חמישי, 29 יולי 2010 אין תגובות »
חלק א': כתבי רב"ש, כרך א', מאמר "מהו ההבדל בין שדה לאיש שדה בעבודה"
- תכונת "יצחק" שבנו היא שמאל, ותכונת "עשיו" שבנו היא כולה כלים דקבלה, ולכן הם קרובים זה לזה.
- בחומר עצמו - הרצון לקבל, אין כל בעיה, הבעיה היא באופן השימוש בו. ההבדל הוא ב"ריח" - האור החוזר שמוסיפים ל"שדה" - הרצון לקבל, ואז הוא הופך ל"שדה אשר ברכו ה'".
- רק הרצון להשפיע קובע עד כמה ניתן להשתמש ברצון לקבל, אך רק השילוב של שניהם נותן לנו "שדה אשר ברכו ה'".
- ידיעה - קבלה, אמונה - השפעה. זה לא שבהשפעה אנו עובדים ללא שכל, אלא אנו עובדים למעלה מכלי הקבלה שלנו, ומשתמשים בהם רק במידה שאפשר להשפיע בהם - "אמונה למעלה מהדעת".
- "עשיו" הוא אדם שמבצע בחיצוניות, כביכול פעולות השפעה, אך בפנימיותו יש לו כוונה להרוויח מהם. זהו מצב הכרחי בהתפתחותנו.
- עבירה גוררת עבירה - ככל שהאדם הולך ומרוויח עבור האגו שלו, הוא מוצא לעצמו יותר ויותר הצדקה, עד שהוא נכנס למצב בלתי הפיך.
- "מקום ישוב" - היכן שאנשים חיים ב"ואהבת לרעך כמוך". "מקום השדה" - היכן שאנשים חיים בריב ובתחרות, וכולם בעל-מנת לקבל.
המשך קריאה »
שני, 19 יולי 2010 אין תגובות »
חלק א': כתבי רב"ש, כרך א', מאמר "על משכבי בלילות"
- הבעיה שלנו בעבודה, היא שאנו שוכחים על המרכיב השלישי, ש"ה' יגמור בעדי". האדם עושה מאמצים גדולים ולא מבין שהוא לא מסיים את הפעולה, כי הוא שכח שכל פעולותיו צריכות להתחיל ולהסתיים בבורא, והוא נמצא באמצע.
- דרך האור היא שהאור צריך לעבוד, ואנו מסייעים לו במשהו.
- האדם שוכח שהוא בסך-הכל אחד המרכיבים בהתפתחות, מוסיך קצת להגברת הפעולה, אך הפעולה כולה נעשית על-ידי כוחות שכבר מוכנים בטבע, כוח הבורא.
- אם החברה תהיה בדעה כללית שהבורא הוא הכוח שקובע את סיום, עוצמת ותוקף הפעולה, אז גם האדם שנכלל בחברה לא ישכח על זה, ואז לא יהיה לו ניסיון מר, שהוא עובד ולא קורה לו דבר.
- אנו צריכים לעורר בחברה כל הזמן נחיצות, צורך לעזרת ה', ובכל מה שאנו עושים, אנו בסך-הכל רוצים לעורר את הכוח הזה ששורה בנו, שיתגלה.
- אם פעולות האדם מסודרות נכון, ובמיוחד כלפי החיבור עם החברים, האדם מגלה קשר ישיר עם הבורא, שצריך לסייע לחיבור.
- התוצאה מכל פעולה צריכה להיות החיבור בינינו, וכשאני מכוון לצורה כזו, גם מצד הכלי וגם מצד האור - הבורא שמחבר בינינו, אני מגיע למצב שבו אני חייב שהבורא יתגלה ויקיים את המצב שאליו אני משתוקק.
המשך קריאה »
ראשון, 18 יולי 2010 אין תגובות »
חלק א': כתבי רב"ש, כרך א', מאמר "אני ראשון ואני אחרון"
- החיסרון שאנו צריכים להשיג זה חיסרון לעזרת ה'. לפי החיסרון האור פועל - הוא נמצא במנוחה מוחלטת ולפי החיסרון שבכלי, הוא עובד.
