קבלה לעם היום

חלק א’: זוהר לעם, “הקדמת ספר הזוהר”, מאמר “אמא השאילה בגדיה לבִתה ” אות ט”ז , שיעור 1

• התיקון הכללי הוא בזה שעתידים מ”ה להיות ע”ב וב”ן להיות ס”ג.
• המקובלים מספרים לנו מתוך מבנה והפעלת העולמות רק מידה מאד צרה, רק מה ששייך לנו, כל מה שאנו יכולים לקחת כדוגמא, כלימוד מה קורה בינינו לאין סוף, אותו השטח, הסגנון, היחס שיכול להביא לנו בצורה המרבית את האור המחזיר למוטב.
• לכל אדם ואדם ישנו טבע גופני שונה ונטיות שונות – לרגש, לשכל, לעבודה גופנית וכד’. אך כשאנו מתקרבים לרוחניות כולנו משתווים, כי שם מתגלים בבת אחת הרגש והשכל, פעולה והסתכלות, הזדהות, התבוננות – הכל מתחבר לנקודה אחת.
• הגילוי שלנו יגיע כתוצאה מהיגיעה המשותפת שלנו ומהמאור המחזיר למוטב שיפעל כתוצאה מהיגיעה הנכונה. אז ירגיש כל אחד ואחד בליבו, שעד כמה שהוא מוסר את עצמו לקבוצה, לחיבור, שם הוא מוצא את האלוקות, האור המקיף – הכול שם, הכול בתוך המקום הזה שנקרא חיבור. אז זה יבוא ולא לפני. אבל לפני זה יש יגיעה משותפת, יגיעה רבה.
• הכול נמצא בתוך המערכת, כלול שם וכבר חתום. רק כלפינו הפעולות האלו מתגלות בהדרגה, ואנחנו צריכים לתת עליהן יגיעה ולגלות את הבחירה חופשית. הכול זה מפני שאנחנו עדיין לא מסוגלים להשלים את שני הדברים – אור וחושך, אך כלפי הבורא אין הבדל ביניהם, שניהם כאחד. כל הדברים האלה מתגלים לנו כמשחק, כתרגיל, כדי שעל-ידם נגלה את ההפכיות בכל דרגות הרצון לקבל, ימין ושמאל זה כנגד זה, ונצטרך להשלים אותם בקו האמצעי.
• עד שהאדם לא מגיע למידה שלמה של הצורך לגילוי, הוא צריך לגלות בכל פעם עד כמה שהוא לא נמצא בגילוי.
  
• האדם מגיע לרוחניות אך ורק במידה שהרצון שלו לרוחניות מגיע למידה שלמה – שאני מאוד רוצה, שאני מוכן הכול לעשות רק כדי לקבל את זה. שלא חשוב לי מה שקורה בעולם הזה ובכלל – אני מוכן לוותר על הכול, שלעצמי אני לא דורש דבר. כדי להגיע לרצון כזה, האדם צריך לראות בכל פעם עד כמה שהוא מתקדם לזה, שהוא רוצה את זה, ועד כמה שהוא עדיין לא ראוי, לא בזה – שני דברים הפוכים כאחד.
• כל העבודה שלנו היא כלפי הקבוצה, שאני סוף-סוף אשתכנע לראות בה את מקום גילוי הבורא. אם יותר ויותר ברור לי ואפילו מורגש בי שרק ברצון המשותף שלנו לגלות את הבורא יחד, שם אנו מגלים את המאור המחזיר למוטב, את הבורא, את הדבקות ואת גמר התיקון – הכול בתוך הרצון המשותף שלנו כאחד, נקרא שאני מתקדם.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

חלק ב’: תלמוד עשר הספירות, כרך ג’, חלק ח’, אות יז’, שיעור 7

• “י”ב חודש” – י”ב השלבים לתיקון י”ב פרצופי אצילות.
• ישנו מצב שמלמעלה יוצאים בזיווג אחד כל הפרצופים, וישנו מצב שמלמטה למעלה הם מתגלים בזה אחר זה – כטיפת זרע שבה טמון הכל, ושלבי ההתפתחות המתגלים בזה אחר זה.
• אף פרצוף ברוחניות לא נמדד בפני עצמו, אלא רק לצורך מה שהוא עושה לתחתונים. אנו לא יכולים להגיד על אף פרצוף מי הוא, אלא ביחס למי שהוא פועל כלפיו.
• “שערות” – לבושים על ס”ג וא”ק, שדרכם אפשר להעביר אורות דצמצום ב’ לדרי מטה.
• אין בורא ללא נברא – אנו מתקדמים אך ורק לפי המ”ן; אין כלום אם האדם לא מפעיל את כוח ההשפעה שלו, ובמידה שהוא עושה זאת העולמות מצטיירים.
• “אמונה” – מידת ההשפעה שיש בפעולה מצד הרצון לקבל. “השגה” – מה שהאדם משיג במידת השתוות הצורה שלו לאור.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

