קבלה לעם היום

חלק א’: זוהר לעם, פרשת וישלח, אות רנ”ח

• כל מה שספר הזוהר מדבר עליו, הוא מתוך הנשמות, ורק כלפי וביחס לנשמות.
• אנו צריכים להשתדל להרגיש את עצמנו בתוך האדם, שעובר את המצבים הכתובים בספר הזוהר, על עצמו.
• קבלת האורות היא תמיד ממטה למעלה, ב”יראה”, באורות חסדים שבתוכם מתגלים אורות החכמה.
• “תפילות” – מידות הקשר, הגילוי, בין אור חכמה ואור חסדים, המתקיים בתוך הנשמה.
• “יראה” – מידת החסדים שהאדם רוכש.
• “תשובה” – מידת הקשר בין זעיר-אנפין ומלכות.
• “לילה” – עודף מידע, אור חכמה, שהאדם לא יכול להכיל בדרגתו, מפאת מחסור באור חסדים.
• העיקר הוא לעורר את החיסרון למשהו, להתקשר למשהו, לדעת על מה הזוהר מספר.
• לא לפחד מהלא מובן, אלא “לבלוע” את הלא מובן הזה כמו תינוק, ואחר-כך זה יתברר.
  
• אל לנו לתכנן תוכניות או לשאול שאלות על העתיד, אלא לפעול במה שאפשר ברגע זה בלבד.
• עד שהאדם לא נכנס לרוחניות, הוא לא מבין שהחיסרון הוא הדבר החשוב.
• יובש, חוסר קשר, זה המצב הבא שמאיר לך, ועליך לקבלו כמצב הרצוי, היפה – העיקר שאתה (הבורא) נותן לי אותו.
• כל המילויים – שכליים או רגשיים, מנתקים את האדם מהקשר הנכון, בו קיים רק החיסרון, וזהו.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

חלק ב’: כתבי בעל הסולם, “פתיחה לחכמת הקבלה”, אות צ”ז, שיעור 39

• הרצונות, הם הפועלים והזזים בעולם, והם החשובים; הגוף הוא סתם חתיכת חלבון.
• בכל מדרגה רוחנית, אך אחד לא פועל עם הרצון שלו, אלא לוקח את רצון התחתון, ומעלה אותו הלאה.
• אבא משפיע לזעיר-אנפין (בן), במידה שהוא רוצה להידמות אליו, ואמא משפיעה לנוקבא (בת), במידה שהיא רוצה להידמות אליה.
• חיסרון התחתון מחייב את אבא ואמא להתקשר זה לזה.
• “דעת” – אותו החיסרון, אותו הקשר, שאני מעורר בעליונים שלי – אבא ואמא, המעמיד אותם בקשר הקבוע ביניהם.
• ספירת “דעת”, היא המסך המקשר בין 2 קצוות הבריאה – חכמה ובינה.
• ספירת “דעת” היא מציאותנו בעליון, חיסרון התחתון הקבוע, הנמצע בעליונים.
• “חולם” – אור שמגיע לאבא דנקודים; “שורוק” – אור שמגיע לאמא דנקודים; “חיריק” – אור שמגיע לזו”ן דנקודים, וכתוצאה מכך שובר אותם.
• כל התיקון הוא לעשות שהחיריק לא ישבר, שהאורות יגיעו רק עד הפרסא, ולא יחדרו מתחת לה.
• עולם הנקודים, הוא המארגן את כל היחס בין הנשמות.
• לא לשכוח על המאור המחזיר למוטב, בכל פעם שאנו עוסקים במערכת העליונה.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

חלק ג’: כתבי בעל הסולם, “מבוא לספר הזוהר”, אות כ”א, שיעור 6

• כל מה שנברא זה רק רצון, וכל מה שאני רואה ומזהה זה רק רצונות, שאותם אני מכנה בכל מיני שמות.
• “רצון” – כל חומר הבריאה, חוץ מהאור.
• אין לי דבר מלבד הרצון, ואת כל השינויים ברצון עושה לי האור, ואני יכול להבחין רק בכל הצורות, רק מתוך השוואה ביניהן.
• אני נמצא במצב אין-סופי, אך תופס רק חלק קטן ממנו, ואני זקוק לאור שיגלה לי את מצבי האין-סופי.
• אין חדש, רק גילויים חדשים, ואני רק צריך לרצות להיפתח, שהאור יפתח אותי יותר ויותר.
• אני לא מגלה את האור – אני מושך את האור שיגלה לי את עצמי, קרוב יותר ויותר לאין-סוף.
• הכול מרוכז ומסתובב, כלפי ההבחנה ברצון שנקראת “נשמה”; כל הדברים הארציים וכל הדברים האלוקיים, לא שייכים לנשמה – ה”אני” שנמצא באמצע, ביניהם זו הנשמה.
• “נשמה” – הנקודה שלי, שבאה כתוצאה מחיבור מלכות ובינה.
• כל עליון, הוא דוגמא ליתר חיבור עבור התחתון.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

  לחצו כאן למעבר למדור “שיעור הקבלה היומי”