קבלה לעם היום

חלק א’: כתבי רב”ש, כרך א’, מאמר “צדיק וטוב לו, צדיק ורע לו”

• כל העבודה שלנו היא בהכנה; לא לטשטש את מה שמגיע לנו מהבורא בדרך ההתפתחות שלנו, אלא להכין את עצמנו לקבל את ההתפתחות המחויבת בצורה הנכונה.
• אנו לא יכולים לשנות את הגורל שמגיע מלמעלה למטה, אנו רק יכולים להכין את עצמנו לראות אותו בצורה הנכונה. אם אני מזדהה עם האגו שלי, אני מקבל את הדברים כלא נעימים, אבל אם אני מתעלה מעל האגו אני מרגיש אותם כנעימים וטובים, ואת כל השגגות והזדונות כהזדמנויות להשפיע.
• כל ההכנות יכולות להיות רק בחברה, כי כל התיקונים הם רק בחיבור כל הנשמות לנשמה אחת.
• כל הטעות נובעת מזה שאנו חושבים שאנו צריכים לתקן את עצמנו בעצמנו. העבודה שלנו היא לא לנצח את הרע, אלא להידבק לבורא ובזה לנצח.
• אני לא בורח כי ה”פרעה” שמתגלה הוא גדול ומפחיד, אלא כהזדמנות להידבק לבורא, אחרת לא הייתי נדבק אליו.
• אף פעם אני לא נלחם בעצמי – אין לי מלכתחילה שום דבר, אלא רק כוח הבירור, ואני תמיד יכול לנצח אם אני מברר את הדברים נכון.
  
• אנו צריכים להרגיש שאנו פועלים בשדה הכוחות, כבמשחק, ובו אנו צריכים לאתר מה טוב לנו לעשות עכשיו במשחק, כדי לעשות את התנועה האופטימאלית והמקסימאלית כלפי החיבור, הדבקות.
• “צדיק וטוב לו” – אני מצדיק את הכל ומרגיש שהכל לטובתי.
• בכל צעד וצעד, העבודה היא מאהבת הבריות לאהבת ה’.
• “תשובה מיראה” – אני עדין עובד נגד האגו שלי ומעליו אני בונה את דרגת היחס שלי לזולת. היחס שלי לזולת נקבע במידת האגו שמעליו אני יכול לפנות לזולת.
• “תשובה מאהבה” – אין התמודדות עם האגו שלי, עם הפחדים ליפול לרצון שלי. זוהי קניית החיסרון לזולת. גם שם עבודה מעל הרצון לקבל, אבל שם הוא כבר מסוג אחר, הרצון לקבל של הזולת.
• כל התהליך הוא תמיד מעל הרצון לקבל, מעל הדעת, רק סוגי הרצון לקבל הם שונים.
• מצד אחד אנו צריכים לתקן את החברה, והמצד השני, כל אחד צריך לפנות לעצמו ולהגיד לעצמו שאם הוא רואה את הקלקול, בטוח שהוא גם נמצא בו.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

חלק ב’: “זוהר לעם”, פרשת “ויחי”, אות תרכ”ד,  שיעור 32

• במיוחד אם אנו קוראים את הזוהר, אנו צריכים להרגיש את עצמנו במצב כמה שיותר מתוקן. כמו בעלי הזוהר שכתבו אותו בחיבור ביניהם, כך אנו צריכים להרגיש את עצמנו כמה שיותר בחיבור בינינו, ואם נשתדל לעשות זאת, נתקרב במשהו להכרה שלהם.
• אני כלל לא מבין את הכתוב בזוהר, אני רוצה לחדור רק דרך המילים לכוח הפנימי שנמצא בספר. זה נקרא “המאור שבה מחזירו למוטב”.
• אנו צריכים את התורה, גם כדי לגלות את היצר הרע – הרצון לקבל האגואיסטי שלנו, “מצריים”, ולהפוך אותו לטוב – “ארץ ישראל”. באמצע יש לנו “מדבר” – התקופה שבה האדם רוכש מסכים – להשפיע על מנת להשפיע.
• אין דבר כזה למשוך את האור לעצמי, כי הזוהר מתגלה רק בכלי הכללי. הזוהר מתגלה בחיבור בינינו.
• כל התורה היא רק “ואהבת לרעך כמוך”; כל הרוחניות היא רק בקשר בינינו, ולכן אם אני לא שם את זה לפני כתנאי הראשון, אין טעם לפתוח את ספר הזוהר.
• את התורה דווקא מגלים מתוך מחשבות על עצמי; המחשבות האגואיסטיות שהן הפרעות, מראות לי על מה אני צריך להתגבר כדי לגלות את התורה.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

