קבלה לעם היום

חלק א’: כתבי רב”ש, כרך א’,  מאמר “ויסב חזקיהו פניו אל הקיר”

• כל ההבחנות והמדידות הן רק כלפי האדם המשיג, כלפי ההרגשה וההבחנות שבנברא בלבד.
• אנו מצויים במציאות שמסודרת כך שמלכתחילה כל הדברים ששייכים לאלוקות – השכינה, תכונת ההשפעה, הקבוצה שבה מגלים ומתקדמים לגילוי הבורא, לא חשובים בעינינו. נעשה כך בכוונה כדי שנעשה יגיעה, שיהיה חשוב בעינינו דבר השפעה, ועל-ידי העבודה הזו נגלה את כל ההבחנות הקיימות במשפיע, מתוך דבר והיפוכו.
• כדי לגלות את המשפיע, אנו צריכים להתכלל מתכונותיו בעצמנו, וכך אנו משתנים בצורתנו החיצונית – שבמקום שהצורה שלנו תהיה קבלה, הצורה שלנו תהיה השפעה.
• כל התפילות שלנו הן להרים את חשיבות ההשפעה בעינינו, “לאוקמא שכינתא מעפרא”, עד שלא יהיה דבר שחוצץ בינך לבין השכינה, שכל הרצונות שלך יהיו בתכונת ההשפעה, כל רצון יהיה מצויד בכוונה על-מנת להשפיע.
• כל מציאות האדם צריכה להיות מחולקת לשניים: האמצעים שמביאים אותו לתכונת ההשפעה וכל הפעולות שכדאי לו לעשות כדי להגיע לתכונת ההשפעה  – מורה, ספרים, קבוצה, הפצה, לימוד, חברים. ובתכונת ההשפעה ישנם גם דרגות החשיבות – קודם השפעה לחברים, לקבוצה, שמביאים להשפעה לבורא.
• הקבוצה יותר חשובה מהבורא, כי היא האמצעי שבלעדיו אי אפשר להגיע אליו.
• הכול צריך להיות מסודר בקו, שכל נקודה ונקודה בקו הם רצונות שמסודרים לפי חשיבותם להתקדמות, יותר או פחות.
• כל יום מלכות חוזרת להיות בתולה – בכל יום אנו צריכים להבין שקמים תמיד בחוסר קשר עם הקבוצה, ההשפעה, השכינה, הבורא. וזה נכון וטבעי שכך אנו מתחילים שוב ושוב את בירור הכלים.
• “בכל יום יהיו בעיניך כחדשים”; ודאי שצריכים ללכת באמונה למעלה מהדעת. ודאי שאין לצפות שבבוקר תכונת ההשפעה תהיה חשובה בעיניך. וזה טוב שאתה שמח בזה שאתה לא שוכח. סימן שישנה השפעת הקבוצה שעוזרת לך להגיב נכון על ההבחנות. זאת אומרת, לא לחפש בך אלא לחפש כוחות חיצוניים להתעלות מעל הרצון האגואיסטי שלך, ולא לחכות שבאגו אי פעם תהיה חשיבות בהשפעה.
  
• אף פעם לא תהיה חשיבות להשפעה בתוך האגו. וזה טוב שיש לנו כל פעם עוד ועוד הזדמנויות לעבוד. ואם האדם יבדוק את עצמו ויעריך את המצב שלו, לא לפי ההרגשה ברצון האגואיסטי שלו אלא לפי כמה שהוא ער לכוון את עצמו נכון, אז השמחה שלו תהיה שמחה מטרתית וכבר תעזור לו מאוד להתקדם.
• הכול תלוי בכמה שהאדם מתעורר יותר מהר בכל רגע ורגע בתפילה הנכונה. וזה תלוי אך ורק באיך שהוא מסדר את הסביבה, שמשפיעה לו בכל רגע ורגע שהוא נופל.
• ראשית, עלי להעריך את החברים בגלל שהבורא בחר בהם ועורר אותם לדרך, ובשלב מתקדם יותר, אנו צריכים להתחיל לדרוש אחד מהשני, בערבות, להגיע למצב שבו אנו עובדים על החשיבות ההדדית שלנו.
• הכיוון הוא לגלות את הכלי, שלפי השתוות הצורה, אנו בהשפעה מגלים את הבורא. והכלי הזה הוא אני המחובר עם הקבוצה – שאין בינינו שום מחיצה, ובמידה שאני מגלה שאין ביני לביניהם מחיצה, זה הופך להיות לכלי לגילוי הבורא. לכן אני לא צריך לדאוג לגילוי הבורא, אלא לדאוג שלא תהיה מחיצה ביני לבין הקבוצה.
• אנחנו מחכים לחומר דלק אגואיסטי – מתי תהיה לי שמחה, מתי אני אראה איזו תוצאה קודם שאני נמשך אליה, מתי אראה את הכדאיות בכלים האגואיסטיים שלי ואז אני ארוץ. אדם שמתייחס בצורה כזאת לרוחניות, נמצא בחוסר הבנה ובירור באילו כלים הוא שופט. הוא נמצא בכלים האגואיסטיים שלו ובהם הוא לא יכול לשפוט את הרווח הרוחני.
• אנו תמיד צריכים לקבוע שאנו הולכים על האפס, אם לא על המינוס, ואז ודאי שנתקדם. אז אני צריך לבנות בחברה את דמות השכר, שכדאי לי, מפני שהחברה מחשיבה אותו. ואז לפי גודל החברה כך גודל השכר, ולפי זה מגיעים לחשיבות הכלים וחשיבות הבורא.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