- עד שהכלי לא מגיע לחסרון הנכון, לא מתרחשת שום פעולה. לכן כל המאמצים צריכים להיות על-מנת שיתעורר בנו החיסרון הנכון, ואז האור יתקן את הכלי.
- בגשמיות אני נמצא תחת לחץ, כוח הדוחף שמעורר בי ייסורים אם אני לא משיג משהו, ולכן אם אני לא מממש את הדחף, אין עונש. ברוחניות לא קיים הכוח הדוחף, כי אין כפיה ברוחניות. שם כבר אני צריך להשיג, ללקט, לאסוף בעצמי, לארגן בתוכי את הכוח שידחוף אותי קדימה. לכן כשלא עושים עבודה ברוחניות מקבלים עונש - עונש על שלא עובדים.
- אם נשים לב שכל הרגשות שלנו באות מ"אני הראשון", מהבורא, זה יעזור לנו מאוד להגיב היטב ולהתקדם. אם נתחיל לראות בכל פניה, בכל מצב, את היחס אלינו כתגובה לרשלנות בעבודה, אז נוכל להכין את עצמנו בצורה טובה לכל פעולה ופעולה, בכל רגע ורגע.
- בכללות, העבודה היא חיבור בין הנשמות כדי לגלות אותו. ובתוך החיבור הזה, אם נתחיל להרגיש איך שהוא מכוון אותנו, נתחיל להרגיש את האור הישר, האור החוזר, כל הפעולות שעליהן אנו לומדים בחכמת הקבלה, איך שזה קורה בינינו. כך הוא דוחף אותנו לקשר, כדי שהכלים שלנו יהיו בדיוק מותאמים לו.
- העונש הוא עונש אלא תיקון כיוון; אם אני מרגיש רע מאיזה מקום, אז אני בורח ממנו בצורה אינסטינקטיבית, ונמשך למקום טוב יותר.
- אם אני קושר את עצמי, לא רק ל"טוב ורע" אלא גם ל"אמת ושקר", אז אני מתחיל ללמוד את יחס ההנהגה של הבורא אלי, ללמוד את ההשגחה שלו. אנו רק צריכים לא להתעצל ולתת תשומת לב לכל מה שקורה לנו, שזו פניה של הבורא אלינו.
- בשינוי היחס שלי לחברים, ללימוד ולקבוצה, אני יכול להתחיל לזהות איך הבורא מראה לי כל הזמן עד כמה שאני לא בסדר, לזהות את הקיום היומיומי שלי, ומצד אחד לקבל את זה כייסורים, ומהצד השני כהכוונה שלו.
המשך קריאה »
שלישי, 13 יולי 2010 אין תגובות »
חלק א': כתבי רב"ש, כרך א', "חשיבותה של תפלת רבים", שיעור 2
- כל המציאות מרובת הפרטים שאנו מרגישים, ניתנה לנו כדי שנקבץ אותה ל"הוא ושמו אחד".
- "תפילת רבים" - שאני רוצה לקבץ את הרבים בי, שאין רבים אלא רק אחד.
- "תורה ומצוות": "מצוות" - תיקון הכוונות, על-ידי האור שנקרא "תורה".
- "אמונה למעלה מהדעת" - השפעה למעלה מהקבלה.
- נולדנו כשאנו נמצאים בטבע לקבל, ולהשפיע, לתת, לאהוב, זה נגד הטבע שלנו. הנקודה שבלב שמתעוררת היא מחוץ לרצון לקבל, ואם אנחנו מחזקים אותה על-ידי הסביבה המתאימה לה - קבוצה, ועל-ידי הלימוד אנו מושכים לנקודה שבלב דרך הקבוצה את המאור, אז היא מתחזקת וגדלה בסופו של דבר לרצון גדול שלם, שיכול להתמודד עם הרצון לקבל הטבעי של האדם.
- בהעדפת הרצון להשפיע על פני הרצון לקבל, אני כבר קונה כלי רוחני.
