המחדל הגדול של כל הזמנים?
איך יכול להיות שהבורא ברא קלקול אם הוא שלם? מדוע אנו צריכים לעבור תהליך של ריחוק מהבורא והתקרבות אליו מחדש על-ידי זיעה, ייסורים ויגיעה?
חכמת הקבלה מלמדת אותנו שהסיבה לבריאת המציאות היא רצון הבורא להנות לנבראיו. לכן ברא הבורא את הנברא עם טבע של רצון ליהנות, ליהנות ממה שרוצה הבורא לתת לו. כאשר רצה הבורא לברוא את הנבראים כדי למלא אותם בתענוגים, נבראו מיד כל הנבראים, מלאים בכל התענוגים שקיבלו מהבורא…
אך כדי להבדיל את האדם מהבורא ולהפוך אותו לעצמאי, הבורא ברא מציאות שבה קיימים בו זמנית אדם ומשהו כביכול חיצוני לו – אדם ועולם. כך הרחיק הבורא את הנברא ממנו עד למצב השפל ביותר – העולם הזה.
חשוב להבין למה עשה זאת – האם קרתה פה טעות?
איך יכול להיות שבורא כזה גדול וכל-יכול ברא עולם מקולקל כזה?
יכול להיות שמדובר במחדל הגדול של כל הזמנים?!?
על שאלה זו עונה האר”י בספר “עץ החיים”: “כדי לגלות שלמות פעולותיו” – הבורא ברא עולם מקולקל כדי שהנבראים ישלימו את ה”ליקוי” הזה בעצמם, וכתוצאה מכך יגיעו לדרגת הבורא שהיא השלמות האמיתית והבלעדית.
מתוך המצב הדמיוני הזה האדם מתיגע, פועל ומגיע לאיחוד עם הבורא. ובסוף התהליך האדם מגלה שהוא כל הבריאה וחוץ ממנו לא נברא דבר.
רוצים לדעת מה מקובל חושב על כל זה?
“איך יכול הבורא להתנהג כך?” – הבלוג האישי של הרב לייטמן. לחצו לכניסה
כתיבת תגובה
