קבלה לעם היום

חלק א’: זוהר לעם, הקדמת ספר הזוהר, אות ה’, מאמר “ניצנים”, שיעור 2

• כל הקשר שלנו עם הרוחניות מגיע דרך פרצוף נוקבא דאצילות. אדם שיש בו נקודה שבלב ומשתוקק לרוחניות, השפעה וחיבור עם האחרים בקבוצה, מתחבר למלכות דאצילות, שמעלה את המ”ן המשותף לזעיר אנפין דאצילות, שמעביר בחזרה לתחתונים את האור המחזיר למוטב מלמעלה.
• “יוסף” – יסוד דגדלות, חיבור הנשמות בגדלות.
• הכול הוא אך ורק כלפי החיבור שלנו, בינינו. שנגלה את מידת הערבות המספקת כדי שתתגלה האלוקות בינינו.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

חלק א’: זוהר לעם, הקדמת ספר הזוהר, אות ז’, מאמר “מי ברא אלה”, שיעור 1

• הכל מקובל באיחוד ובחיבור בינינו – זהו הכלי לקיבול האור.
• אנו כל הזמן צריכים לחשוב איך אנו משתייכים לבינה.
• אם אני עדיין לא נמצא ברוחניות, בזמן הלימוד אני מקווה שעל-ידי הקריאה שלי תבוא לי סגולה, נס, שיפתחו לי העיניים וארגיש מה שאני קורא עליו. כי כאן הכול תלוי למה אני מצפה – עד כמה הציפיות שלי קרובות למה שהכוח הטמון בספרים האלה בא כנגדו, זה ועוזר לי.
• עד נקבי עיניים, אמצע דבינה, הכל הוא השפעה. מנקודה זו ומטה מתחילה לה להיות נוקבא לאור החכמה – כלים דקבלה.
• בצמצום ב’ הזיווג הוא תמיד בנקבי עיניים, אך במידת עוצמת הזיווג: “מצח” – זיווג בנקבי עיניים בעביות שורש, “עיניים” – זיווג בעביות א’, “אוזן” – זיווג בעביות ב’.
• פרצוף אריך אנפין כולו בצמצום ב’. לכן התיקון הראשון שלנו הוא להתפטר מכלי הקבלה, כי אחרת לא נוכל להיכנס להשפעת העליון.
• בינה היא חפץ חסד ויכולה להיות בראש ומחוץ לראש. כאשר היא יוצאת מראש, היא עושה זאת לא בגלל עצמה אלא אך ורק מפני שבזה היא יכולה להשפיע לתחתונים את התכונות שלה. היא יוצאת מראש כי היא מסוגלת לזה, אבל היא עצמה נחשבת כמו בראש – אין עליה הגבלה. לכן בינה היא התכונה שמצילה אותנו.
• אבא ואמא מתלבשים על הבינה שיצאה מראש דאריך אנפין, ולכן אבא ואמא עילאין נקראים “ג”ר דבינה דאצילות”.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

חלק ב’: תלמוד עשר הספירות, כרך ג’,חלק ח’, אות ב’, שיעור 2

• חלק ח’ ב”תלמוד עשר הספירות” הוא החלק העיקרי בו, ועוסק במבנה עולם האצילות.
• לפני השבירה לא היה עירוב של כלי השפעה וקבלה, ולכן לא הייתה עדיין הכרת הנברא, הרע, ההפכיות מהבורא – הכל היה כלול יחד. לכן צריכים להפריד ביניהם לטומאה וקדושה, ואז מתוך החושך יהיה ניתן להגיע לאור, להכרת הבורא.
• עולם אצילות יצא בצמצום ב’, בזיווג במצח דראש דס”ג, רק על כלים דהשפעה.
• זו”ן – כלים דקבלה. זהו בעצם הנברא, וכל מה שנמצא מעל לזו”ן זה העליון, הבורא.
• עד כמה שאח”פ דכתר מעביר את אור החכמה לזו”ן, זהו כל היחס בין העליון לתחתונים.
• עולם אצילות וכל מה שקורה אחריו עד גמר התיקון, זה בסך הכל תיקון של השבירה בעולם הנקודים, ולכן כשאנו מדברים על אצילות, זה תמיד לעומת עולם הנקודים.
• גלגלתא-עיניים דבינה – חפץ חסד. אח”פ דבינה – חיסרון לתת, אמא, ישסו”ת. לכן כל העלאת מ”ן מהתחתונים הוא לאח”פ דבינה.
• כל העבודה שלנו היא בהעלאת מ”ן – להכין את עצמנו בצורה כזאת שבטוח שהחיסרון שלנו יהיה מורגש בעליון, ששומע רק דבר אחד – כמו שהוא נמצא בחפץ חסד, הוא רוצה שנהיה כמוהו – משפיע על-מנת להשפיע.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