חלק ג’: כתבי בעל הסולם, “בית שער הכוונות”, אות ע’, שיעור 34

• “קליפת נגה” – חלק העור הבלתי מבורר שנשאר על הבשר. בחלק זה מתגלה הבחירה – מאבק על גבול הקדושה והקליפה.
• בתיקון המילה אנו עושים את התיקון העיקרי של הקליפות – הבדלה, והתיקונים הנוספים הם על-מנת לצרף יותר ויותר חלקים לקדושה.
• אנו צריכים להבין שכל התיקונים שלנו הם בתוך המקום המשותף – מקום המציאות.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

חלק ד’: כתבי בעל הסולם, מאמר “שפחה כי תירש גבירתה”, שיעור 2

• הריקנות שמתגלה בימינו היא סימן לזה שהגענו למצב שהרצון לקבל כבר מיצה, גמר את עצמו – בכל מה שיכולנו השתמשנו בו והוא נשאר ריק. זהו סימן שהגענו לשלב האחרון של ההתפתחות הגשמית, הגופנית, וכעת אנו צריכים להמשיך הלאה, כי הוא דורש מאיתנו את ההישגים הבאים.
• גילוי הבורא – גילוי הנוסחה הכללית של הטבע, עד לאיזון מלא עימו.
• כתוצאה מזה שאנו כלולים מתכונת ההשפעה ותכונת הקבלה יחד, נובע הבלבול, הפיצול שאנו משליכים על הטבע. אך בטבע אין פיצול כזה – הוא אחד, ובו 2 הדברים הללו מחוברים כאחד. אנו נמצאים בפיצול הזה כדי ליצור לנו אפשרות לבחירה, ועל-ידי כך להכיר את כל הטבע לעומקו.
• הפעולה החופשית היא כלפי הסביבה בלבד, שמתחלקת כלפי האדם גם ל-2: היא מציגה את עצמה כלפיו האדם כמשהו מוחלט, כמערכת הנמצאת בגמר התיקון, ובמקביל, כדי לממש את בחירתו החופשית, האדם יכול להשפיע עליה ולשנות אותה, להעלות אותה לדרגה גבוהה יותר על-מנת שהיא תשפיע עליו. בזה האדם מתחיל לתרגל את ההשפעה שלו על האלוקות, ומשנה את הרגישות שלו כדי לקבל מהסביבה השפעת יתר.
• “השגה” – להשיג איפה שאנו נמצאים באמת. אני מגיע לזה על-ידי זה שאני עובר סדרת מצבים מנוגדים ומשתדל לשלב אותם יחד.
• “גמר התיקון” – אנו יכולים להתמלא רק על-ידי זה שהאחרים ממלאים אותנו על-ידי הרצון שלהם, ומצידי למרות כל הייסורים והבעיות (כלי מלכות המצומצם), אני רוצה להשפיע לעולם בלבד, ללא שום חזרה לעצמי. ואז עובר מכולם אלי אין-סוף, וממני לכולם אין-סוף.
• אם אנו מגיעים למצב שכל אחד יכול למלא את האחרים, נקרא שאנו מגיעים לערבות.
• יש לנו רק אפשרות אחת לשנות את העולם: בקבוצה, שכל אחד ירצה להשפיע לאחרים. ירצה ולא יכול? שיבוא הכוח שירצה. אין לו מה להשפיע לאחרים? שיבוא השפע שישפיע. שיתנו הכול. אבל לי יש רק את נקודת ההתחלה הזאת – הנקודה שבלב, ממנה להתחיל.
• חייב להיות חרוט אצלי בלב, שרק בתוכם, בחיבורם ובחיבור שלי בהם, אני יכול להשיג את זה – הכל שם, באותו המקום.
• כל אחד ואחד חייב לחפש איך הוא משכנע את עצמו להיכנס לפנימיות הקבוצה, שזה המקום שבו הוא מגלה את המציאות האמיתית, ובמקביל אנו צריכים לשכנע את כולם לשחק בסביבה המתוקנת, שמגרה ולוחצת על כולם שכדאי להתבטל כלפי ה”מקום”, ולהיכנס בו.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

  לחצו כאן למעבר למדור “שיעור הקבלה היומי“