קבלה לעם היום

חלק א’: זוהר לעם, “הקדמת ספר הזוהר”, מאמר “אמא השאילה בגדיה לבִתה ” אות כ”א, שיעור 3

• בכל יום, כשאנו מתחילים את השיעורים שלנו, קמים מחדש, או באמצע היום, כתוב “ויהיו כעינך בחדשים” – שהאדם ירגיש את עצמו כבריאה חדשה. ולפי מספר הכניסות שלו שוב ושוב למגע, לעבודת הבורא, להתקרבות, הוא מממש בכל פעם את הרשימות.
• אנחנו צריכים להיות שמחים לחדש את אותו המגע, את אותה הנטייה, ההשתוקקות למטרה. כמו שכתוב “סוף מעשה במחשבה תחילה” – שזה יהיה סוף המעשה שלי, שאני מקווה שבסוף אני אגיע לזה.
• בכל פעם שאני ניגש להתייחס לפעולה שלי, חוזר לנטייה הרוחנית, אני צריך לתאר לעצמי מחדש, וכמה שאפשר יותר מוקדם, בצורה ברורה, מדויקת, מובנת ומורגשת את המטרה הסופית, שבה מתקבצים, מתייחדים, מתחברים כל הנטיות, היגיעות, המחשבות, האכזבות, הכוחות, הרצונות, והכל מתחבר יחד ומגיע שם לייחוד אחד.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור
המשך קריאה »

חלק א’: זוהר לעם, “הקדמת ספר הזוהר”, מאמר “אמא השאילה בגדיה לבִתה” אות י”ח, שיעור 2

• בזמן קריאת הזוהר, כולנו רוצים להיות במקום אחד, רצון אחד, שאם אנחנו מתחברים אליו, אנחנו מתחברים למקום שעליו הזוהר מדבר.
• האותיות הם הכלים ואותם אנחנו לא יכולים להזיז – אנו מזמינים את האורות והם מזיזים את הכלים.
• בינה ומלכות אלו תכונות הבורא והנברא.
• כשאני מתחבר לקבוצה, אני מקבל אותה כאלוקים – ששם מתגלה תכונת הבינה, ההשפעה, ואני מעלה לשם את הציפיות והרצונות שלי. אני רוצה שם להיטמע כחלק המלכות בבינה. אני מקווה שגם המקום הזה, הבינה, תעזור לי בתכונתה ותשפיע עלי מהכלים שלה – אל”ה, שנמצאים בכוונה מלכתחילה כדי לטפל בי, להיות רחם לוולד, לגדל אותי לאחר מכן וכן הלאה.
• “קבוצה” – המקום שבו אני מקבל את כל ההזנה שלי – האורות, השינויים, ובמידה שאני מסוגל להיות במסירות נפש כלפי המקום הזה, הוא הופך להיות בהתאם למה שאני מסוגל, כלפיי.
• העולם הרוחני – הקשר בינינו לקבוצה, ליתר הנשמות. כל הקשר הזה מתבטא באח”פ – ז”ת דבינה, זעיר אנפין ומלכות. כל חכמת הקבלה מדברת רק על זה, כי אין יותר על מה לדבר.
• ז”ת דבינה היא הקבוצה המתוקנת שבה אנו מגלים את עצמנו, ואין יותר מזה.
  המשך קריאה »

חלק א’: הקדמת ספר הזוהר, אות י’ – מאמר “מי ברא אלה”, שיעור 4

• “תפילה” – מה שהלב מרגיש.
• אם אני רוצה להשתמש נכון בכוח שטמון בקריאה יחד בזוהר, אני צריך להכין את הלב שירצה ללכת בכיוון של רצון הבורא. לכן כדאי לנו להכין את עצמנו לחסרון הנכון ואיתו לבוא לקריאת הזוהר.
• כל העבודה שלנו היא בהכנה לשיעור, וכשאנו כבר מגיעים לשיעור כבר קשה מאד לשנות משהו. לכן רצוי מאד לדאוג – אם אילו מחשבות אני הולך לישון ואיך אני קם ומכין את עצמי לשיעור. הבדיקות האלו מאד חשובות.
• על ההשתתפות שלנו להיות כמה שיותר חזקה ולכיוון הנכון.
• הערבות היא במיוחד בזה שאנו יכולים להתכלל יחד ולמשוך את המאור המחזיר למוטב.
• “להקים שכינה מעפר” – שיהיה לי חשוב להגיע להשפעה לבורא.
• אם אנו לא מסדרים את עצמנו נכון, לפי הקו “ישראל, אורייתא וקוב”ה חד הוא”, אנו לא עובדים לכיוון הנכון וחבל על הזמן. מה שאם כן אם אנו מכוונים לאותו הכיוון בכל פעם – דופקים, דופקים, דופקים – זה נקרא “דופקים בתשובה”, ואז אנו מגיעים סוף-סוף למצב שהשער נפתח.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור
המשך קריאה »

