קבלה לעם היום

חלק א’: זוהר לעם, “הקדמת ספר הזוהר”, מאמר “אמא השאילה בגדיה לבִתה ” אות כ”א, שיעור 3

• בכל יום, כשאנו מתחילים את השיעורים שלנו, קמים מחדש, או באמצע היום, כתוב “ויהיו כעינך בחדשים” – שהאדם ירגיש את עצמו כבריאה חדשה. ולפי מספר הכניסות שלו שוב ושוב למגע, לעבודת הבורא, להתקרבות, הוא מממש בכל פעם את הרשימות.
• אנחנו צריכים להיות שמחים לחדש את אותו המגע, את אותה הנטייה, ההשתוקקות למטרה. כמו שכתוב “סוף מעשה במחשבה תחילה” – שזה יהיה סוף המעשה שלי, שאני מקווה שבסוף אני אגיע לזה.
• בכל פעם שאני ניגש להתייחס לפעולה שלי, חוזר לנטייה הרוחנית, אני צריך לתאר לעצמי מחדש, וכמה שאפשר יותר מוקדם, בצורה ברורה, מדויקת, מובנת ומורגשת את המטרה הסופית, שבה מתקבצים, מתייחדים, מתחברים כל הנטיות, היגיעות, המחשבות, האכזבות, הכוחות, הרצונות, והכל מתחבר יחד ומגיע שם לייחוד אחד.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

חלק א’: זוהר לעם, “הקדמת ספר הזוהר”, מאמר “אותיות דרב המנונא סבא”, אות כ”ב, שיעור 1

• הזוהר מספר לנו על פעולות האור עלינו, שאותן אנו מגלם במידה שאנו נמצאים איתן בהשתוות הצורה.
• ברצון שלי, אני מצרף את רצון החברים לאיחוד.
• עלינו להשתדל לא להבין את הטקסט אלא להתחבר אליו, להתכלל בו, שנרגיש את המילים ואת פירושן, את מהות המילים והאותיות. שיבוא בהרגשה. שיפתח את המציאות כמו העולם הזה, שבו נרגיש מהות הכוחות שפועלים במציאות.
• מאמר “אותיות דרב המנונא סבא” מתאר את כ”ב כוחות שפועלים מג”ר דאצילות לז”ת דאצילות כדי להביא את כל המלכות לתיקון, ומסביר מדוע צריכים כל כך הרבה כוחות כדי להביא את הרצון לקבל לדביקות בבורא.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

חלק ב’: תלמוד עשר הספירות, כרך ג’, חלק ח’, אות כ’, שיעור 9

• כל התפשטות עולם אצילות היא על-מנת לתקן את עולם הנקודים, אחרת הוא לא היה קיים.
• חלק ג”ר דאצילות זקוק רק ל-2 זיווגים – קטנות וגדלות. זעיר אנפין דאצילות זקוק ל-3 זיווגים – עיבור, יניקה ומוחין.
• עביות שורש בעולם הנקודים לא מצומצמת, וזו אחת הסיבות לשבירה.
• השבירה היא לא טעות אלא היא הייתה מתוכננת, וקרתה על-מנת לגרום לעירוב בינה ומלכות.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

חלק ג’: כתבי בעל הסולם: “בית שער הכוונות”, אות ע”ב, שיעור 36

• הרשימות הן מהשבירה, מצמצום א’, וכשהן מתעוררות באדם, הן מתעוררות בצורה גולמית ועל האדם למיין אותן, להבדיל ביניהן וכן הלאה.
• “עור” – כל דבר שלא נברר. הדרגה האחרונה שאין מה לעשות איתה בינתיים.
• “רע” – ג’ הקליפות שבנגה. “טוב” – חלק הנגה שיכול לעלות לאצילות ועדיין לא עולה.
• אור החכמה הוא זה שמבדיל בין כלים דקדושה וכלים דטומאה.
• בכל הדרגות מתחילה ועד הסוף, קיים מקום החתך והנגה – חשמ”ל. מה שניתן לצרף ממנו למוחא, עצמות, גידין הוא טוב, ואת כל השאר חייבים להוריד לקליפה.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

חלק ד’: כתבי בעל הסולם: מאמר “שפחה כי תירש גבירתה”, שיעור 4

• ההבדל בין כל חלק וחלק בבריאה הוא דרגת העביות שלו – גודל הרצון מבחינה איכותית.
• דרגת הרצון, עביותו, לא נמדדת לפי כמות הרצון אלא לפי האיכות שלו – כמה שהרצון יותר מבין ומשיג את המעמד שלו מול האור, עד כמה הוא הפוך מהאור.
• “ישראל” – חלק האנושות שבו מתעורר דחף לתיקון, ודרכו מתפשט האור לכל שאר ההבחנות הקיימות.
• כל דבר שגורם לגילוי הוא מבורך; כל גילוי מוביל להבנה שכולנו קשורים מאד, ודבר זה מזרז את גילוי השבירה ואת התיקון שלאחריו.
• אחרי כל “ישראל” – מי שיש לו רצון לבורא, עומדים כל מי שאין להם רצון לבורא, וישראל חייב לספק להם את האור ולמלא אותם.
• ההבדל בין ישראל ואומות העולם, הוא ביכולת להעלות מ”ן.
• לאומות העולם אין את עבודת הבירור והתיקון, אלא הם מצטרפות לישראל בבת אחת.
• על עם ישראל לעזור לכל האנושות להגיע לגילוי הבורא בהכרתם – זה נקרא “גילוי הבורא לעיני כל”.
• כל אחד חייב להשיג את שורשו באין סוף, ולכן לא יכול להיות גילוי הבורא אלא בכלים המתוקנים, ולא בביצוע פעולות בידיים וברגליים. לכן מי שלא עוסק בחכמת הקבלה כדי לדעת את הבורא, לא מתקדם.
• בכל אדם ואדם ישנו רצון שאותו הוא חייב להביא להידמות לבורא, וכשהוא יתחיל לעשות זאת יפתח בו בהדרגה רצון אין סופי. לכן אנו חייבים לספק לכל האנושות את חכמת הקבלה.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

  לחצו כאן למעבר למדור “שיעור הקבלה היומי“