קבלה לעם היום

חלק א’: זוהר לעם, פרשת “תולדות”, אות י’, שיעור 2

• בזמן קריאת הזוהר, עלינו להשתדל לכוון שמציאות החוץ ומציאות הפנים תתחברנה לאחד.
• בזוהר לא מדברים אף פעם על בני אדם, אלא כך מכונות המדרגות הרוחניות.
• “חצות הלילה” – החושך מהמדרגה הקודמת שנרקבה כולה, הוא תנאי הכרחי לקבלת המדרגה החדשה, ובמצב זה האדם מתחיל לראות את המדרגה החדשה בחושך, שהאור העליון מייצב לו מקדימה, ואז האדם לא דורש את שינוי המציאות, אלא את שינוי תפיסת המציאות שלו.
• הזיווג הנכון הוא קודם כל לדאוג לדין רפה בנוקבא, ואז היא יכולה לקבל מזעיר-אנפין בעלה, ולהעביר לנשמות.
• כדי להגיע לאיזון, לקו אמצעי, אנו צריכים לגלות את תכונות ימין, שמאל ואמצע אצלנו, בחב”ד, חג”ת ונה”י; כל אחד ואחד נכלל מהתכונות הללו.
• דווקא מהרצון לקבל, אנו לומדים איך לרמות את הרצון לקבל, כי בו יש חכמה.
  
• “יעקב” – אותה התכונה המושרשת בין ימין ושמאל – שני הכוחות שבאים מהבורא, ולכן הוא יכול להתקשר למלכות; זוהי כבר תכונה שמגיעה מהנברא, מעבודת הנשמות מלמטה.
• האדם לא צריך להתאמץ להיזכר במה שלמד בשיעור הזוהר, אלא בסך הכול לרצות להתקשר עם האחרים, שהקשר הזה יהיה סימן שהוא יצא מעצמו ובו הוא ימצא את ההבחנות הכתובות בזוהר.
• אלה שחושבים שהם לא ראויים, שלא מגיעה להם ענייה מלמעלה, מקבלים את התשובה.
• המאור המחזיר למוטב, מביא לנו את תוכנת, נוסחת ההתקשרות בין הכוונה לרצון לקבל – קו אמצעי, שם תהיה המציאות שלנו ברוחניות, בשילוב שלהם יהיה ה”אני”.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

חלק ב’: כתבי בעל הסולם, “פתיחה לחכמת הקבלה”, אות קפ”ד, שיעור 71

• רק בחינה ד’ נקראת הנברא, וכל התכונות הקודמות לה הן תכונות הבורא, הכלולות כולן בבחינה ד’.
• עד גמר התיקון, כל פרט במציאות מחולק לגלגלתא-עיניים ולאח”פ.
• השורש לחלוקת גלגלתא-עיניים ואח”פ קיים כבר ב-ד’ בחינות דאור ישר.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

חלק ג’: כתבי בעל הסולם, “הקדמה לספר הזוהר”, אות נ”ב, שיעור 23

• עד שהאדם לא משיג את כל עולמות אבי”ע, הוא לא מתקן בקביעות אפילו פרט קטן, כי כל פרט ופרט גם מחולק לא”ק ואבי”ע.
• בין חלקי החומר אין הבדל, אלא כשמגיע האור העליון, הוא מבצע בחומר את השינויים.
• עד גמר התיקון, הכול זה פעולות האור עלינו, ובכל התהליך אנו מחפשים את ה”אני”, את אותה נקודת יש מאין, נקודת הקיום העצמאית שלנו, המתגלה רק בסוף התיקון.
• בהשגה הרוחנית, הביטחון נובע מתוך הדבקות בבורא, ולא מתוך ביטחון בכוחותיי עצמי.
• ה”אני” זה לרצות שהבורא ישלוט בי, ולהרגיש שהוא מבצע בי את כל הפעולות – להשפיע על-מנת להשפיע, ובשלב הבא, בעזרת שכל הבורא שרכשתי, לבצע את פעולותיו בעצמי וללא עזרתו – לקבל על-מנת להשפיע.
• ה”אני” זו אותה נקודת התצפית שממנה אני צופה על הבורא, ואותה עלינו לברר.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

  לחצו כאן למעבר למדור “שיעור הקבלה היומי”