חלק א’: זוהר לעם, הקדמת ספר הזוהר, מאמר “מי ברא אלה”, שיעור 3

• “מי ברא אלה” – איך ג”ר דאצילות (מ”י) ברא את ז”ת דאצילות (אל”ה).
• אנו צריכים להשתדל למצוא בינינו את החיסרון, איך לעלות למלכות דאצילות ולהתכלל באח”פ דבינה. החיסרון הזה הוא מגיע מתוך חיסרון של האדם להתכלל בסביבה, כי מלכות דאצילות מרגישה רק את החיסרון הזה.
• בזה שאתה מממש את ההתעוררות שקיבלת מלמעלה בחיבור עם האחרים, במסירות נפש, בצורה שאתה יוצא מעצמך כלפי האחרים, אתה משיג את הנשמה שלך. לכן אפילו אם אתה עוסק בתיקון הנשמה שלך באופן פרטי, זה לטובת כל העולם.
• ההבחנות והפעולות שהאנושות צריכה להשיג בדרך ההתפתחות הן מאד עמוקות, רבות ודורשות זמן, ולכן עלינו להבין שאנו יכולים לעבוד רק במקום שהבורא נותן לנו לעבוד בו בזמן נתון.
• בכל פעם שהאדם לא מימש את ההתעוררות שנתנו לו מלמעלה, אז התנאים שבהם הוא יהיה צריך לממש את ההתעוררות הזו הופכים לגבורות, ואז בפעם הבאה יתנו לו תנאים פחות טובים. לכן הכל תלוי בתשומת הלב שלנו.
• “חבר” – מי שעובד בכל הכוח שלו לחיבור.
• ברוחניות, אם אתה לא נותן את מה שאתה צריך לתת לחברה, נקרא שאתה גונב. לכן אנשים שמגיעים לקבוצה צריכים לדעת שהם תורמים את כל הכוחות שלהם לחיבור, ואם לא אין להם מקום.
  המשך קריאה »

חלק א’: זוהר לעם, הקדמת ספר הזוהר, מאמר “מי ברא אלה”, שיעור 2

• כשהאדם רוצה להיכנס ולהתאחד עם החברה, בתוך הקשר עם החברה הוא מגלה את ההבחנות שעליהן הזוהר מדבר. ובהתאם לכמה שהוא נצמד, נקשר יותר לרצונות ב”ואהבת לרעך כמוך”, הוא מגלה את האור שממלא את אותם הרצונות, שזה נקרא “גילוי הבורא לנברא”.
• אנו צריכים להשתדל לגלות את מה שאנו לומדים עליו – תיקון הבריאה, תיקון הקשר בין האדם לסביבה, כדי לגלות את אור מטרת הבריאה.
• במידת הקשר של האדם עם הסביבה, הוא קונה את הרוחניות שלו, את הכלי של הנשמה.
• כל העליות והירידות הן עליות וירידות בתכונת ההשפעה – עד כמה שיש לי מסך גדול יותר אני עולה, וההפך.
• מערכת העולמות היא דומם – חוק ולא יעבור. לכן חוץ ממך אין בבריאה אלמנט רגיש, דורש, נותן או מקבל. כאשר תכניס בה את הרצון שלך, נפתח ה”ברז” ואתה תקבל במידה שפתחת.
• אם זו לא הבקשה הנכונה זה לא נקרא “מ”ן”. מ”ן זו הבקשה, ה”קוד” שפותח את ה”ברז”. ה”קוד” הזה עובד אם אתה מעביר אותו דרך הקבוצה – אתה מארגן יחד איתם את הרצון המשותף, ועושה את זה כדי לעשות נחת רוח לבורא – דרך הקבוצה לבורא, ואז נפתח לך ה”ברז”.
• העלאת מ”ן יכולה להיות רק בתנאי שאדם מקבל חיסרון מהחברה, מאותם הרצונות שאיתם הוא רוצה להתייחד, והוא מרגיש שיש ביניהם חומה והוא לא מסוגל לעבור אותה. והוא רוצה לפרוץ אך לא מסוגל, ומבין שהוא לא מסוגל אבל הוא חייב לבצע את זה, ואז הוא מתפרץ בחיסרון שזה יקרה. הרצון הזה נקרא מ”ן, כי אין לו עוד למי לפנות, ואז הוא פונה לבורא. לפני זה לא הוא יכול לפנות.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור
המשך קריאה »