חלק ב’: “זוהר לעם”, פרשת “ויחי”, אות תשנ”א,  שיעור 37

• יש לנו מבפנים ניצוץ, מבחוץ חברה, והעבודה, הבחירה החופשית שלנו, היא עד כמה לפי הניצוץ שלנו נתחבר לסביבה.
• האדם צריך יותר ויותר לעשות ביקורת על איך שהוא תופס את החברה: למה נותנים לו להרגיש ולהבחין בצורה כזאת, להודות לבורא שנותן לו את חוש הביקורת, ואת היכולת לראות שהוא בחוש הביקורת, ולהביא את עצמו ל”למעלה מהדעת” – שאין ברירה, אני הולך על השטות הזאת. אנחנו חושבים שב”למעלה מהדעת” אין דעת, ההפך, יש שיקול דעת.
• אני תמיד מקבל את התנאים הטובים ביותר להתקדם מהם למטרה, ואפילו שהם נראים לי הכי גרועים, דווקא הם המצבים שמהם אני מתקדם.
• האדם חייב תמיד לראות את עצמו כתוצאה ממה שבורא מראה לו, מהשפעת האור על הרצון. ומנקודת האדם שבי, אני צריך לראות באיזו צורה הבורא מייצב אותי, ומשם להמשיך את הביקורת בצורה מטרתית.
• עלינו לבקר את הרגשת הטוב כמו את הרגשת הרע – גם השמחה צריכה להיות מעל הדעת.
• עלינו לראות את עצמנו יותר מלוכדים סביב כתבי המקור. אז אנחנו נראה עד כמה שכואב לכל המקובלים שאנחנו עדיין לא מודעים לקריאת השעה. מזה תהיה לנו אש בוערת בלבנו.
• בכנס הקרוב, העיקר הוא להתכלל ברוח החברה עד שאתה מאבד דעתך לגמרי. וכל היתר יבוא.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

חלק ג’: תלמוד עשר הספירות, כרך ו’, חלק ט”ו, עמוד א’ תשס”ד, אות קמ”א

• כל חכמת הקבלה מדברת על התיקון הנכון בין הנשמות, שנשברו ואנו צריכים לתקן את הקשר ביניהן, להרים אותן מהשבירה.
• כל חכמת הקבלה היא לתקן את עצמנו ולראות את המצב יותר ויותר מתוקן, ולפי כמה שאתה מתקן את עצמך אתה רואה אותו יותר שלם.
• “אין לדיין אלא מה שעיניו רואות”; כדי להתקדם אני צריך לעלות מעל הדיין. ומי הדיין שלי? הקבוצה, דעת הסביבה. אז אחרי שבדקתי את עצמי וקיבלתי את דעת הסביבה, אני עומד עליה מעל הדעת שלי, למרות שאני לא יכול לקבל את זה בצורה ריאלית, כי ריאלית זה אני.
• “תרדמה”, “תרגום” – השלמת הכלים של המלכות. בזמן תרדמת זעיר אנפין, נוקבא מקבלת ט’ אורות דע”ב ואז היא יכולה להינסר ממנו. לכן אם אנו רוצים להגיע למלכות עצמאית, אנו צריכים להגיע דרך ה”תרדמה” ל”תרגום”.
• אנו אף פעם לא מדברים על האור, על מה שזורם בכלי, אלא רק על תגובת הכלי, לפי איך שהוא מתפעל ומשתנה כתוצאה מהרשימות שמתעוררות בו.
• ההבדל בין העולם הזה לעולם אין סוף, הוא הרגישות שלי להיכן אני נמצא.
• בכל האמונות והדתות אנו מנסים לתקן את עצמנו כלפי משהו חיצון. בחכמת הקבלה אנו מתקנים אותנו בלבד, במעגלים, מהפנימי ביותר לחיצון ביותר. זה מחייב את האדם לתיקון עצמי בלבד, ואז הוא לא מתבלבל או טועה.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

