קבלה לעם היום

חלק א’: זהר לעם: פרשת וישלח, אות קכ”א

• התורה היא אחת – זוהי תוכנית המציאות, ואנו נמצאים מחוץ לה, לא תופסים אותה.
• ישנם אנשים שחושבים שספר הזוהר מדבר על מוסר, על עולם מיסטי או שניתן להשתמש בו כסגולה לשיפור חיי העולם הזה; אנו נמצאים בים של דעות קדומות על הספר, ועלינו להילחם בהן.
• בשלב זה, עלינו להתמקד בגישה אחת בזמן לימוד הזוהר – תפיסת המציאות.
• עלינו לקבוע את ההסתכלות הנכונה על מה שכתוב בזוהר, ללא קשר למה שכתוב בו.
• כשאני פותח את ספר הזוהר, אני רואה את שמות הרצונות שלי ותכונותיהם בלבד, מעין אנטומיה רוחנית, פנימית, של נשמתי.
• אותם הדברים שעליהם אנו קוראים בזוהר, מתחילים להאיר לנו בתדר שלהם, במידת השתדלותנו לאתר אותם בתוכנו.
• עולמות אדם קדמון ואצילות – כשאור החכמה מאיר; פרסא – היכן שהאור מפסיק להאיר; מתחת לפרסא – עולמות בריאה, יציאה ועשייה, בהם מאיר אור דתולדה, אור חסדים בלבד; סיום – חושך.
• תחת החושך קיים מצב, בו אני לא מרגיש אפילו את החושך – חוסר הכרה, וזה המצב שלנו. לכן ראשית עלינו להגיע להכרה, שאנו נמצאים בחושך.
  
• המציאות היא אותה המציאות, הכול תלוי ביכולת שלי להדמות לאור, ובמידה זו אני חוזר לעולם אין-סוף.
• אל לנו לשנות דבר במערכת – היא שלמה; עלי רק להפעיל, להאיר, להחיות אותה, שהיא תתחיל לעבוד; להתחיל להזרים בה רצון להשפיע, ובמידת ההשפעה שבה, היא תתחיל לחיות.
• המערכת הזו היא אני; עולם אין-סוף זה אני, ובתוכו אני מגלה את הבורא – מקור החיים.
• הזוהר מספר לי על מה שנמצא בי, ואיך אני יכול לגלות זאת.
• העולם כולו מחולק ל-2 חלקים: 1 – “יעקב” – כלים, רצונות דהשפעה; 2 – “עשו” – כלים, רצונות דקבלה; השילוב ביניהם, זה מה שצריך לקרות בי, על-ידי האור.
• העיקר הוא היגיעה – אני רוצה להימשך למשהו שאני לא מכיר או מבין.
• עלינו ללמוד לעשות “פוקוס” על העולם הרוחני. אז יהיו לי “עיניים” רוחניות, וכתוצאה מכך נבין את כל הכתוב בספר הזוהר מאליו.
• ספר הזוהר מספר לי על המערכות הקיימות ללא שליטתי, ועל מה שאני כן יכול לעשות – להוסיף למערכת את הכותרת, הכוונה, מדוע כל זה קיים. זה נקרא שאנו משתווים עם מחשבת הבריאה, ומצדיקים אותה.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

