קבלה לעם היום

הכנה לשיעור: שמעתי מאמר כ”ט, “כשבאים הרהורים לאדם”

• “הרהורים” – כאשר מתגלות באדם רשימות חדשות, רצונות חדשים, עליו לברר האם לממש אותן לפי רוחן או להעדיף את המטרה על-פניהם.
• אם האדם מחזק את עצמו על-ידי הסביבה, מתוך ההתחייבות, הערבות שלו, הוא מתקדם לכיוון הנכון, ולמרות שההרהורים מתעוררים בו כקושי, הוא מקבל אותם כעליה לבורא.
• אם באם הרהורים לאדם, סימן שהבורא שולח לו אותם, כתוצאה מזה שהאדם התחזק והתחבר יותר לחברה, כדי לתת לו מדרגה חדשה לעלות עליה.
• אם האדם מהרהר ומתגבר (הבא לטהר), הוא עולה (מסייעין אותו), ואם האדם מהרהר ולא מתגבר, הוא שוקע בהרהורים ועוסק בהם.
• על האדם לבחון את כל המצבים המתגלים לו מלמעלה, ולשם זה הוא צריך להיות בקשר עם הבורא, ואת זה הוא יכול לקבל רק כתוצאה מקשר עם החברה.
• כל ההפרעות הן כלפי מטרת הבריאה, תרגילים שאנו צריכים לעבור, כי ללא הרהורים לא נוכל להתקדם למטרה.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

חלק א’: זוהר לעם, פרשת “שמות”, אות שכ”ד, שיעור 16

• “ישראל”: האדם שמתייגע; “קוב”ה”: לאן שהוא מתייגע; “אורייתא”: המנגנון שעל-ידו הוא מגיע לבורא – הפרעות וסביבה – הכלי שבו האדם מגלה את הבורא.
• בזמן קריאת הזוהר, עלינו לאתר כל הזמן מה זה “אורייתא, ישראל וקוב”ה חד הוא” – שאני, הקבוצה והחיבור בינינו יהיו באותו התנאי כמו בהר סיני, שאני מצפה שבזה יתגלה לי כוח ההשפעה והאהבה, הבורא, והכול בי.
• אם אני מתגבר על הרצונות, בכוונה בעל-מנת להשפיע, אז הרצון הזה מורגש כ”יום”, ואם אנו אני לא יכול להוסיף כוונה בעל-מנת להשפיע, אותם הרצונות מורגשים בי כ”לילה”.
• כל ההפרעות מתגלות, כדי שמתוכן האדם ישנה את היחס שלו למצב.
• הכול קיים רק כדי להתקדם על-פניו.
• “שירה” – קו אמצעי, המגלה חכמה בחסדים; זהו הדבר הגדול ביותר שיכול להיות – פסגת הקשר, החיבור, הזיווג של הנברא עם הבורא.
• ההכרחיות היא שאנו אוחזים ברוחניות, בבורא, וזה מה שהחברה צריכה לספק, בדאגה הכללית של כולנו על כולם.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

חלק ב’: כתבי בעל הסולם, “בית שער הכוונות”, אות פ”ה, שיעור 30

• אנו לא יכולים לברר את זו”ן – לבוש והיכל, אלא אנו מבררים רק את כח”ב הכלולים בזו”ן, וכתוצאה מכך נדבר בהם משהו מזו”ן עצמם; זהו כל התיקון.
• מה שמייחד את דרגת האדם, זו דווקא התערובת הבלתי מבוררת בין טוב ורע.
• “נפש בהמית” – כלי; “נפש רוחנית” – אור.
• אנו צריכים להרגיש את חומר הלימוד על-פני כל הפלפולים, ולזה עוזרת רק הכוונה.
• אין לנו חסרונות שלא מקבלים מילוי, והרצונות עצמם לא משתנים, אלא מקבלים מילוי בשימוש באופן החדש.
• כאשר מבררים את הטוב מתוך קליפת נגה, הוא כלול ממספר דרגות, ומהטוב המבורר הזה נבנים עולמות בי”ע.
• “אין העדר ברוחניות” – כל התיקונים שעשינו מצטברים, למרות שלעינינו הם נעלמים; ההעדר הוא רק כלפינו.
• הקליפות לא קיימות; הן קיימות רק בעיני האדם, כדי שיזהה מתוכן מהי קדושה.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

חלק ג’: כתבי בעל הסולם: מאמר – “השלום בעולם”, קטעים נבחרים

• תחילה הרצון מתפתח בצורה ישירה על-ידי האור, וכשהוא מגיע לשלב התפתחותו הסופי, הרצון נעשה מנוגד לאור בהרגשת הנברא, וכתוצאה מכך נולד תנאי צמצום א’ – שלא יהיה אף פעם קשר ישיר בין האור והרצון.
• מצמצום א’ והלאה, הנברא מגלה הזדמנויות לתקן את עצמו בצורה הדרגתית; מה שהוא מסוגל לתקן מתגלה בו כחלל ריק, ומה שהוא לא מסוגל לתקן נסתר ממנו, וכך הוא מתקדם.
• עלינו לברר כל מצב שבו אנו נמצאים, כלפי המצב הסופי.
• אל לנו להסתכל על המצבים עצמם, אלא על האפשרויות לתיקון העומדות לפנינו; אין רע בעולם, אלא הכול לטובת העובד.
• “אור מקיף” – במידה שאני משתוקק לשמור את תנאי צמצום א’, שאני רוצה להיות בהשפעה מעליו, אני מקבל משם הארה; מצד האור אין כל פעולה, הפעולה היא מצד הרצון בלבד.
• אני לא יכול לחכות לשום דבר חיובי; החיובי יכול לקרות רק כתוצאה מההשתוקקות הנכונה שלי להשפעה.
• על-ידי הסביבה, אתה יכול להגיע לרצונות שהם לגמרי נגד האגו שלך, על-ידי תמיכת האגו בזה; זה נובע מהעובדה שדרגת המדבר שבנו גבוהה מדרגת החי.
• עלינו להפנים אחת ולתמיד, שללא השפעת החברה על כל אחד ואחד, שאהבה והשפעה הם הדבר הגדול ביותר, האדם לא יגיע לרוחניות.
• סביבה נכונה – סביבה המחייבת אותי לדרוש כל הזמן מהאור שיבצע תיקונים עלי, להשפעה ואהבה; סביבה שתקנה לנו נחיצות לאור, שיתקן אותנו ויעלה אותנו מעל האגו שלנו, כל אחד כלפי האחרים.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

  לחצו כאן למעבר למדור “שיעור הקבלה היומי“