קבלה לעם היום

חלק א’: כתבי רב”ש, כרך א’, מאמר “אני ראשון ואני אחרון”

• החיסרון שאנו צריכים להשיג זה חיסרון לעזרת ה’. לפי החיסרון האור פועל – הוא נמצא במנוחה מוחלטת ולפי החיסרון שבכלי, הוא עובד.
• עד שהכלי לא מגיע לחסרון הנכון, לא מתרחשת שום פעולה. לכן כל המאמצים צריכים להיות על-מנת שיתעורר בנו החיסרון הנכון, ואז האור יתקן את הכלי.
• בגשמיות אני נמצא תחת לחץ, כוח הדוחף שמעורר בי ייסורים אם אני לא משיג משהו, ולכן אם אני לא מממש את הדחף, אין עונש. ברוחניות לא קיים הכוח הדוחף, כי אין כפיה ברוחניות. שם כבר אני צריך להשיג, ללקט, לאסוף בעצמי, לארגן בתוכי את הכוח שידחוף אותי קדימה. לכן כשלא עושים עבודה ברוחניות מקבלים עונש – עונש על שלא עובדים.
• אם נשים לב שכל הרגשות שלנו באות מ”אני הראשון”, מהבורא, זה יעזור לנו מאוד להגיב היטב ולהתקדם. אם נתחיל לראות בכל פניה, בכל מצב, את היחס אלינו כתגובה לרשלנות בעבודה, אז נוכל להכין את עצמנו בצורה טובה לכל פעולה ופעולה, בכל רגע ורגע.
• בכללות, העבודה היא חיבור בין הנשמות כדי לגלות אותו. ובתוך החיבור הזה, אם נתחיל להרגיש איך שהוא מכוון אותנו, נתחיל להרגיש את האור הישר, האור החוזר, כל הפעולות שעליהן אנו לומדים בחכמת הקבלה, איך שזה קורה בינינו. כך הוא דוחף אותנו לקשר, כדי שהכלים שלנו יהיו בדיוק מותאמים לו.
• העונש הוא עונש אלא תיקון כיוון; אם אני מרגיש רע מאיזה מקום, אז אני בורח ממנו בצורה אינסטינקטיבית, ונמשך למקום טוב יותר.
• אם אני קושר את עצמי, לא רק ל”טוב ורע” אלא גם ל”אמת ושקר”, אז אני מתחיל ללמוד את יחס ההנהגה של הבורא אלי, ללמוד את ההשגחה שלו. אנו רק צריכים לא להתעצל ולתת תשומת לב לכל מה שקורה לנו, שזו פניה של הבורא אלינו.
• בשינוי היחס שלי לחברים, ללימוד ולקבוצה, אני יכול להתחיל לזהות איך הבורא מראה לי כל הזמן עד כמה שאני לא בסדר, לזהות את הקיום היומיומי שלי, ומצד אחד לקבל את זה כייסורים, ומהצד השני כהכוונה שלו.
  
• כל ההבדל בין דרגת האדם לדרגת בהמה, בין דרגה רוחנית מגשמית, הוא שאתה מחפש ומארגן לעצמך כיוון ואומר – זה מה שאני רוצה.
• אם לא נעשה פעולות ומאמצים בחברה לחיבור, בניסיון לבנות בתוכנו בינינו מצב הרוחני הנכון, לא נגלה לזה אף פעם חיסרון, כי אין לנו חסרון לזה. זו צריכה להיות עבודה ב”נעשה” ואחר כך “נשמע”, ובעשייה ישנה כפיה – אנחנו עושים כך וזהו, ומתוך שאני עושה, אני מתחיל להרגיש עד כמה אני לא מסוגל ואז האור פועל.
• ברוחניות, אין כוח הדוחף. אתה צריך למצוא אותו, אבל הוא שלך.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