חלק ב’: כתבי בעל הסולם, “פתיחה לחכמת הקבלה”, אות צ’, שיעור 37

• עולם הנקודים – מערכת הקשר בין העליון לתחתון, המחולקת ל-3 חלקים: כתר, אבא ואמא, ו-זו”ן – כולם בקטנות.
• הקטן מבטל את עצמו כלפי העליון, ובזה מחייב את העליון לטפל בו.
• “גדלות דמין ה-א'” – על-ידי השפעת אור ע”ב ס”ג מלמעלה, מגיע אור החכמה על רשימו ד’/ג’, מבטל את הקטנות, ומגיע עד אבא דנקודים.
• כדי להביא את אבא ואמא לזיווג פנים בפנים, על-מנת שיעבירו את האור לזו”ן, מגיעה להם התעוררות מיסוד דגלגלתא.
• בינה כלולה מ-2 חלקים: חלק אחד בו היא לא רוצה לקבל, ובחלקה השני, היא מקבלת על-מנת להשפיע; כך ישנה בבינה דוגמא מלאה למלכות, כיצד היא צריכה להתנהג.
• הנברא נמצא למטה, בצורה בה הוא לא יכול לקלוט את תכונות הבינה – יש ביניהם חתך. לכן חייבת להתרחש שבירה – מגיע אור עליון גדול, ששובר את שניהם.
• ברוחניות, השבירה היא על-ידי זה שאנו מעלים את שני הדברים המנוגדים, למקום בו נדמה להם שהאיסור לא נמצא; כתוצאה מכך תכונת הבינה נכללת בתכונת המלכות, ואז מלכות יכולה לתקן את עצמה.
• עולם האצילות הוא אותה המערכת כמו עולם הנקודים, רק יותר משובחת ומפורטת.
• בעולם אצילות, ישנו מקום המפגש – האורות מגיעים מלמעלה, הכלים מגיעים מלמטה, ורק במקום אצילות הם יכולים להתמזג – מקום המפגש בין הבורא לנברא.
• “ל”ב האבן” – החלק שלא יכולים להעלות לאצילות; מלכות דמלכות.
• כתוצאה מזה שמתקנים את ט’ הראשונות – רפ”ח ניצוצין, מתקן ל”ב האבן מאליו.
• האור הוא זה שמברר בין רפ”ח ול”ב, ומגיע על-ידי זה שאני רוצה שיגיע, בזמן הלימוד.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

חלק ג’: כתבי בעל הסולם, “מבוא לספר הזוהר”, אות ט”ו

• ה”מבוא לספר הזוהר”, הוא ההקדמה החשובה ביותר לספר הזוהר, כיוון שהוא לוקח ומכניס את הלומד לתוך ספר הזוהר, מסביר לנו איך אנו ניגשים ופותחים אותו.
• מלבד הגוף הגשמי, קיים עוד גוף, רוחני, שנקרא “נשמה”; תתחיל לראות דרכו את המציאות.
• “חומר” – הרצונות שבתוכי; “צורה מלובשת בחומר” – איך הרצונות הללו מרגישים; זו כל ההרגשה שלי במציאות.
• “צורה מופשטת” – פעם הרגשתי הרגשה בתוך הרצון שלי, וכעת אני יכול לדבר עליה, אפילו שהיא לא מורגשת ברצון.
• ברגע שאתה מפריד את הצורה מהחומר, אתה נכנס לפילוסופיה; אתה לא יכול לבדוק את זה בכלים שלך, כי אתה הוא הרצון, החומר בלבד.
• הגילוי שלנו הוא לא על-ידי דמיון צורות מופשטות, שכתוצאה ממנו הן יתפתחו, אלא משיכת האור ופעולתו עלינו, יגלו בנו את צורת ההשפעה.
• חכמת הקבלה מתנגדת לשיטת המוסר, בעיקר בגלל שהמוסר מגיע מתוך לימוד הצורות המופשטות, ומונע מאיתנו את גילוי את הרע שבנו, העומד לתיקון.
• “גמר התיקון” – קבלת כל צורות האלוקות בתוך החומר שלי.
• תפקיד הדמיון הוא לעזור לנו להתקדם – זהו כל ההבדל בין האדם לבהמה, אך אל לנו להשתמש בדמיונות כעובדה, עד שזה יכנס לחומר שלנו ברמת הבהמה.
• הבעיה בעולמנו היא, שאנו מקבלים את הרצוי במקום את העובדה.
• מה שאמת עבורך היום, יהיה מחר שקר, כי הרצון, החומר שלך, יהיה אחר.
• הגוף שלנו מעוניין לברוח לצורה מופשטת ומהות, כי צורה מלובשת בחומר מהווה ייסורים עבורו; כל עבודת התיקון היא להגיע לצורה מלובשת בחומר – קבלת צורת ההשפעה בחומר הקבלה.
• כל הטעויות בחיינו נגרמות בגלל שאנו מדמיינים, מבלי לבדוק את מה שמתרחש בתוך החומר.
• לאחר שדמיינו, עלינו לקחת את הצורה המופשטת, ולדרוש מהמאור המחזיר למוטב, שיקרב אותנו לצורה המופשטת הזו, שתתקיים בחומר.
• אני לא יכול לעלות למדרגה הבאה, אלא אם אני מוסיף לעצמי רצונות זרים, אותם אני מרגיש כשלי, ומגלה בהם את המדרגה הבאה.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

  לחצו כאן למעבר למדור “שיעור הקבלה היומי”