קבלה היום

חלק א': זוהר לעם, הקדמת ספר הזוהר, אות ב', מאמר "שושנה", שיעור 13

• השושנה היא מלכות, שכוללת את כל הנשמות שרוצות להתחבר על-ידי ביטול האגו שלהן, שאותו ניתן לבטל על-ידי המאור המחזיר למוטב.
• כל אחד שמשתוקק לגילוי העליון, לבורא, משתוקק למלכות כי היא המקום שבו הבורא מתגלה.
• בזוהר אנו לומדים על המקום הזה, על איך שהוא נבנה מאותם הרצונות שרוצים לגלות אותו, מאלה שמוכנים להתחבר למען זה, למרות ה"חוחים", ה"קוצים" שישנם נגד החיבור. אלה שרוצים לגלות את הבורא, מוכנים לחיות עם ה"קוצים" הללו ודרכם להגיע ל"שושנה".
• בזמן קריאת הזוהר, אנו צריכים לדאוג יותר על הכוונה מאשר על הבנת הטקסט.
• האדם מגיע לקריאה בספר הזוהר, לשיעור בחוכמת הקבלה, לפגישה עם החברים, עם המון הפרעות שנראה לו שהן מקריות, והרי אין מקרה אלא "אין עוד מלבדו". לכן הוא צריך לעשות חשבון, שאני לא מבין מה שקורה, ולמה זה קורה לי או לנו, אלא מה שעלי לעשות זה להתעלות על כל מה שיש, רק על מנת להתחבר עם האחרים.
• אתה מודד את החשיבות שלך, במידה שאתה מתעלה מעל האגו שלך להתחבר עם האחרים כדי לגלות את הבורא.
• "לימוד תורה" זה לא ללמוד מה שקורה בטקסט, אלא לימוד עצמי, לימוד היצר הרע מול האור.
  המשך קריאה »

חלק א': רשב"י, הקדמת ספר הזוהר, מאמר "לילה דכלא", אות קל"ג, שיעור 5

• מה שאנו צריכים לעשות זה להתחבר ברצונות שלנו להשגת המטרה כאחד - אותם אנו צריכים לתקן ולחבר.
• כל הקלקול הוא שבירת הכלים וריחוק בין הניצוצות, כל התיקון הוא חיבור ביניהם, והוא נעשה על-ידי זה שאנו מנסים להתחבר בזמן קריאת מקור הקבלה האמיתי, שנכתב על-ידי מקובלים שהיו בהשגה של החיבור, של התיקון.
• "דוד" - מלכות שיכולה להיתקן מצד הזכר, מסך עם כוונה על-מנת להשפיע. "בת שבע" - מלכות שצריכה תיקון חסדים, על-מנת שתוכל להתחבר לדוד. "אוריה" - תיקון החסדים על מלכות.
• "גילוי עריות" - עבודה עם הרצון לקבל שעדיין לא ניתן לעבוד איתו בעל-מנת להשפיע, גילוי הכלים ללא מסך.
• המאבק הוא תמיד על הקו האמצעי - האם אנחנו מבררים נכון את המלכות ויכולים לבנות בה קו אמצעי שיהיה תמיד בעל-מנת להשפיע, או שיש בה עדיין חלק שהוא בעל-מנת לקבל.
• "קליפה" - הרצונות שלא יכולים לתקן בעל-מנת להשפיע, אבל הם הרצונות הגדולים והחשובים ביותר, כי בהם יתגלו האורות הגדולים.
• אנחנו לא הורגים את החלקים ברצון לקבל שהם על-מנת לקבל ושאותם אנחנו לא מסוגלים אותם לתקן לעת עתה, אנחנו חייבים שהם יחיו. אני בכל זאת מרגיש אותם בתוכי - הם קיימים וחיים בי ואני שולט בהם. לכן היחס לבריאה צריך להיות גלובאלי, כי לכל דבר יש מקום.
• אנחנו לא עובדים על הרצון הפרטי של האדם אלא על הרצון לקבל שבינינו, כי הוא זה שנשבר. וכתוצאה מתיקון דרגת האדם בינינו, מיתקנות גם דרגות חי, צומח ודומם שבכל אחד ואחד.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור
המשך קריאה »

חלק א': כתבי רב"ש, כרך א', מאמר "וישב יעקב בארץ מגורי אביו"