חלק ד’: כתבי בעל הסולם, מאמר “תורת הקבלה ומהותה  “, שיעור 1

• אנו צריכים לראות בכל מאמרי ואגרות בעל הסולם ורב”ש את אותה המגמה – גילוי הבורא לנברא, ולהתייחס לכולם כמאמר אחד.
• כל האנושות חייבת לגלות בסופו של דבר את האלוקות – הדבר הקבוע והלא משתנה, על-ידי שינוי עצמי שלה.
• אנו צריכים לראות את כל התהליכים שעבר הטבע בדרגות דומם, צומח, חי ומדבר, במגמה אחת – ההתקדמות שלנו מתחילת הבריאה לסוף הבריאה, ואם אנו שופטים, מבקרים ומבררים את הדברים בהתאם לזה, אז יכול להיות שנוכל לראות אמת בדברים.
• ללמוד את כל המערכת כלפי המטרה ובאיזו צורה זה צריך להתקדם, זה המקור לכל הטוב, וכל הרע שקורה לנו הוא מתוך זה שאנו לא מבינים את ההנהגה וההשגחה, כלומר את התהליך שאנו עוברים.
• כל מה שקורה לנו בעולם שלנו, הוא כדי להביא כל אחד לדרגת משה – גילוי אלוקי ברמת פנים אל פנים.
• אם הטבע עובר תהליך ואני חלק אינטגראלי מהטבע, כדאי לי לדעת על התהליך הכללי. את זה אני לא יכול לדעת מהמדע, כי הוא לא מתעסק בעתידות. רק אם אני רוכש את הכלי שנקרא “אמונה למעלה מהדעת”, על-ידי לימוד חכמת הקבלה, יש לי את היכולת להיות במחר.
• יש מצב ויש יחס למצב. אם האדם שקוע במצב עצמו, הוא דבוק לאותו הרגע שבו הוא חי. אם הוא רוצה לראות את המצב שלו בצורה אובייקטיבית, הוא יכול לעשות זאת רק על-ידי זה שהוא יוצא ממצבו בשכל ולא ברגש, ולהסתכל מהצד על המצב שבו הוא נמצא. זה נקרא “למעלה מהדעת” – לצאת למה שהקבוצה נמצאת בו, להתכלל, לאבד את עצמו בה ואז כשהוא קשור אליה, להסתכל על המצב שלו.
• הקשר בינינו הוא ההצלה היחידה להגיע למחר.
• הבורא שומר בצורה הדרגתית על הבחירה החופשית של האדם, עד כדי כך שבדרגות הגבוהות הדחייה גדולה מאד, והוא שומר על ההסתרה רק כדי שאתה תהיה בעל בחירה.
• אנחנו צריכים להגיע למצב שבו הכלים שלנו משותפים, אינטגראליים, כוללים, כלליים – אין שום הבדל במחשבות וברצונות שלנו, והאורות מתפשטים בנו כאור אחד. כל אחד ירגיש בזה את החיים הפרטיים שלו, אבל יש חיים משותפים מעל ההתפעלות של כל אחד ואחד, והחיים העליונים שנרגיש זו האלוקות.
• בזמן הכנס, אנו חייבים להיות מוכנים ובטוחים במאה אחוז ולא לוותר במאומה על כלום. אנחנו הולכים על כל הקופה. אם אין לאדם את הביטחון הזה כלום לא יקרה. כאן חייבת להיות החלטה על הכול, אין ויתור. רק כך וזהו. וזה נקרא “נצחוני בניי”. נקווה לנצח אותו.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

  לחצו כאן למעבר למדור “שיעור הקבלה היומי“