קבלה לעם היום

חלק א’: כתבי רב”ש, כרך ג’, מאמר “ענין ט”ו בשבט”

• אני צריך להשיג “בראתי יצר הרע”, כלומר אני צריך להשיג את הבורא שברא בי את היצר הרע, וזה צריך להיות כנגד “תורה תבלין”; לא יכול להיות חושך בלי אור ואור בלי חושך – אנו לא משיגים דבר בפני עצמו אלא רק דבר והיפוכו.
• באותה המידה שהאדם עושה מעשים טובים, הוא משיג את הטבע הרע שבו. אך ורק בצורה כזו אנו יכולים להשיג את הרע, ולכן הרשעים שעליהם כתוב בתורה הם אנשים מאוד מיוחדים וגדולים. זוהי דרגה גבוהה מאוד להיות רשע – שכנגד הטוב שהוא משתדל לעשות הוא מכיר את הרע, וכשהוא שמגיע למצב שהוא מגלה את חטאו של אדם הראשון, אז מתחיל אצלו תהליך התיקון.
• רק לאחר שהאדם מגיע למצב שהוא מוכן לכל דבר מלבד להנאה עצמית, הוא מקבל הזדמנות לקבל את הפירות האמיתיים – ליהנות מהשפעה ב”אמונה למעלה מהדעת” – אמונה שגדלה על “עץ הדעת”. וזהו עניין “ראש השנה לאילנות”.
• “ראש השנה לאילנות” – השגת תכונת ההשפעה. לאחר מכן צריך להגיע ל”לקבל על-מנת להשפיע”.
• דרך ההתפתחות הרוחנית היא דרך שבכל פעם אנו משיגים בה עד כמה שאנו נמצאים בצורה הלא נכונה, ו”רק אלה שמידת סבלנותם עמדה להם”, זוכים להיכנס ל”היכל המלך” – לאותו ה”פרדס” שבאמצעו נמצא “עץ הדעת”.
• עניין “ט”ו בשבט הוא באמת דבר גדול – שעד כמה שהאדם מתכונן להגיע לפרי הנכון, כך היא החשיבות של החג, הסימן הזה.
  
• “טוב” בדרגתנו, נקרא שאני מתעלה מעל הנוכחי האגו שלי; כל דבר שאני רוצה, אני לא בודק אותו לפי מה שיש לי בכלים שלי, אלא עד כמה שהוא קרוב למטרת הבריאה, להשפעה, לרוחניות. או אם אני לא בטוח בזה, אז בכמה שעל-ידי זה אני יותר קרוב לספרים, למורה ולחברים.
• ישנם 3 דברים שחייבים להיות יחד: ספרים, מורה וקבוצה. אם האדם יכול לחבר אותם יחד, וכלפיהם לבדוק את עצמו, יש לו סיכוי לגלות את הרע.
• הכלל הוא הכוח והמקום שעימו הבורא עושה חשבון. רק המקום הזה יכול להיות בהתאמה לאור ולעולם לא איש אחד. אם האדם נמצא בתכונת ההשפעה אז הוא דומה לאור, אבל אם הוא לבד, למי הוא ישפיע?
• אין יותר מה לעשות חוץ מהעבודה בחיבור. זה המעשה הפרקטי שמיד מראה לאדם כמה שהוא לא נמצא בהשפעה, ומהי ההגדרה הנכונה למושגים “רוחניות” ו”גשמיות”. לכן “לא בשמים היא”, אלא בלבך.
• תכונת ההשפעה לא יכולה להתקיים אלא ב”נהפוך הוא” – שמידת הקבלה בצורה מדויקת, ביגיעה מאוד מדוקדקת ונקודתית, הופכת להשפעה.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