חלק ג’: כתבי בעל הסולם, בית שער הכוונות, אות ס”ב, שיעור 30

• כל פרצוף עליון נמצא באח”פ שלו בגלגלתא-עיניים דתחתון.
• כל פרצוף עליון שמתלבש בתוך התחתון נקרא “נשמה” שלו.
• עד גמר התיקון, אין בכלים שלנו אור גדול יותר מאור הנשמה.
• המאמצים שלנו הם לא בלימוד או בהבנת החומר, אלא בכוונה – בשביל מה אני לומד, מה אני רוצה שיצא לי מזה.
• האור משפיע רק על הכוונה ולא על הרצון, כי האור שמגיע אלינו מלובש באור חוזר, ואנו יכולים לקבל אותו רק אם נפעיל אור חוזר, כוונה מצידנו. ואפילו אם הכוונה לא נכונה, כבר יש במה לאור לפעול עלינו.
• “מוחין” – כלים פנימיים, כוונות. “גוף” – כלים חיצוניים, רצון. עוצמת ההשפעה תלויה במוחין, בכלים הפנימיים שלי.
• בזמן הלימוד אני מושך אורות שיתנו לי כוח לשלוט על הרצונות. אני לא צריך דבר יותר מזה, כי אז אני יכול לעמוד מול “בעל הבית” ולשלוט על הרצון.
• כלי חיצון לעומת כלי פנימי נקרא “כלי”, וכלי פנימי לעומת כלי חיצון נקרא “אור”.
• “אור” – התפעלות בתוך הכלי.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

חלק ד’: כתבי רב”ש, כרך א’, מאמר “מעוז צור ישועתי”

• אם אני הוא החשוב בעיני, אין מה לעשות כנגד שליטת החיצוניים עלי. אלא אם אגלה דמות אחרת, חשובה יותר, וכלפיה אברר מה לטובתה.
• הכל תלוי באיך האדם מסדר את היוצרות, ואז הוא יכול לשמוע אפילו את הדברים הגרועים ביותר כטובים ביותר – תלוי ממי הוא מושפע.
• כלפי דרכנו הפנימית אנו צריכים להיות מושפעים מהאור המקיף בלבד, ורק לשם הפצה אנו יכולים להיות מושפעים מדעת החיצוניים.
• הרצון והמחשבה של הקבוצה במקום הרצון והמחשבה שלי, זה הכלי שבו אני מקבל את העולם הבא. בתוך עצמי אני לא יכול לקבל אפילו את המידה הרוחנית הקטנה ביותר.
• החברה צריכה לכבד את האדם, לא בכמה שהוא גדול אלא בכמה שהוא משפיע לאחרים, לכבד את תכונת ההשפעה שבו.
• כל אחד צריך למצוא לעצמו עבודת הפצה, שדרכו זה מופץ, כי רק לימוד ועבודה בקבוצה ללא הפצה לא מספיקים להתקדמות.
• לעבור מהכלי שלי לכלי של הסביבה, זה נקרא לקבל את העולם העליון.
• “מעבר המחסום” – ברגע שאני עובר את הגבול, שהסביבה חשובה לי יותר ממני.
• אל תתלה בסביבה את מה שיקרה לאדם, תתלה באדם את מה שיקרה לו מהסביבה.
• הסביבה מתוקנת תמיד, כי את הסביבה מארגן הבורא.
• תתחיל לכתוב את כל הפעולות כלפי החברה, כמה שהן מיוחדות, ייחודיות, חשובות, שיהיה לפניך.
• אנחנו נמצאים עכשיו בנקודה מאוד קריטית: או שניכנס לאיזו הקפאה, או שעכשיו באמת נעשה מאמץ ונגיע למכה הבאה, השנייה. והיא כבר אחרת לגמרי בייחודיות, באיכות שלה. נתחיל לגלות עוד יותר פנימה את ה”פרעה”, את הייחוד שלו, וכנגד זה את הבורא. את זה תכיר כנגד זה, אי אפשר אחרת. שניהם יחד – איך אני מכביד את הלב שלו, ואיך כנגד זה אתה מכיר אותי. בוא. אז אנחנו צריכים לקבל את ההזמנה.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

  לחצו כאן למעבר למדור “שיעור הקבלה היומי“