חלק א’: כתבי רב”ש, אגרת מ’

• העבודה החיצונית המשותפת היא מנוף, אמצעי לחיבור בינינו, ועם זאת עלינו להיות בכוונה הנכונה בזמן שאנו עושים אותה.
• בהזדמנות שלנו להיות משרתים זה לזה בכנס הקרוב ובכלל, נסתרת ההצלחה שלנו. זהו החיבור – לקנות חבר – שאתה משקיע בשני והוא משקיע בך, וכתוצאה מזה נבנה הכלי המשותף.
• הן בעולם אין סוף והן בעולם הזה, כל אחד הוא נקודה. כשהאדם חוזר לאין סוף, דרך 5 העולמות, לפי השתוות הצורה, הוא גדל, נעשה עצמאי, עד כדי כך שכל נקודה הופכת לאין סוף, ואז האין סוף מתמלא באור שנקרא נרנח”י.
• בנקודת הרשימו הראשונה, נמצא כל המידע על התפתחותו, גורלו ועתידו של האדם, ובזה שהאדם מממש את הרשימו על-ידי זה שהוא עצמו דוחף אותו להתפתח, הוא רוכש את האין סוף שלו – הרגשת עצמאות ושליטה מלאה על מציאותו.
• הבורא רוצה שנגיע להיות כמוהו, אך אנו צריכים לגרום לעצמנו לגדול במאמצינו; כל הבריאה נועד כדי להכין את עצמנו לגלות את המקום שבו אנו קיימים.
• שום דבר מצד הבורא לא צריך להשתנות – כל ההכנות הן בנו.
• השוני בין בני האדם נעשה בגלל השבירה, ולכן בזה שאנו מתחברים מעל השבירה, אנו מתקנים אותה.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור
המשך קריאה »

חלק א’: כתבי רב”ש, כרך א’, מאמר “לאיזה דרגה האדם צריך להגיע שלא יצטרך להתגלגל”

• כל הנשמות באות מנשמה אחת – נשמת אדם הראשון, ובחכמת הקבלה מדובר רק על מה שקורה בה.
• כלפי הנבראים, נשמת אדם הראשון התחלקה להרבה נשמות, כתוצאה מזה שנכנס בה “חטא” – רצון המנוגד לאיחוד, וכתוצאה מכך מתעורר בנבראים הרצון לתקנה.
• כלפי חלק הנשמה, יתר החלקים הם חלקים שלמים והסיבה לזה שנראה לו שהם מקולקלים היא בעצם הקלקול שבו, החטא שלו. אם האדם משתדל לראות את זה כך על-ידי עבודה פנימית, הראייה שלו משתנה והוא מגיע לחטא הכללי של אדם הראשון, וכשהוא שמתקן את עצמו הוא חוזר להיות כאדם הראשון ומחזיר את הכוונה הכללית על כל חלקי אדם הראשון לפני שהתחלקה ל”שישים ריבוא”.
• התיקון הוא מקל לכבד, בהתאם לכוח הדחייה שהאדם מרגיש כלפי יתר החלקים. לא נותנים לאדם דרגה שהוא לא מסוגל לתקן בבחירתו החופשית.
• התיקון מתחיל מתיקון החיבור בחיצוניות, ועל-ידי זה האדם מתחיל לקבל מהמערכת הפנימית המתוקנת הארות, שעוזרות לו לעבור מהחיצוניות להרגשה פנימית. האורות האלה מגיעים לאדם דרך אותן הנשמות הגבוהות שכבר תיקנו את עצמן בכל הזמנים, ולכן כל אחד יכול לתקן את עצמו, ללא שום קשר לתיקונם של האחרים.
• השגת הדרגה הראשונה הוא השלב הקשה ביותר, כי זה שינוי התפיסה, היחס; המון פרטים משתנים באדם ואופן ההסתכלות שלו משתנה בצורה מהותית.
• במידה שאתה נכלל עם הקבוצה – ההדגמה העליונה שאליה אתה צריך להגיע, היא תיראה לך מחוברת יותר ויותר, ובהתאם לזה אתה צריך כל הזמן לעבוד בלהשתוות עימה.
  המשך קריאה »

לפני שאתם קוראים את הפוסט הבא, תעצרו רגע. תפנו לכם כמה דקות של שקט, קחו נשימה עמוקה ונסו לתאר את הכתוב בו.

כי בשגרת החיים שמתנהלת לרוחב, יש כמה אירועים שמאפשרים להתעלות לגובה. ומה שהיה נראה כבלתי אפשרי, לפתע הופך למציאות… 

המשך קריאה »