבה שורה תמיד על הרגש, סתם מחשבה לא קיימת.
• עלינו להשתדל לעשות כוונות, כתוצאה מכך נגלה בכל פעם שאנו לא יכולים לעשות זאת, וכך נגיע ל”סאה” – הרגשה שאנו לא יכולים להתחבר עם האחרים וליצור בינינו כלי אחד; רק כלפי פעולה זו נקבל עזרה מלמעלה, כי זהו עיסוק בבירור השבירה ורק אותה עלינו לתקן.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

חלק ב’: כתבי בעל הסולם, “בית שער הכוונות”, אות ע”ח, שיעור 27

• עולם עשיה הוא תמיד אח באח, ואין בו יותר מאור הנפש.
• ברוחניות, רק על-ידי מעשה האדם, הוא קובע באיזו דרגה הוא נמצא.
• המיעוט הוא סיבת התיקון למקבלים; לכן אנו מקבלים את התיקון לאורך אלפי שנים, טיפין טיפין, כי אחרת לא ניתן לסבול אותו.
• כתוצאה מההכנה ב”6 ימים”, האדם מגלה שהשלמות כבר קיימת, ושלמעשה הוא לא מתקן דבר מלבד תפיסתו. לכן אין צורך לעשות כל מלאכה בשבת – להתערב בשלמות הזו.
• ביטול צמצום ב’, גרם לזה שיתגלו במלכות כלים שלא יכולים להתכלל עם הבינה; לא היה ניתן לדעת מראש שיש במלכות רצונות כאלה, ורק השבירה יכולה לגלותם.
• בתהליך התיקון, אנו חייבים להתכלל מהשבירה; אנו רוצים לגלות את ההבחנה שאנו לא מסוגלים להתכלל עם החברים, כמלכות שלא יכולה להתכלל עם בינה.
• “שבירה”, נקרא שהאור העליון מפסיק לשלוט על הרצון; עד אליה, הרצון היה נשלט ומחויב לבצע פעולות בעל-מנת להשפיע על-ידי האור, והשבירה גילתה בנברא חלק שעליו הבורא לא יכול לשלוט, ובזה הנברא מגלה את עצמאותו.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

חלק ג’: כתבי בעל הסולם, מאמר “החירות” – קטעים נבחרים, שיעור 2

• בכל רגע ורגע, על האדם לראות את מציאותו כמתקבלת בצורה מלאה מלמעלה, וכל מה שנשאר לו לעשות, זה להתקשר לסביבה הנכונה – זו בחירתו החופשית היחידה.
• בכל רגע, אני לא צריך לחשוב על דבר מלבד, ממה אני ניזון, עם מה אני בקשר, עם מי אני הולך להתחבר, ממי אני מושפע.
• לא אופייני לאדם לחשוב על השפעת הסביבה עליו; לפי טבעו הוא תמיד יחשוב על עצמו – מה יהיה איתי, ולא על חיצוניותו – עם מי אני מתקשר, מי משפיע עלי, אך רק בבחירתו בסביבה הנכונה האדם יכול להשפיע על גורלו.
• למעשה, המגע עם הסביבה הוא לא מגע עם משהו חיצון, אלא מגע עם הכלים שלי הנראים לי כחיצוניים לי; זהו המקום שבו יש בירור ושם צריך להיות תיקון, כי שם הייתה השבירה.
• כתוצאה מתנאי התיקון הכללי שמתגלה בימינו, לכל אדם ישנה אפשרות להיות קשור לסביבה הטובה, דרך צורות המדיה השונות – אינטרנט, טלוויזיה וכו’.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

  לחצו כאן למעבר למדור “שיעור הקבלה היומי“