קבלה לעם היום

חלק א’: זוהר לעם, “הקדמת ספר הזוהר”, מאמר “אותיות דרב המנונא סבא”, אות ל”ד, שיעור 6

• בזמן קריאת הזוהר עלי להיות בכוונה הבאה: אני רוצה, דרך הקריאה הזאת שאני הולך לקרוא עליו, על מה שהוא עושה לי – אני רוצה להרגיש אותו, שיהיה לי איזשהו יחס אליו, להשפיע לו, להרגיש אותו קצת יותר קרוב, קיים, הפועל המפעיל אותי. זה מה שאני בעצם קודם כל צריך לדרוש מהקריאה.
• האותיות הן אוסף של הרבה תכונות ומצבים שהאדם מגיע אליהם בהדרגה, ובכל אות שאליה האדם מגיע, הוא עומד ועובד איתה.
• העיקר הוא קודם כל שמירה, הגבלה – זהו התנאי הראשון בכל אות ואות.
• האותיות התגלו לראשונה בגילוי הרוחני הראשון, של אדם הראשון, וכלולות מ-2 תכונות – חסדים וחכמה, והמסך שביניהם. לפי זה מסודרת כל צורת האותיות, ולכן עברית היא שפה שלא משתנה – כי גם צורתה וגם השימוש באותיות מגיע מהעולם הרוחני.
• ספר התורה שאנחנו קוראים מהאות ב’ הראשונה (בראשית) עד ועד האות ל’ האחרונה (ישראל), מתאר לנו אור, אבל דרך הכלים. שאם אתה, עם הרצון, המסך והיכולת שלך תעבור על כל הצורות האלו, אתה מגיע לגמר התיקון שלך.
• השפעה, חסדים, היא לא המטרה; המטרה היא דווקא לקבל טוב ועונג, ולכן האות ב’ (ברכה, חסדים), טובה להתחלה אך לא טובה לסיום.
• כדי להגיע לעולם הרוחני אני צריך להצטייד בתכונת החסד, שבעזרתה אני בונה את עולמי.
  
• האות ב’ נקראת ברכה, כדי שנבין שהכוח הזה יכול להגיע אלינו מלמעלה בלבד, שאנו לא שולטים בה, אבל אם אנו מאד משתדלים להשיגה, אנו מקבלים אותה מלמעלה.
• הצורות הגיאומטריות של האותיות קיימות רק בעולמנו. בעולם הרוחני צורות האותיות הן רגש ללא צורה חיצונית.
• אותיות הא’-ב’ הן לא אותיות השפה העברית, אלא סימנים של שני כוחות – חסדים וחכמה, קבלה והשפעה, שנמצאים בכל מיני צורות הקשר ביניהם, ואז הם בונים סימנים האלה.

 לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

חלק ב’: תלמוד עשר הספירות, כרך ג’, חלק ח’: לוח התשובות לפירוש המילות, אות ל”ח, שיעור 14

• כל העבודה היא בדבקות הנוקבא בזכר – לקחת ממנה דוגמא ולהיות כנוקבא אליו. לא להיות כמוהו אלא להיות הפוך ממנו, כאשר האחד משלים את השני.
• עד כמה שהזכר והנקבה עובדים יחד, מתבררים יותר היחס, המסגרת, המטרה המשותפת. מתבררת ההפכיות של תכונותיהם, העובדה שהם צריכים להשלים זה את זה ושהחיבור הוא רק בקו השלישי – בבינה – שם הם מוצאים את השלמות.
• אף אחד לא יכול להשיג שלמות לבד, אלא רק בהשלמה בשלישי משיגים את השלמות.
• בפרסא, היכן שמסתיימת תכונת הבינה, מסתיימים החיים.
• צמצום ב’ הוא צמצום המלכות, שמפסיקה לעבוד לבדה, ועובדת רק בשטח שבו היא קשורה לבינה. השותפות הזו פותחת לנו עוד מרווח, טווח, מקום, היכן שאנו יכולים לעבוד.
• “חסדים מגולים” – חסדים שמגלים את החכמה. “חסדים מכוסים” – חסדים שמכסים את החכמה.
• “רשימו” – אותם המצבים הקיימים תמיד, שמתעוררים באדם ללא מסך, ולכן הוא חווה אותם בצורה כזו, כרחוקים ממנו. שום דבר לא נעלם, רק האדם לא יכול לממש אותו.
• כל אותן הרשימות שמגיעות לראש דס”ג אחרי השבירה, הן תמונות, מצבים משבירת הכלים שרצו להתממש על-ידי המסכים, על-ידי הכוונות על-מנת להשפיע, להגיע לגמר התיקון, לדבקות ולאהבה, ולא יכלו לממש אותם.
• התחתון אף פעם לא מסוגל לעשות בירור, ולכן אנו אף פעם לא נצליח בבירור במקום שלנו – אנו צריכים את האור העליון שיסדר לנו את כל החלקים, כי אנו נמצאים רק בעולם השבור.
• כדי להגיע למצב שהאור עושה מיון על האדם, האדם צריך להגיע לנכונות לזה – לא אני ממיין וקובע, אלא הוא ממיין וקובע.
• גם אנחנו צריכים לעבור את השבירה, כדי להבין שמה שהעליון מברר, זה הכל לטובה.
• כל ההבחנות מתחילות מהפרסא: למעלה ממנה – תחיית המתים, ולמטה ממנה – המתים. כל דבר שאנו יכולים למיין ולהעלות למעלה מפרסא, נקרא שאנו מגיעים לחיים.

 לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

חלק ג’: כתבי בעל הסולם, “בית שער הכוונות”, אות פ”ב, שיעור 41

• “בירור” – בירור הרצון לקבל – באיזה רצון ותכונה אני יכול להשתמש, כדי לדמות את עצמי כמה שיותר לבורא.
• רצוי לרשום בזמן השיעור את כל ההתרשמויות שיש לנו, שאנו רוצים לזכור ולהוסיף על מה שאין בכתבי המקור.
• העיקר לעבוד עם הטקסט – כמה שאנו קרובים יותר למקור, זהו מקור החיים.
• כל שימוש ברצון לקבל בעל-מנת להשפיע ובהתאם לעביות שלו, הוא תיקון.
• התיקון הוא תיקון השבירה – תיקון מידות הקשר בינינו בדרגות דומם, צומח, חי ומדבר.
• הכל תלוי בחשיבות – האם הבורא נמצא לפניי, האם המושג הזה חשוב. כל אחד צריך לדאוג קודם כל לזה.

 לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

חלק ד’: כתבי בעל הסולם, מאמר “שפחה כי תירש גבירתה”, שיעור 9

• “השגה” – ההבנה העמוקה ביותר במושג שנקרא “בורא”. “דבקות” – שאנו משתווים לזה בכל התכונות האפשריות. כדי להגיע לזה, אנו צריכים לעבור את כל המצבים ההפכיים לזה, וכשהם מתחברים בסך הכל במצב המתוקן, אנו מגיעים לדימוי לבורא, המכונה “אדם”.
• אין שום דבר מיותר בהתפתחות, כולל הצורות הנוראיות ביותר, כי כולן נחוצות כדי להביא את עצמנו למצב הסופי הנכון.
• ספר הזוהר הוא הספר שמספר על “זיהרא עילאה” – הזוהר העליון שמגיע אלינו מראש אריך אנפין – מקור התיקון שנסתר מאיתנו כל עוד אנו נמצאים בדרגת “גוי” – שאנו חושבים על עצמנו. כיום אנו צריכים לתקן את עצמנו מבחינת “גוי” שבנו לבחינת “ישראל” שבנו, ולהיות “אור לגויים”.
• עד שהאדם לא התפתח דיו אסור לו לעסוק בתיקונים, כי אז הוא יהפוך אותם לדברים המקולקלים, כפי שקרה בפילוסופיה ובדתות השונות, שכולם מבוססים על שימוש לא נכון בחלקים מחכמת הקבלה.
• כיום אנו יכולים להביא את חכמת הקבלה לכל העולם, כי האנושות בכללותה מתעוררת ללא תשובה. לכן קבעו המקובלים שזמננו הוא הזמן שבוא אנו צריכים לבוא ולהשליט “גבירתה” (שימוש נכון בחכמת הקבלה) על “שפחה” (שימוש לא נכון בחכמת הקבלה).
• הבעיה העיקרית של ממשלות כל מדינות העולם היא איך לבלבל את העם, מכיוון שהן לא יכולות לספק תשובות לשאלת מהות החיים המתעוררת כיום באנשים. לכן כשאנחנו כבר מגיעים למצבים שהרצון לקבל של האנשים גבוה יותר ממה שהם יכולים לקבל מהעולם שלנו, מהחיים, אז מתעוררת חכמת הקבלה, שמדברת על מטרת החיים האמיתית.
• כל דרכנו היא בפרדוקס, כי מתחברים בה 2 דברים המנוגדים – רצון לקבל וכוונה על-מנת להשפיע, יחד.
• החיבור יכול להיות רק על-ידי הכוח העליון; לנו אין כוח להתחבר, אלא אם אנו רואים בזה רווח גדול מאד, בפחד משותף, אך הדברים הללו זמניים וכשנעלם גורם הפחד, נעלם גם הקשר.
• חכמת הקבלה היא הקשר בינך לאור העליון, מפני שהיא מספרת על הפעולות שלו, ובזמן שאתה קורא עליהן ורוצה שהן יתממשו, זה לאט-לאט קובע את השינוי שלך.
• אנו עומדים בפני מכות קשות בכל הדרגות בעולמנו, אך הכל תלוי בנו. כפי שאומרים המקובלים, הכל תלוי רק בבעלי החכמה, ולכן מהרשלנות שלנו העולם סובל.
• כל המכות הן אור חכמה שמגיע אלינו בצורה ישירה, ללא לבוש חסדים. זהו אותו האור, אך לבוש החסדים ממתק אותו, וחוסר לבוש החסדים גורם לו להיות מורגש כמכה. לכן כל התיקון שלנו הוא למשוך את כוח החסדים, הבינה.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

  לחצו כאן למעבר למדור “שיעור הקבלה היומי“