• מצד הבורא לא קורה כלום, לא משתנה שום דבר - הכל משתנה אצלנו, בתוכנו ובהדרגה, על-ידי הרשימות המתגברות מקל לכבד יותר, כדי שנלמד בצורה הדרגתית איך להתייחס למה שאנו מרגישים.
• כל הלימוד בחיינו, הוא לימוד קבלת ההשגחה בצורה הנכונה.
• על-ידי הסביבה, נותנים לאדם הזדמנות לקשור את עצמו להשגחה שבאה מלמעלה.
• בדרך כלל האדם משתחווה לשני אלילים - אל טוב שאליו פונים ואל רע שממנו בורחים. מתוך כל הצורות הללו האדם צריך להגיע להכרה ש"אין עוד מלבדו" - גם כוח הרע וגם כוח הטוב מגיעים מאותו המקור, וזה מביא אותו להבחנה שאין רע או טוב, אלא שהבורא מתייחס אליו כהורה לילד, כדי ללמד אותו בכל רגע, ולכן עליו לשנות את יחסו להשגחה - לחינוך שאותו הוא צריך לקבל מהבורא.
• רק הסביבה יכולה להזכיר לאדם ולגרום לו להבין שהכל בא מהבורא שחושב עלינו, שכל זה לטובתנו ושצריך לחזק זה את זה כדי להיות גדולים ולהכיר אותו.
• הבורא שולח לנו צרות ודברים בלתי נעימים, ועלינו להבדיל ולראות שיש בהם יחס של אהבה ושהוא מיטיב לכולם. ואנו צריכים בכל צעד ושעל, לסדר את היחס שלנו כלפיו בחזרה - שזה מגיע מ"טוב ומיטיב" ומ"אין עוד מלבדו", ולעלות מעל ההרגשה של "מר ומתוק" ל"אמת ושקר".
• בסך הכל, הבורא דורש מאיתנו לעלות מעל ההרגשה לכוונה, ובזה אנו מתחילים להבין את מטרתו.
• כשנתחיל להתייחס לכל דבר במציאות רק בכוונה ולא לפי ההרגשה, נפתח בנו חוש חדש - אור חוזר, חסדים, למעלה מהדעת, ואז נתחיל להבחין בחוש הזה בבורא, ששולח לנו את כל ההרגשות, המקרים והמאורעות שמעליהם אנו צריכים להתעלות בקביעת היחס אליו.
  המשך קריאה »

חלק א': כתבי רב"ש, כרך א': מאמר "עניין למעלה מהדעת"

• אנו צריכים להבדיל בין החיבור לכל דבר אחר; אני בודק את עצמי כלפי החברים, עד כמה שאני רואה אותם מועילים או מזיקים לחיבור, לקשר בינינו, וכלפי זה אני בודק אותם בדעת ובלמעלה מהדעת.
• אני לא מוחק את הדעת שלי - אני רוצה לראות מי אני בכלים הנוכחיים שלי, ואיך אני צריך לקבל את החברה, באיזה גובה, כדי לדון את חברי לכף זכות.
• ברמת העולם הגשמי אני פועל לפי החוק "אין לדיין אלא מה שעיניו רואות", ובעולם הרוחני אני צריך להתעלות מעל הדעת, ולראות את החברים כצדיקים גמורים.
• אין שקר ואין אמת, אלא הכול הוא לפי איך שאני קובע; אם אני קובע לפי דעתי אז ודאי שחוץ ממני אין צדיק בעולם, ואם אני הולך למעלה מהדעת אני צריך להגיד שכולם נמצאים בגמר התיקון ואני הרשע היחיד. זה נותן לי תמיד אפשרות להיות בשני המצבים - למעלה ובתוך הדעת, למעלה ובתוך האגו, וכך לעשות תרגילים, עד שאני אוגר ניסיון, חיסרון להיות בקביעה האמיתית, ואז אני נעשה מוכשר לראות את האמת.
• רוחניות היא למעלה מהדעת, אך אני תופש אותה כבר בכלים החדשים בתוך הדעת, ומשם והלאה בכל מדרגה אני ממשיך והולך מעל הדעת, לעבר מה שנראה לי כחושך, להשפעה.
• האדם צריך להבין שהוא אף פעם לא רואה את האמת, ובמקום לעשות כל הזמן ביקורת על האחרים, אם הוא יקבל אותם למעלה מהדעת, אפילו שיש להם שייכות וקשר לרוחניות במקצת, הוא כבר יכול להתקדם איתם.
  המשך קריאה »

חלק א': כתבי רב"ש, כרך א', מאמר "מהי העזרה בעבודה שיבקש מה'"

