קבלה לעם היום

חלק א’: זוהר לעם, “הקדמת ספר הזוהר”, מאמר “אותיות דרב המנונא סבא”, אות ל”ב, שיעור 5

• לפני שלומדים תורה צריכים לדעת מה ובשביל מה לומדים – מה זה ייתן לי. זה העיקר כי זה האמצעי היחיד שעל-ידו אנו יכולים להשיג את המטרה.
• רק לאחר שהאדם מגלה את היצר הרע שלו הוא לומד תורה – אז יש לו קשר עם המערכת שעוזרת לו להשתנות.
• “תורה” – מכשיר לתיקון האדם עד תכונת הבורא.
• קודם כל אני צריך לגלות מה יש בי שאני צריך לשנות; לא מה אני יכול לקבל מזה, אלא מה מקולקל אצלי ומה צריך להיות מתוקן. עלי לצייר את 2 הצורות האלו לעצמי בצורה כמה שיותר ברורה, ואז לצפות לישועה – שהכוח הזה יעזור לי לעבור ממצבי לצורה המתוקנת.
• לימוד תורה לשמה – לימוד על-מנת להשפיע, ללא כוונה לשום רווח פרטי.
• אותיות – כוחות שפועלים מראש עולם האצילות לנשמות, ובעזרתם אנו מתקרבים לתיקון.
• מערכת האותיות נבראה כתוצאה מהשבירה, ולכן יש בה את כל צורות השיתוף בין בינה ומלכות שאנו צריכים לקבל.
• צורת האותיות היא צורת הרצון לקבל שמקבל בהשפעה. האות עבורי היא סימן למה שאני צריך להרגיש בתוכי כאופי, כתכונה.
  המשך קריאה »

חלק א’: זוהר לעם, “הקדמת ספר הזוהר”, מאמר “אותיות דרב המנונא סבא”, אות כ”ט, שיעור 4

• אדם שפותח ספרי קבלה הוא בעצם אדם שדואג להציל את החיים שלו, את הנשמה שלו. שהוא שואל מה הטעם בחיים, ורוצה להציל את החיים מהריקנות שהיא יותר גרועה מוות.
• כשהאדם צועק כך בליבו, להציל את עצמו, הבעיה היא האם הוא מפרש נכון בליבו מהי ההצלה שהוא מבקש – האם ההצלה היא להתעלות מעל האגו ולהתחבר לזולת ולכל המציאות כאחד, האם הוא מבין שבכלים דקבלה הוא לא יכול יותר לקבל ולכן הוא שואל מה הטעם בחיים האלה, ושהוא יכול להתקיים רק בכלים דהשפעה, במגמה החוצה.
• אם האדם מרגיש שליבו כבר מכוון לצאת מעצמו, להתקשר לכולם ושם למצוא את הרגשת החיים, אז הכוונה שלו נכונה, ובהתאם לזה המאור שמגיע אליו מחזירו למוטב.
• כ”ב אותיות – צורות הקשר בין בינה למלכות. אם החומר מקבל על עצמו כ”ב צורות מהבינה, אז בכל הצורות הללו יחד הוא יהיה דומה לבורא.
• מאמר “אותיות דרב המנונא סבא” מתאר כיצד כל אות ואות מעלה מ”ן ומהו המ”ד שיורד אליה מלמעלה בתגובה; אם למ”ן לא מצטרפת אף קליפה, אפשר לברוא בה את העולה, ואם למ”ן מצטרפת איזו קליפה, אי אפשר לברוא בה את העולם.
  המשך קריאה »

חלק א’: זוהר לעם, “הקדמת ספר הזוהר”, מאמר “אותיות דרב המנונא סבא”, אות כ”ד, שיעור 2

• בכל פעם, האדם צריך לראות איך הוא מגיע בצורה הקצרה והנוחה לו ביותר, מהדבר שממנו הוא מתרגש ביותר, לאותו המקום, לאותה טיפת הייחוד, היכן שבסופו של דבר הוא מכוון לגלות את הבורא כמטרה של כל הלימוד וכל החיים.
• בדרך כלל אנו מתחילים להיכנס לכוונות בזמן הלימוד מתוך מצב סתום, מעורפל, יבש, ללא רגש או שכל, ומהמצב הרדום הזה אנחנו חייבים להגיע למצב ש”טוב לי מותי מחיי” אם אני לא מגלה ברגע זה מה שקורה כאן לפני, בגופו של הספר.
• הדרישה הטובה ביותר בזמן הלימוד, היא להשתוקק לבחינת “דמאן דלא ידע ציוויא דמארי איך יעבוד ליה” – מה אני צריך לעשות כדי להגיע לזה? תן לי דוגמא כדי שאעשה זאת.
• את הכל אני מקבל מלמעלה ולא חסר דבר מלבד דרישה, שיכולה לבוא בתנאי שאני מקבל את חשיבות המטרה מהסביבה, ואז זה יכול לפרוץ מליבי.
• באף צורה שבה המלכות מתעוררת בכ”ב השמות שלה, אין צורה שלמה, מלבד האות ב’. ולאות ב’ אין צורה בפני עצמה אלא מפני שהיא תלויה בבינה היא ראויה לברוא את העולם.
• לכל שאר האותיות מלבד ב’ יש קשר למלכות, שלא נותן לאותה צורת הקשר להיות היסוד לתיקון העולם, כי בכל צורת קשר אחרת מלבד ב’, יש פגם שעלול להתעורר ולהפריע.
• את המציאות אפשר לשנות רק אם אנחנו משנים את עצמנו.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור
המשך קריאה »