- כל אותם הרצונות שנמצאים בעולם ומרגישים שיש להם נטייה לגלות את הכוח העליון, מתקבצים יחד ומרגישים קרובים, באותו התדר הרוחני, מפני שבחתך הרוחני הם באותו המישור, והמרחק הגיאוגרפי לא משפיע על קרבתם.
- העלאת מ"ן יכולה להיות רק בתנאי של "תפילת רבים", שכל החיסרון יהיה בעל-מנת להשפיע.
המשך קריאה »
שני, 12 יולי 2010 אין תגובות »
חלק א': כתבי רב"ש, כרך א', עמוד 225, "חשיבותה של תפלת רבים"
- "תפילה" על-פי חכמת הקבלה - בקשה שבאה כלפי מטרת הבריאה.
- עד חורבן בית המקדש, כל העם היה בהרגשה הנכונה, וחש מתוך ליבו מה לבקש ישירות מהבורא. ההרגשה שבלב הייתה התפילה.
- כשנפלנו מאהבת הזולת לשנאת חינם, כבר אין לנו רצון בלב להשפיע, לאהבת הזולת, וכתוצאה מכך הבורא נעלם מהרגשתנו ואנחנו לא יודעים מה לבקש. אנחנו מבקשים עבור כלי הקבלה, שיהיה לי טוב ורע לאחרים, שלעומתם ארגיש את עצמי יותר טוב - כך לב האבן שלנו עובד.
- לא נגיע לתפילה אמיתית עד שלא נתקן את הרצונות שלנו.
- כשנהיה בקשר עם הבורא, נדע מה לבקש ממנו כדי להתקשר אליו יותר ויותר.
- לפני החורבן, המקובלים סידרו לנו את סידור התפילה, כדי שנדע מה הלב המתוקן היה מבקש.
- מטרת התפילה בהמון היא שיהיה לי טוב, ובחכמת הקבלה התפילה היא לשנות את עצמי ולא את התנאים הפנימיים והחיצוניים כדי שיהיה לי טוב.
- "תפילת רבים" - בקשה עבור כולם, לתיקון של כולם. שנרגיש "טוב ומיטיב" שבא מהבורא, ולא שאני מבקש מהבורא שייתן להם "טוב ומיטיב", כאילו שהם עכשיו מקבלים ממנו רע.
המשך קריאה »
ראשון, 11 יולי 2010 אין תגובות »
חלק א': כתבי רב"ש, כרך א': מאמר "סדר ישיבת התועדות"
- כל אדם שרוצה לתקן את עצמו, חייב למצוא לעצמו אנשים נוספים, כי התיקון שלו יכול להיות רק בקשר עם האחרים, עד שכל האנושות מתחברת למושג "קבוצה".
- לא ניתן לעשות צעד לכיוון הרוחניות, ללא קבוצה.
- חכמת הקבלה היא שיטה, איך להתחבר בצורה מעשית עם אנשים בעולם הזה, ודרכם עם הנשמות.
- "סדר ישיבת התוועדות" - קשר מיוחד בין אנשים, שרוצים להגיע ביצירת הקשר הנכון ביניהם לגילוי הבורא.
- אנו צריכים לתאר את הבורא כתכונת ההשפעה השורה בין בני האדם, ולא כגוף או ככל דבר אחר.
- "לעשות נחת רוח לבורא" - להגיע למצב שתכונת ההשפעה תהיה אהובה עלינו, שנרצה לשרות בה ושהיא תשרה בנו.
- יש בסך הכל 2 תכונות - קבלה והשפעה, ועלינו לא לקבל דבר חוץ מלבדן כקיים, אלא כדמיון.
- "חברה" - נקודות שבלב שרוצות להתחבר ביניהן, שכבר נמצאות בחיבור ביניהן, ומשתדלות לעשות זאת בצורה הדדית יותר ויותר.
- כל אדם נמצא ברצון לקבל, ומוכן לסבול את השני רק במידה שזה משתלם לו.
- "נקודה שבלב" - ההרגשה הקטנה ביותר מהמצב הנצחי, מהמילוי השלם והנצחי.