חלק ב’: זוהר לעם, הקדמת ספר הזוהר, אות ק”א, מאמר “מוליך החמורים”, שיעור 6

• אם אנו משתדלים לגלות איחוד מעל הדחייה בינינו, אז הזוהר יכול לעזור לנו. רק בתנאי הזה, הספר הזה המקור הזה, הופך להיות למקור האור.
• ס”ג – בינה, ב”ן – מלכות, ואין יותר משניהם בבריאה.
• לא החכם למד, אלא הסבלני.
• ממעלה למטה הבן הוא תחתון יותר, אך ממטה למעלה הבן הוא עליון יותר.
• לנו אין כוח בכלום, אפילו לא בבירור. יש לנו את הנקודה שבלב, וכל היתר זה הספרים, הקבוצה והמדריך שמחבר את שניהם יחד. ובזה ההתקדמות.
• חסר רק החיבור – יש הכל חוץ מחיבור. כל אחד נמצא עם האגו שלו, מתגאה כמו תינוק קטן, ולא מסוגל להקריב משהו למען החיבור.
• “מוליך החמורים” זה כוח עליון, שמגיע לכל אחד שרוצה וראוי לעלות.
• דבקות במורה, נקרא שאתה משתדל “להיכנס” לתוכו, ולהבין למה הוא רוצה להביא אותך, איך הוא רוצה לראות אותך. במידה שאתה עושה זאת, אתה יכול לממש את ההדרכה שלו בעבודה עם הספרים והקבוצה.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

חלק ג’: תלמוד עשר הספירות, כרך ג’, חלק ח’, אות נ”ט או”פ, שיעור 34

• פרצוף אריך אנפין הוא עיקר כתר דנקודים, ואמנם שעתיק פועל מהטבור הכללי ועד הסיום הכללי, לעומת אריך אנפין שפועל רק עד הפרסא, אריך אנפין הוא הפרצוף שעליו מתלבש כל עולם האצילות.
• תיקון ג’ קווים בג”ר דנקודים מוחזק מלמעלה על-ידי בינה, ולכן הם לא הרגישו את החיסרון שקיים בזו”ן וכך נגרמה השבירה. בעולם האצילות כבר ישנה ההתרשמות שהתיקון יוכל להתבצע רק ממטה למעלה, ולכן רק בהתכללות מלכות בבינה, ובחיתוך כל החלקים שלא יכולים להשתתף בתיקון ג’ קווים ממטה למעלה, אנו מרכיבים את הקו האמצעי.
• בלי בינה אין חכמה. ממטה למעלה, החכמה נקראת קבלה כי היא תלויה לגמרי בבינה, והבינה קובעת לחלוטין מתי ובאיזו מידה יהיה התיקון.
• האירועים שעליהם מדברים ספרי הקבלה לא היו, הווים או יהיו, כי הזמן לא קיים, אלא האדם שמבצע פעולות חיבור לאחרים, מגלה את התופעות הללו.
• בעליון לא תלוי מה שיהיה, הכל תלוי בתחתונים.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

חלק ד’: כתבי בעל הסולם, מאמר “תכונתה של חכמת הנסתר בכללה”, שיעור 3

• האדם לא יכול לעשות דבר מלבד מה שהרשימה שמתגלה בו דורשת ממנו, כי ברשימו יש הכל, ואנו בסך הכל רצון שנפעל על-ידי הרשימו.
• הרשימו הוא התמונה השלמה העתידה שמתעוררת באדם מתוך פנימיותו, ובקצהו נמצא הרשימו הסופי – מצב אין-סוף. כעת מתגלה באדם אחד המצבים באדם שמובילים לאין-סוף, בכל הנתונים מלבד היגיעה והמסך, וכשהוא מצרף אל הרשימו את היגיעה והמסך שלו, הרשימו מתממש והופך למציאות.
• הרשימו זה הבורא שמתגלה, בהחסרת השתתפות האדם. זוהי תמונת המציאות בניכוי המקום שבו האדם צריך להשלים אותו.
• הכל מוגדר מראש, חוץ ממה שהאדם בוחר בכל רגע ורגע – “דרך תורה” או “דרך ייסורים” – כלפיו הנתון הזה נעלם.
• אין מימוש אחר של רשימות האדם אלא בקבוצה, עד שהוא רואה את עצמו כמשלים אותה עד למצב המושלם ביניהם. ועד שהוא לא רואה אותם בצורה מושלמת, לא נקרא שהוא מימש את הרשימו שלו.
• התפתחות הקשר הווירטואלי בזמננו, יכולה להוביל את האנושות לפנימיות הדברים.
• ברגע שהאדם מתחיל לחשוב איך להתחבר עם אנשים, הוא כבר מרגיש את הדחייה, ולא חשובה כמות האנשים שכלפיה זה מתגלה.
• מושגים כמו “ישראל”, “תורה” ו”משה” מגיעים מחכמת הקבלה, ואפילו לא מהיהדות. כי היהדות היא בת 2000 שנה וככל הדתות היא דבר זמני, וחכמת הקבלה היא בת 5700 שנה והיא דבר נצחי.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

  לחצו כאן למעבר למדור “שיעור הקבלה היומי“