חלק א’: זוהר לעם, הקדמת ספר הזוהר, אות ג’, מאמר “שושנה”, שיעור 3

• כפי שהאדם היה נדחף על-ידי האגו לגלות את שפע העולם הנוכחי, כך אנו רוצים לגלות את העולם הרוחני. לשם כך המקובלים כותבים לנו ספרים, והספר העיקרי שיכול לפתוח לנו את החושים ולגלות לנו את הנסתר הוא ספר הזוהר.
• בזמן לימוד הזוהר עלינו להשתוקק פחות להבנת הטקסט ויותר למה שהספר יכול להביא לנו: גילוי של “ארץ חדשה” – רצון חדש, ו”שמיים חדשים” – דרגת הבינה שבה נגלה את העולם החדש.
• “לא ידע” – מה שנמצא למעלה מראש דאריך אנפין. “ידע” – מה שנמצא תחת ראש דאריך אנפין.
• הלימוד לא צריך להיות לצורך הלימוד, אלא לתורך הגישה – שנהיה כמה שיותר בהשתוקקות לתכונות הרוחניות.
• תכונת ההשפעה לא דומה לדבר שאנו מכירים בעולם הזה, וגם לא למגמת הנתינה שבעולם שלנו, אלא זה כאשר האדם מתחיל לגלות את כל מה שמחוץ לו כשלו.
• הבורא חילק את המציאות ל”אני” ו”זולת”, כדי ש”אתאמן” עליהם ומתוך זה אתחיל להרגיש מה זה נברא ובורא.
  המשך קריאה »

חלק א’: זוהר לעם, הקדמת ספר הזוהר, אות ב’, מאמר “שושנה”, שיעור 13

• השושנה היא מלכות, שכוללת את כל הנשמות שרוצות להתחבר על-ידי ביטול האגו שלהן, שאותו ניתן לבטל על-ידי המאור המחזיר למוטב.
• כל אחד שמשתוקק לגילוי העליון, לבורא, משתוקק למלכות כי היא המקום שבו הבורא מתגלה.
• בזוהר אנו לומדים על המקום הזה, על איך שהוא נבנה מאותם הרצונות שרוצים לגלות אותו, מאלה שמוכנים להתחבר למען זה, למרות ה”חוחים”, ה”קוצים” שישנם נגד החיבור. אלה שרוצים לגלות את הבורא, מוכנים לחיות עם ה”קוצים” הללו ודרכם להגיע ל”שושנה”.
• בזמן קריאת הזוהר, אנו צריכים לדאוג יותר על הכוונה מאשר על הבנת הטקסט.
• האדם מגיע לקריאה בספר הזוהר, לשיעור בחוכמת הקבלה, לפגישה עם החברים, עם המון הפרעות שנראה לו שהן מקריות, והרי אין מקרה אלא “אין עוד מלבדו”. לכן הוא צריך לעשות חשבון, שאני לא מבין מה שקורה, ולמה זה קורה לי או לנו, אלא מה שעלי לעשות זה להתעלות על כל מה שיש, רק על מנת להתחבר עם האחרים.
• אתה מודד את החשיבות שלך, במידה שאתה מתעלה מעל האגו שלך להתחבר עם האחרים כדי לגלות את הבורא.
• “לימוד תורה” זה לא ללמוד מה שקורה בטקסט, אלא לימוד עצמי, לימוד היצר הרע מול האור.
  המשך קריאה »

חלק א’: זוהר לעם, הקדמת ספר הזוהר, אות קס”ו, שיעור 3

• הכוונה בזמן הלימוד: על-ידי ספר הזוהר אני מגיע להידמות לבורא.
• על-ידי כל כוחות הבורא שאותם הוא מפעיל עלינו בצורה הפוכה, מידה כנגד מידה, כדי לשבור בנו את צורות האגו שלנו, אנחנו משתנים בהדרגה, עד שכל הדמות שנקראת בכללות “נבכודנצר” מתרסקת ונעשית לחומר שממנו נבנה דמות דקדושה – הכוונה על-מנת להשפיע, על כל הרצונות שאיבדו את הכוונה על-מנת לקבל.
• על כל צורה שלילית שאנחנו מקבלים, אנחנו צריכים “להתלבש” בדיוק כדי להפוך אותה לחיובית, ש”הכל לטובה”. עלינו רק לדעת איך לעשות זאת – לא לוותר לא על הצורה ולא על היחס כלפיה, אלא אנו צריכים קודם לראות את הנקודה הסופית, ועל פי אותה הדוגמה שאני מקבל לראות איך אנו הופכים אותה לדבר הנכון.
• הקבוצה היא המקום שבו אני מגלה את העליון, הבורא, העולם הרוחני.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור
המשך קריאה »