המשך קריאה »
חמישי, 1 יולי 2010 אין תגובות »
חלק א': כתבי הרב"ש ,כרך א', מאמר "אתם ניצבים היום כולכם", שיעור 2
- אם האנשים לא מחוברים, אין הבורא רואה אותם, כאילו הם לא נמצאים, כי הוא לא רואה כל אחד בצורה הנפרדת שלו, אלא רק את מספר החיבורים בין האנשים.
- יש לנו את כל התנאים כדי להגיע ליצירת הכלי הנכון, כל ההכנות להיות דומים לבורא מצד אחד ועצמאיים מהצד השני, ועל האדם מוטלת רק העבודה, והיא כן נמצאת ברשותו.
- אנו מסוגלים לבצע את העשייה, אפילו נגד הרצון, והיא תוביל אותנו לבירור הנכון - שאנו צריכים כוונה שאותה אנו לא יכולים להשיג, ומתוך הבירור הזה נוכל לפנות לבורא שישנה לנו את הכוונה.
- מלכתחילה, עלינו לברר מהו המעשה, מה עלי לעשות; המעשה הוא הכנעה לקבוצה מצד אחד והשפעה לקבוצה מהצד השני.
- המעשה שהבורא דורש הוא ערבות, איחוד, חיבור.
- על האדם להאמין שבכל רצון אגואיסטי חדש שמתעורר בו, יש מצב חדש של קבלת התורה - המאור שיבוא ויתקן אותו, שבכל רגע זה יכול להתממש.
- החשוב ביותר הוא לא להתבלבל ולקחת על עצמנו את עבודת ה', אלא לברר מהי עבודתו ומהי עבודתנו, וכתוצאה מכך האדם יתמקד בבניית החיסרון, שיאפשר לבורא לעבוד עליו.
- אנו לא באים לתקן את השבירה, אנו חייבים רק לגלות את כוח השבירה בינינו כתוצאה מהניסיון לחיבור.
- החיבור הוא לא מה שנמצא בחומר, אלא משהו שנמצא מעל החומר, ששייך לנקודה אחרת של המציאות, ומהות החיבור הזה זו כבר האלוקות.
המשך קריאה »
רביעי, 30 יוני 2010 אין תגובות »
חלק א': כתבי הרב"ש ,כרך א', מאמר "אתם ניצבים היום כולכם"
- האדם צריך ליצור בעצמו את הרצון להשפעה ואהבת הבריות, וזה לגמרי לא טבעי, דווקא לזה אין לו כל רצון. לכן דווקא בחיבור עם הזולת, אנו יכולים לייצב את תכונת ההשפעה שלנו כפי שהיא נמצאת אצל הבורא.
- אנו חייבים את הסביבה, כדי שהיא כל הזמן תזכיר לי, תחייב אותי לחזור לאותה המחשבה על תכונת ההשפעה, שאותה אני דוחה באופן טבעי.
- "ברית", "ערבות" - כאשר אנחנו מתחילים לחשוב שכל חבר וחבר יתעורר בכל רגע ורגע לתכונת ההשפעה והאהבה, להתעורר לגלות את המקום השבור בינינו, ואז התפילה המשותפת תביא לנו את האור המחזיר למוטב, שיחבר בינינו ובחיסרון המשותף נגלה את הבורא.
- אם האדם לא מממש את ההתעוררות שנתנו לו מלמעלה, בהתעוררות שלו מלמטה על-ידי הסביבה, לוקחים ממנו את זה.
- אנו חייבים לייצב את עצמנו בעצמנו, שהחיבור בינינו יהיה אך ורק על-מנת לעורר כל אחד את האחרים לחיבור, לתכונת ההשפעה.
- הרצון לייחוד גדל על-פני ההפרעות ש"מחממות" אותנו, עד שאנו מתחילים לצעוק.
- כל דבר רוחני קורה, אך ורק אם לפני זה ישנו החיסרון השלם.
- רק צעקה קבוצתית, כאחד, מצילה את המצב.
המשך קריאה »
