קבלה לעם היום

הכנה לשיעור: מאמרי שמעתי, מאמר מ”א, “מהו קטנות וגדלות באמונה”

• יש לנו קשר לגשמיות, רק בתנאי שהוא מזכיר לנו על הפעולות הרוחניות שאליהן עלינו להגיע.
• עד כמה שנשאל את עצמנו על כל פעולה ופעולה גשמית שאותה ננהיג במהלך הפסח ובכל השנה, זה יעזור לנו להגיע להרגשת השורשים הרוחניים.
• אין כל קודש או ייחוס בשום מנהג, אם הוא לא קשור לשורש הרוחני שלו, ורק בגלל שהוא קשור, יש לו זכות קיום וחשיבות בעינינו.
• אין גשמיות או רוחניות – כך מתרחשת המציאות בעינינו, כך הרצון לקבל שלנו מצייר לנו.
• שינויי השנה – חודש, שבוע, יום ולילה וכו’, הם תוצאה ממצבי היחסים בין זעיר-אנפין ובינה דאצילות, ובייצובם זה מול זה, הם מייצבים, אפילו בעולם שלנו, השפעות שונות כגון זמן, התפתחות וכו’.
• על מי שרוצה להגיע להתעלות הרוחנית, יש בתקופות המועדים בעולם שלנו השפעה מיוחדת, העוזרת לו להיות קשור יותר לכוונות שמיועדות להשפעות הללו.
• עיקר הפסח זה השגת אור האמונה בפעם הראשונה, ולכן עלינו לחשוב על האור העליון, שבזמנים אלה מסוגל להעלות אותנו מעל האגו, ולהחזיק אותנו בתכונת האמונה, ההשפעה.
• חיבור בינינו והשתוקקות למאור שייקח אותנו מעל האגו הכללי של כל אחד ואחד, זו צריכה להיות הכוונה הכללית בימי הפסח.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

חלק א’: זוהר לעם, קטעים נבחרים לפסח, פרשת “בא”, אות קי”ט

• “בכור” – דרגת חכמה, המושגת בתנאי שיש לנו אור חסדים; במידת הבינה שיש לנו, אנו משיגים את החכמה, ולפי החכמה, אנו מבינים מה יש לנו בכתר.
• “חושך מצריים” – אור חכמה שלא יכול להתגלות ברצון לקבל.
• מטרת הבורא היא לבנות נברא עצמאי, ולשם זה הנברא צריך להיות בכוח עצום נגד הבורא בפנימיותו, ובמקביל להיות בשלמות, בדומה לבורא, בחיצוניותו.
• “נס יציאת מצריים” נפעל על-ידי האדם, שנמצא במבוי סתום – מצד אחד הוא לא יכול לעשות דבר עם טבעו, ומהצד השני, חייב לצאת ממנו.
• “קריעת ים סוף” – חלוקה לגלגלתא-עיניים ואח”פ בצורה הנכונה.
• “יציאת מצריים” – נטייה, מגמה לבריחה לזולת, למרות החושך שהאדם רואה גם בהם, אך הוא מגלה שלעומת הכלים, שלו הכלים החיצוניים הם הכלים העליונים.
• החברה היא הדמיון שלך, למה שאתה מתאר כרוחניות.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

חלק ב’: ספר “חכמת הקבלה למועדים ולחגי ישראל”, שער הכוונות, עמוד 226

• סיפור הפסח הוא סיפור רוחני, המתרחש באדם ללא כל קשר לאופן שבו האנושות מייחסת אותו לסיפור הגשמי.
• “מן” – מה שאנו מעלים ממטה למעלה; “מ”ד” – מה שיורד ממעלה למטה.
• בכל מצב ישנם רצונות שאותם אסור לתקן, וכתוצאה מכך ישנה פסולת מאמא ומהתחתון, כגון “דם טהור”, “דם טמא”, “חלב” וכן הלאה.
• יציאת מצריים היא בבירורים בדרגת הדומם, ולכן בסיפור הפסח ישנו הרבה “דם”.
• “שמרי יין” – רצונות שאיתם לא ניתן לעשות דבר; אורות שאותם לא ניתן לקבל מחוסר כלים.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

חלק ג’: כתבי רב”ש כרך א’, שלבי הסולם, “וכאשר יענו אותו”

• מצב מצריים יכול להיות טוב, אך בלתי נסבל בגלל השעבוד.
• מתוך דרגת הבהמה, נמדד מצבו של האדם לפי מידת הייסורים שלו; מתוך דרגת האדם, כבר יש באדם 2 דרגות קיום, וכתוצאה מכך הוא יכול להיות בייסורים ובשמחה באותו הזמן.
• על-ידי עיסוקו בחברה ובלימוד, האדם ממית את המצריים שבו – הוא מגיע למצב שהוא מוריד את דרגת חשיבות העולם הזה לדרגת הכרחיות בלבד.
• לא ניתן להמית את הרצון לקבל, וגם הבורא לא יעשה זאת – ניתן רק להוריד אותו בחשיבות.
• אתה לא יכול לראות ברצון לקבל רע, אם הוא לא מפריע לך, והוא יכול להפריע לך רק להתחבר לאחרים.
• אין רוחניות – זה נמצא רק בקשר הנכון בין בני האדם; אם אין קשר, אין רוחניות.
• אם לא תתפוס מבחוץ רצונות נוספים לרוחניות, לא תגיע; זו צריכה להיות הדאגה הראשונה.
• אדם לא יכול לסבול עבור הזולת, אלא אם הוא מתחיל לשייך את הזולת לעצמו, כקרוב לו, כתוצאה מהשפעת האור העליון עליו, שמתחיל לגלות לו את מצבו האמיתי – שכולם הם חלקים שלו.
• כל אחד ואחד יכול לעשות נחת רוח לבורא מתוך דרגתו.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

  לחצו כאן למעבר למדור “שיעור הקבלה היומי“