קבלה לעם היום

ברשימת “עשרת הספרים החשובים של כל הזמנים” של ה”טיים מגזין” שהתפרסמה בשנה שעברה, אפשר למצוא כתבים חשובים כמו “אנה קרנינה” ו”מלחמה ושלום” של טולסטוי, מאדאם בובארי של פלובר, “המלט” של שייקספיר, “הרפתקאות האקלברי פין” של טוויין ו”לוליטה” של נבוקוב. 

מקובל אחד הפטיר באוזני לאחר שהציץ ברשימה ואמר: “איך זה שאין כאן אף ספר קבלה אחד? הרי מדובר בכמה מהספרים המופלאים שנכתבו אי-פעם…”

צינורות של שפע
בחיצוניותם, ספרי הקבלה נראים ככל ספר אחר – גם להם יש כריכה, דפים עם אותיות שמודפסות עליהם ולחלקם אפילו הקדמה ותוכן עניינים מפורט.

אך מביני דבר כבר יודעים – ספרי המקובלים הם לא ספרים רגילים. מדובר בספרי פלא שמתפקדים כמעין צינורות, מחברים לעולם הרוחני. אדם שמשתדל להתחבר לאותו הצינור, יזכה להרגשת העולם הרוחני, שתמלא אותו בשפע נצחי ואינסופי.

לשדר על אותו גל
אך כמו בכל דבר בעולמנו, על הקורא המשתוקק להרגשת העולם הרוחני, להכין את עצמו לחיבור עם הצינורות הרוחניים הללו, כי הם יוכלו למלא אותו רק במידה שהוא יוכל “לשדר איתם על אותו הגל”, להיות באותו קו מחשבה ורצון שהיה בו המקובל בזמן שכתב את הספר.

הביצה והתרנגולת – אז איך מתחילים?
באמת נראה שהדבר בלתי אפשרי – איך אוכל ליהנות מהשפע הטמון בספרים אם אני לא מוכשר לכך?

מקובלים מספרים שבכתבי הקבלה טמונה סגולה מיוחדת: תלמיד שמשתוקק להתחבר לכתוב בספרים ו”לשדר איתם על אותו הגל”, יזכה לשינוי תכונותיו הפנימיות בעקבות הקריאה בהם. חושים חדשים יתפתחו בו בהדרגה, ובעזרתם הוא יוכל להרגיש בפועל את הכתוב בספרים.

לסיכום:
בשלב הראשון הכתוב בספרי הקבלה מכייל אותנו ובשלב השני, ממלא אותנו.

רוצים לדעת מה מקובל חושב על כל זה:
 “הכתבים הנסתרים של המקובלים” – הבלוג האישי של הרב לייטמן. לחצו לצפיה

לחצו כאן לצפיה בתוכנית בנושא “ספרי קבלה”