חלק א’: זוהר לעם, הקדמת ספר הזוהר, אות קס”ד, שיעור 2

• מי שמגיע לחכמת הקבלה, צריך לדעת שהיא שיטה, אמצעי לגילוי הבורא לאדם בעולם הזה.
• כדי לעשות זאת, האדם צריך לייחד את עצמו, את הקבוצה – המקום שבו הוא מגלה את הבורא, ואת הבורא עצמו – תכונת האהבה וההשפעה, יחד. בכוונה הזו, במאמץ הזה, עלינו לקרוא את ספר הזוהר, ולאחר יגיעה מסוימת נתחיל לגלות את הבורא.
• כל עוד אני נמצא בחזקת עצמי, לעולם לא אוכל לכוון על-מנת להשפיע נחת רוח לבורא, כי אני כלל לא מרגיש שהוא קיים. במידה שאני נמצא במשהו ב”ישר-אל”, כבר אפשר לדבר על יחס לבורא.
• החכמה שלנו, הגישה שאנו רוצים להשיג את הבורא כמדענים בעולם הזה, מכבה את הגישה הנכונה לרוחניות. גישה כזו לרוחניות היא פסולה מיסודה, כי השכל האנושי לא יכול לגעת בה, ובמקום לגשת לרוחניות אנו ניגשים לעולם דמיוני שאותו אנו מייצבים לפנינו.
• ההבדל בין “אומות העולם” ובין “ישראל” שבנו, זה ההבדל בין לעשות הכל בתוך הדעת, בשכל, בהבנה, או ללכת רק למעלה מזה ולתלות את הכל במאור המחזיר למוטב, בתוך הקבוצה ובמסירות נפש.
• “תיבנה ירושלים מחורבנה של צור” – כל הקליפות שומרות בתוכן על הכוונה על-מנת לקבל, ואם אנו מסוגלים לתקנן בעל-מנת להשפיע אנו מעבירים את הרצון הזה לקדושה, ובזה אנו בונים את “זה לעומת זה”.
  המשך קריאה »

חלק א’: רשב”י, הקדמת ספר הזוהר, מאמר “לילה דכלא”, אות קמ”ט, שיעור 9

• כל הקריאה והלימוד, הם כדי לגלות אהבה שתתעורר בנו כלפי הבורא.
• לא יכולה להיות תכונת ההשפעה והאהבה כלפי מישהו חוץ מכלפי הבורא, כי חוץ מאיתנו רק הוא נמצא.
• כדי להגיע לאהבת הבורא ניתן לנו העולם הזה, ובו נוכל להתאמן בסביבה המתאימה – במשפחה ובחברה, להגיע מאהבה עצמית לאהבת הזולת, וממנה לאהבת הבורא.
• עלינו לברר מה תלוי בנו להתקדמות, כדי לא לבזבז את הכוחות שלנו ולעשות בדיוק מה שצריך.
• האמצעי החזק ביותר במציאות הוא האור, שמבצע את הפעולה הסופית שמגיעה בסוף כל מאמץ שלנו וחותמת את התיקון.
• עלינו להבין שבכל מצב ומצב שלנו, אנחנו צריכים לראות קודם כל את פעולת האור. ומתוך זה שאנו מכירים בזה, עלינו להודות על זה ולראות את המצב כנכון להתקדמות.
• המצב הנכון להתקדמות הוא כל מצב שבו אני מבין שהוא בא מלמעלה. זה מספיק כי אז יש לי כבר קשר לסיבה, ומתוך זה אני כבר יכול להתעורר לפעולה שלי. והפעולה שלי היא להודות על מה שנעשה, גם בטוב וגם ברע, ולהשתדל מהמצב שבו אני נמצא להתאמץ להגיע לאיחוד ולגילוי הבורא, תכונת ההשפעה.
• “חכמה בגויים תאמין” – אין דבר שיכול להתמודד עם החכמה, השכל והלוגיקה שבעולם הזה, אך חכמת הקבלה עובדת עם שכל וחכמה אחרים, רוחניים, ולכן מי שמנסה להשתמש עם שכל העולם הזה בחכמת הקבלה הוא טיפש.
• כשאנו עושים תיקונים, אנו מגיעים לאותם המעשים ממטה למעלה, כפי שהבורא עשה אותם ממעלה למטה.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור
המשך קריאה »