חלק ג’: תלמוד עשר הספירות, כרך ו’, חלק ט”ו: עמוד א’ תשנ”ד, אות קכ”ג

• בדרך כלל לא ניתן לקבל מעלי עליון, אך במיתוק א’, הנוקבא מקבלת מעלי עליון חסרונות על-ידי זעיר אנפין, ומגלה את החסרונות שלו.
• אנו לא יכולים לזכור דברים שלא נמצאים כתבניות בזיכרון שלנו. אמנם שהזיכרון הוא דבר מכאני ופועל לצד הרגש, הוא מאחסן את הרגשות, ולכן אם אף פעם לא הרגשנו רוחניות, אנו לא יכולים לזכור אותה. לכן אנו משתדלים ללמוד את הדברים הכתובים ב”תלמוד עשר הספירות”, אך לא להבין אותם בשכל, אלא להשתוקק להרגיש אותם.
• חכמת הקבלה היא חכמה ריקה כלפינו לעת עתה, אך היא מספקת לנו בסיס להשתוקקות. הפעולות הללו קורות כרגע בנו אך אנו לא מרגישים אותן, ובזמן הקריאה עלינו להשתוקק לגלות אותן.
• אנו קוראים ולומדים כדי לעורר את האורות המקיפים – כוח שיגלה לי את החיים הרוחניים. זה בכלל לא שייך להבנה, אלא להשתוקקות להבין.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

חלק ד’: כתבי בעל הסולם, מאמר “אהבת ה’ ואהבת הבריות”, כותרת “ולדבקה בו”. שיעור 7

• “לדבקה בו” – להגיע לאותן התכונות שיש בחצי השני של המציאות, בטבע, בבורא.
• “דבקות” על-פי חכמת הקבלה – דבקות לפי השתוות התכונות, השתוות הצורה.
• הרצון לקבל לכשעצמו לא נקרא רע. “יצר הרע” – גילוי תכונת הרצון ההפוכה מהבורא. לכן אדם הנמצא בדרגות דומם, צומח וחי הוא לא רע אלא טבעי. הוא נעשה רע כשהוא מגלה את עצמו לעומת האור, הבורא, ואז הוא נעשה הפוך ממנו. זה קורה רק כתוצאה מלימוד חכמת הקבלה.
• אין צורך לתקן את הצורה האגואיסטית הארצית, אלא רק את הפער ביני לבין הבורא.
• ללא הצורך להגיע לאהבת ה’, אפילו אם אתייחס לכל העולם יותר טוב, הוא יעשה יותר ויותר גרוע, כדי להראות לי שאני לא משתמש בו בצורה הנכונה.
• על כל פעולה מתגלה האור, אך בכוונה הנכונה הוא מורגש כאור, ובכוונה הלא נכונה הוא מורגש כחושך.
• התיקון לרוב העולם לא יבוא בהקדם חיסרון לתיקון מצידו, אלא מאלה שהתגלה בהם חיסרון לתיקון ותיקנו את עצמם, יגיע התיקון לכל העולם.
• בשלב זה, אנו צריכים לדאוג בעיקר לקבוצה, שהיא תהיה מתוקנת, כי אז היא תהווה מקור אור לכל העולם.
• הבורא עצמו הוא חלק דומם, שלא משתנה. לכן הדבקות בו היא לא עבורו אלא עבורנו, מכיוון שכתוצאה ממנה אנו מגיעים לכל טוב.
• חכמת הקבלה היא התוכנית, התוכנה, איך אתה צריך להתייחס לחברה האנושית, וכתוצאה מזה אתה מגיע לתיקון המלא שלך.
• אין שום סיבה לתת רע לאדם, אלא כדי לקדם אותו, ולכן אם אתה מספק לו אפשרות לתיקון על-ידי חכמת הקבלה, אתה מטפל בבעיית הסבל שלו באופן ישיר.
• כל החיים שלנו הם רק לבצע מה שסביבה מכתיבה לנו לעשות, ולכן אין שום בעיה לחייב אותנו לעשות את פעולות התיקון. לכן ישנה הסתרה – כדי לתת לנו אפשרות לעורר את השפעת הסביבה על האדם. שאני רוצה שבמקום ההשפעות האלו מלמעלה, על-ידי הסביבה האנושית, תהיה עלי השפעה מהסביבה המלאכותית שבניתי, ואני רוצה להתבייש מהסביבה הזאת ולקבל על ידה את כוחות התיקון.
• דרך בניית עולם חדש במקום העולם שהבורא נתן לנו, אנו מגיעים מעולם הייסורים לגן עדן, לדבקות.
• כתוצאה מכל העליות והירידות, אנו לומדים עד כמה אנו זקוקים למכבש החברתי, שכל הזמן ילחץ עלינו כדי להביא אותנו להשתוות לבורא.
• אנו מתקרבים יותר ויותר לבירור הנחיצות שלנו לבנות סביבה, שרק היא תחליף לנו את העולם. רק היא תקבע לנו מהם הערכים שכלפיהם אנו מתביישים, וכלפיהם אנו מחויבים להשתנות.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

  לחצו כאן למעבר למדור “שיעור הקבלה היומי“