קבלה לעם היום

חלק א’: רשב”י, הקדמת ספר הזוהר, מאמר “לילה דכלא”, אות קמ”ט, שיעור 9

• כל הקריאה והלימוד, הם כדי לגלות אהבה שתתעורר בנו כלפי הבורא.
• לא יכולה להיות תכונת ההשפעה והאהבה כלפי מישהו חוץ מכלפי הבורא, כי חוץ מאיתנו רק הוא נמצא.
• כדי להגיע לאהבת הבורא ניתן לנו העולם הזה, ובו נוכל להתאמן בסביבה המתאימה – במשפחה ובחברה, להגיע מאהבה עצמית לאהבת הזולת, וממנה לאהבת הבורא.
• עלינו לברר מה תלוי בנו להתקדמות, כדי לא לבזבז את הכוחות שלנו ולעשות בדיוק מה שצריך.
• האמצעי החזק ביותר במציאות הוא האור, שמבצע את הפעולה הסופית שמגיעה בסוף כל מאמץ שלנו וחותמת את התיקון.
• עלינו להבין שבכל מצב ומצב שלנו, אנחנו צריכים לראות קודם כל את פעולת האור. ומתוך זה שאנו מכירים בזה, עלינו להודות על זה ולראות את המצב כנכון להתקדמות.
• המצב הנכון להתקדמות הוא כל מצב שבו אני מבין שהוא בא מלמעלה. זה מספיק כי אז יש לי כבר קשר לסיבה, ומתוך זה אני כבר יכול להתעורר לפעולה שלי. והפעולה שלי היא להודות על מה שנעשה, גם בטוב וגם ברע, ולהשתדל מהמצב שבו אני נמצא להתאמץ להגיע לאיחוד ולגילוי הבורא, תכונת ההשפעה.
• “חכמה בגויים תאמין” – אין דבר שיכול להתמודד עם החכמה, השכל והלוגיקה שבעולם הזה, אך חכמת הקבלה עובדת עם שכל וחכמה אחרים, רוחניים, ולכן מי שמנסה להשתמש עם שכל העולם הזה בחכמת הקבלה הוא טיפש.
• כשאנו עושים תיקונים, אנו מגיעים לאותם המעשים ממטה למעלה, כפי שהבורא עשה אותם ממעלה למטה.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

חלק ב’: זוהר לעם: פרשת “צו”, אות צ”ח, שיעור 8

• אנו צריכים לחשוב על הכלי; האור פועל לפי הרצון שיתגלה בתוך הכלי, ולכן המאמצים בינינו הם שמביאים את המאור המחזיר למוטב, ואז אנחנו מגלים את העולם העליון.
• לא כל כך חשוב מה אנו מבינים מהקריאה בזוהר, אלא חשובה התוצאה מזה, מה שנשאר בנו, שזה האור שפועל בנו ומכוון אותנו לכלי לגילוי הבורא.
• “רוח הטומאה” מגיעה מלמעלה כדי שהאדם יכיר במה שעשה כלא טוב. וזה טוב – זה בחסד, שהבורא מראה לאדם כמו שאנו מראים לילד קטן במה הוא טעה, שיבין וירגיש את זה ואז הוא יוכל לתקן את מעשיו. לכן הרגשת החושך שאנו מקבלים היא לא עונש אלא תיקון גדול.
• אני מגיע לסביבה כדי לגדל את הכלי שלי – החיסרון למה שחסר לי.
• אני צריך להרגיש את עצמי נתון בין כוחות שונים, ושאני יכול לקבוע עכשיו לאן ה”בהמה” שלי תלך. אני צריך לראות את עצמי מהצד כמעצב את עצמי על-ידי הסביבה והספרים, ואת הזדמנות שנתנו לי עכשיו כממש זמנית, שיכולה להיפסק.
• הרצון זה לא הכלי, הכוונות שמעל הרצון זה הכלי. לכן אנו לא מתחשבים ברצונות אלא בכוונה מעליהם.
• בסך הכל, מה שהתורה מספרת עליו זה על צורות הקשר בינינו, ואם אנו מתקנים את הרצונות שלנו בכוונה על-מנת להשפיע, אנו מגלים על מה התורה והזוהר מדברים.
• “קבוצה” – חיבור הנקודות למען השגת המטרה.
• הצדיקים הגדולים לא יכולים לעורר את העולם לתיקון. אנו הם אלה שיכולים לעשות זאת, בגלל שאנו נמצאים באותה הרשת עם כל האנושות.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

חלק ג’: כתבי בעל הסולם, בית שער הכוונות, אות נ”א, שיעור 24

• אנו כל הזמן צריכים לדאוג לכוונה, ובמידה שאנו בטוחים שאנו בכיוון הנכון, אנו יכולים “לתת גז”.
• מרגיש ומבין – ברצון לקבל, משיג – בכלי דהשפעה.
• הרוחניות היא כים שממנו ניתן לקבל במידת הכלי שיש לך. לכן עלינו לחשוב רק על המקום שבו נוכל לקבל את האור.
• הרצון שבנו על-מנת להשפיע הוא הכלי לגילוי האור.
• באצילות קיימים רק אורות נפש, רוח ונשמה. האורות חיה ויחידה לא קיימים באצילות, אלא רק מקיפים, כי עולם האצילות פועל לפי צמצום ב’.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

חלק ד’: כתבי בעל הסולם, מאמר “גוף ונפש”, שיעור 2

• כוח ה”אני” שבאדם הוא ניצוץ מהבורא, שגורם לאדם להרגיש את עצמו כנצחי.
• כשדרגת החי שבאדם מכוסה, הוא מתחיל לחשוב על דרגת האדם שבו.
• אם לא הייתה קיימת נקודת ה”אני” מעל הגוף הבהמי שלנו, היינו חיים כבהמות.
• כל הדברים שבנינו במהלך ההיסטוריה שייכים לנפש שלנו, למשהו שקיים מעל הגוף, מעל הבהמה, לדחף שמעבר לצרכים ההכרחיים.
• בדרגת הבהמה, אנו כוללים את כל רצונות הקבלה שלנו. כל דבר מלבד הטבע השני – על-מנת להשפיע, שייך לרמה הבהמית – על-מנת לקבל.
• אל לנו לעבוד נגד הדחפים והרצונות שלנו – אסור לעשות זאת. עלינו לעשות רק דבר אחד – להשקיע בלעורר את המאור המחזיר למוטב, שיפתח אותנו בהתאם לתוכנית.
• ההתגברות באה מהאור שמביא לך צמצום ומסך, ולא מתוכך.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

  לחצו כאן למעבר למדור “שיעור הקבלה היומי“