קבלה לעם היום

הכנה לשיעור

• בזה שהבורא חילק את הכלי שלי ל-2 חלקים, ל-“אני” ו-“מחוץ לי”, הוא נתן לי הזדמנות לחשוב שמה שאני זה אני, ומה שמחוץ לי הוא זר, ואם אקרב את האני והזר, אני מתקרב מקבלה להשפעה.
• חלוקת הכלי לגלגלתא-עיניים ולאח”פ זו ההצלה שלנו, כי כך אנו יכולים להיות בביקורת, בכיוון, למה אנו נמשכים.
• הבורא נמצא מחוץ לי, באותם הכלים שנראים לי זרים, בקשר שלי אליהם; הכלי של הזר, זה אותו המקום שבו אני נפגש עם הבורא.
• הבורא נגלה בחושך שלנו, אך אנו דוחים את החושך הזה, כיוון שהוא בזולת.
• רק קבוצה שמכוונת אותי ליחס לזולת, יכולה לחייב אותי לצאת מהבועה של עצמי.
• הכלים החיצוניים הם דווקא הכלים העיקריים שלי, כלי הקבלה שלי; שם מתגלה אור החכמה, הבורא.
  
• שום דבר ברוחניות לא מבטל דבר שכנגדו, אלא תמיד משתמשים בשניהם יחד.
• העבודה היחידה של האדם היא בסידור הסביבה כלפיו, שתשפיע עליו לצאת מתוך עצמו.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

חלק א’: זוהר לעם, פרשת “בא”, אות קע”ח, קטעים נבחרים לפסח, שיעור 8

• “מצווה לספר ביציאת מצרים”: “מצווה” – ציווי, פקודה, התחייבות; “לספר ביציאת מצרים” – לחקור, להבין, לבדוק את כל תהליך התיקון שעברנו, כי בלי זה לא נוכל להגיע להכרת האלוקות – האדם חוזר על פעולות הבורא ובזה הוא נעשה כמוהו.
• התיקון מתחלק תמיד ל-2 חלקים: 1- “קטנות” – ביטול מוחלט כלפי העליון, על-מנת שיבצע את פעולותיו בי; 2- “גדלות” – כאשר אני חוזר ומבצע בעצמי את אותה העבודה על החומר שלי, שמתגלה עכשיו בעביות חדשה.
• “אלוקים אחרים” – כאשר האדם נמצא תחת שליטת הכוחות האגואיסטיים שבו.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

חלק ב’: שער הכוונות, דרוש ב’, טור ב’, ד”ה “תוקף הגדלת ז”א ביציאת מצרים”, שיעור 4

• כל המציאות המצטיירת לעינינו, היא תופעות בתוך הרצון לקבל.
• כאשר אנו פונים לספרי המקובלים, עלינו להבין שלא מדובר על תהליכים היסטוריים, אסטרונומיים וכו’, אלא על פעולות ההתקשרות בין האור והרצון בלבד, מעל זמן, תנועה ומקום.
• כל השמות בכתבי הקודש מרמזים על תופעות רוחניות, שהן תוצאות מפעולת האורות על הכלים.
• בזמן הקריאה, אנו רוצים שהאורות שעל פעולותיהם אנו קוראים, יפעלו עלינו, יסדרו אותנו.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

חלק ג’: מאמרי שמעתי מאמר נ”ט – “ענין מטה ונחש”

• קיימים רק 2 דברים – אור וכלי; כל היתר הם תופעות ביניהם, ובשלב זה עלינו להתרכז רק בשני אלה – אור אין-סוף והנקודה השחורה שבתוכו, שהיא כל הבריאה.
• “נחש” – מה שלוקח אותך מהבורא; “מטה” – מה שמוביל אותך אל הבורא.
• לא חשוב מה יש בידינו – מטה או נחש, העיקר זה הבירור, שאתה יודע עם מה אתה הולך ביד.
• אם האדם לא מתעצל, הולך בדרך ורוצה להתקדם, הוא תמיד יגלה שיש בידו מטה או נחש, ובעזרת שני אלה הוא יוכל למשוך את הטבע שלו, לגשת ליתר הרצונות ולמשוך אותם למטרה, ואז הוא יצא ממצרים ויגלה את נצחיותו.
• הבחירה החופשית שלנו היא בין המטה לנחש – למה אני מכוון.
• “מטה” – אני מכוון את עצמי למטה בחשיבות, ומעלה את עצמי ל”אמונה למעלה מהדעת”.
• הגרוע ביותר הוא להיות לא במטה ולא בנחש; אם אתה מוכן להיות תמיד בבירור מה בידך, אתה תתקדם.
• אני לא נמצא אף פעם במטה או בנחש בלבד – כל אחד מהם לבדו הוא מוות; בבדיקה התמידית בין שניהם, אני נמצא בקו האמצעי, ושם זו הנקודה החופשית שלי.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

  לחצו כאן למעבר למדור “שיעור הקבלה היומי“