חלק ב:’ זוהר לעם, פרשת “לך לך”, אות מ”א, שיעור 7

• אנו צריכים לדעת ולא לשכוח, שהזוהר מדבר על החיבור בנינו. זהו תיקון הכלי, שכולנו מחוברים כאיש אחד בלב אחד, שהחיבור הזה יכול להיות רק על-ידי המאור המחזיר למוטב, ואם נרצה להתחבר, נקבל מקריאת הזוהר את כוח החיבור.
• הזוהר מדבר על העבודה הפנימית, על התהליך הפנימי שאנחנו עוברים, הוא מספר בכל מיני לשונות – לשון המדרש, התורה, מה קורה עם הנשמה, עם הכלי שלנו שבו אנחנו חיים גם עכשיו.
• בזמן לימוד הזוהר, העיקר הוא שתזכור שאתה לומד עכשיו משהו ששייך לנשמה שלך, ולכוון לקבל מכאן את ההארה.
• העיקר הוא גילוי החיסרון, זה מה שדורשים מאיתנו. מלמעלה לא יראו לך החיסרון הזה – אתה חייב על-ידי הקבוצה והלימוד, לגלות את מקום החיסרון ומה בדיוק אתה רוצה שיתקן, אחרת אין לך כלי.
• התורה תמיד מדברת על איך אנחנו הולכים מחיל לחיל – איך אנחנו מוסיפים את כוח החיבור.
• כל מצב רוחני כולל הכול. אין מצבים, יש רק אחד – הוא ראשון והוא אחרון, מצב הדביקות. כלפינו זה מתבטא בכל מיני זוויות שמתוכן אנו מסתכלים, ולכן אנו יכולים לזהות, לראות ולהכיר את עצמנו בכל מצב ומצב.
• עלינו להתייחס לחיסרון כמו לשכר, כי החיסרון זה השכר באמת – שחסרה לי דביקות, הרגשת הקשר עם הבורא, תכונת ההשפעה.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

חלק ג’: תלמוד עשר הספירות, כרך ב’, חלק ז’, דף תקס”ג, “סדר סבה ומסובב”, אות י”ט, שיעור 12

• מכיוון שראש דאבא ואמא התבטל כתוצאה מהשבירה, מגיע במקומו ראש דישסו”ת, שמתחיל את התיקון במדרגה החדשה.
• כל מה שנשאר בנקודים לאחר השבירה, גורם למבנה עולם האצילות.
• שבירת הכלים היא ביטול המסך, בדומה לביטול המסך כתוצאה מביטוש פנים ומקיף, ולכן התהליך הזה נמשך עד ביטול כל העביות.
• השבירה היא לא חטא, אלא גילוי חולשת הנברא בלקבל על-מנת להשפיע, על מה שהכין עבורו בעל הבית; גילוי הכלים שאותם חייבים לתקן בצורה שונה בעל-מנת להשפיע.
• בצמצום א’, הנברא הסתלק ממגע עם מקור התענוג, ולאחר השבירה, הנברא נכנס שוב למגע עם נותן התענוג, וכתוצאה מכך יש לו רשימות שדרגן הוא תמיד יודע באיזה מצב הוא נמצא.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

חלק ד’: כתבי בעל הסולם, הקדמה לספר פנים מאירות ומסבירות, אות י”ט, שיעור 16

• הנברא צריך להיות כלול מ-2 מערכות: מערכת מקבלת ומערכת נותנת, ומשכבות נוספות – מערכת המרגישה מה שהיא נותנת, מרגישה את התענוג שבזה, ושהתענוג המורגש יהיה לשם נתינת התענוג ולא לשם עצמו.
• בהתפתחות האדם, ישנה תקופה שהוא חייב להתפתח על-ידי הטבע, עד שהוא נעשה גדול, בדומה לאופו שבו ילדים מתפתחים, על-ידי ריבוי תענוגים וחסרונות. אך ברגע שהאדם נעשה גדול וצריך להתפתח ולגדול בעצמו, כל התענוגים שהוא מקבל הם לרעתו, כי הם לא מכוונים בצורה נכונה, בעל-מנת להשפיע.
• מגיל הבגרות והלאה בני האדם נעשים יותר עצלים, כי מתחילים לתת לנו מקום שבו אנו נשתתף בהתפתחות.
• אצל הילדים ואצל אלה שנשארים ילדים כל החיים, הבירור הוא “מר ומתוק” בלבד. הטבע דורש שנתקדם בהוספת הבירור “אמת ושקר” – לא למחוק “מר ומתוק”, אלא לבנות מעליו את היחס החדש – עשיית צמצום על “מר ומתוק” וקבלתו כדבר הכרחי שמתפתח בנו, ובעזרתו אנו בונים יחס לכל מה שנעשה, ב”אמת ושקר”. זה נקרא “אמונה למעלה מהדעת”.
• אין לנו יותר איפה לבדוק וליישם את הדברים האלה בצורה הנכונה, מלבד ב”מעבדה” שלנו, כלפי הסביבה. רק בניסיון של העבודה המעשית הזו. לכן כתוב “נעשה ונשמע” – יש לך איפה לעשות, אל תברח מהקבוצה, מחיבור, מדרישת הקשר. יש לפניך את כל האפשרויות לראות מה תעשה ואיפה אתה נמצא.
• אנחנו לא מבינים מה זה נקרא בירור “אמת ושקר”, כי אין לנו כלים כאלה. בעולם שלנו הכול עובד לפי הרצון לקבל, ולכן אין לנו בירור של “אמת ושקר”. כדי להגיע לזה אנו צריכים לעלות לגובה של “אדם הראשון”, וניתן לעשות זאת רק בעזרת האור.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

  לחצו כאן למעבר למדור “שיעור הקבלה היומי“