• הכל משתנה בכל רגע, ובכל פעם עלי לברר מי אני, מהי המטרה, מהם האמצעים, מה בכוחי או לא בכוחי לעשות, איך וממי לבקש וכו'. כל ההבחנות והשאלות הללו צריכות להתחבר ביניהן, כדי ליצור בסופו של דבר את הכלי הנכון לגילוי ולדבקות.
• הכל מתחיל מאין סוף; מפני שהמצב הראשון הוא אין סוף, אנו חייבים להגיע ממצבנו לכל ההבחנות והתנאים שנקבעים באין סוף.
• באין סוף, הכלי לא מוותר על דבר, ולכן מצב זה מכונה "אין סוף" - אין סוף לדביקות וחיבור לבורא.
• "אין סוף" - אין גבול, אין שום פרט שיכול להיות לא נמצא בחשבון שלי.
• סולם המדרגות מהעולם הזה ועד אין סוף, בנוי מדרגות ויתור הנברא על הדיוק שלו בדבקות לבורא.
• כתוצאה מזה שיש נפילה ממדרגה למדרגה בהשתלשלות מאין סוף עד העולם הזה, ישנה היכולת להגיע מהמצבים השבורים למצבים המתוקנים, בתנאי שמזמינים את האור המחזיר למוטב על הרשימות המתעוררות.
• אם האדם מסוגל לעמוד בכל פעם מול 2 הבחנות - בימין ובשמאל, אז בטוח שהוא מתקדם, כי כל דבר שנראה ממעלה למטה כנפילה ומצב שפל, הופך להיות בירור בקו ממטה למעלה.
  המשך קריאה »

חלק א': שמעתי, מאמר מ"ב - "מהו, שראשי תיבות אלול "אני לדודי ודודי לי" מרמזת בעבודה

• בחודש אלול, במקום בכי, צריכה להיות שמחה.
• "דעה חזקה" - דעה אחת: או לבורא - על-מנת להשפיע, או לי - על-מנת לקבל. שהאדם יודע במה הוא נמצא וקובע את זה.
• ככל שהאדם מתקדם ומשקיע יותר, הכיוונים הם יותר חדים ומרוחקים זה מזה - "כל הגדול מחברו" - בעלייה, "יצרו גדול ממנו" - מורגש בזמן הירידה, וכך מתקדמים.
• המדידה הנכונה לעליות וירידות, היא עד כמה אני נמצא בהשפעה מעל הדעת; אם אני נמצא בהרגשה רעה ומעל זה אני מרגיש שמחה, מפני שמעל ההרגשה הרעה אני יכול להיות "גבר" ולחלק את עצמי ל-2 חלקים - כלי קבלה וכוונה על-מנת להשפיע, ולהיות דבוק בכוונה ושמזה תהיה לי שמחה.
• חודש אלול הוא חודש של בירורים - שהאדם עושה חשבון נפש, ומגלה מתוך חייו מה חשוב - לעשות תיקונים על הטבע שלו ולהתקדם לחיים חדשים, לתחילה חדשה, ל"ראש השנה".
• "ראש השנה" זה היום שבו נברא האדם - ביום בזה יולד האדם החדש, שתהיה לו תחילה להידמות לבורא.
• "אדם" - מי שהולך לפי בירור "אמת ושקר" ולא לפי "מר ומתוק", מי שמחזיק בתכונת ההשפעה מעל כל מה שיש לו, מעל כלי הקבלה.
• המשך קריאה »

חלק א': כתבי רב"ש, כרך א', מאמר "ענין אמת ואמונה"

• הבורא הוא תכונה אחת - השפעה, טוב ומיטיב. הנברא כלול מ-2 - יש ואין, ולכן כל הרגשה ופרט במציאותו באים כדבר והיפוכו, כהתנגשות בין 2 דברים מנוגדים, ורק בצורה הזו הנברא מרגיש שהוא נמצא.
• "אמונה" - שהנברא צריך לעבוד, לא רק במצב שהוא נמצא כבהמה הפועלת מתוך מה שיש לה, אלא במדרגה הבאה שעדיין אין בו, שהוא מקבל את התנאים של המדרגה הבאה כעובדה, למרות שהם הפוכים למצבו הנוכחי.
• בדרגות ההשפעה, כל דרגה עליונה הפוכה מהדרגה הקודמת, כי היא בנויה בהשפעה מעל הקבלה.
• כל עבודתנו היא באיתור הכלים שבהם אנו יכולים לגרום לעצמנו, שמדרגתנו הבאה תהיה רצויה בעינינו.
• יש לנו בעיה שאנו פועלים מתוך הרגל, בהכרה ובתת ההכרה, שמה שאנו רגילים אליו, אנו רואים ומרגישים, מקבלים בשכל בחשבון ברור, ומה שאנו לא מרגישים עובר לידינו ואנו לא קולטים את זה, זה נפסל בתת ההכרה עוד לפני שזה מגיע לתפיסה.
• האדם צריך להתרגל להיות כל הזמן ער בלהרגיש את הדברים ההפוכים בו - מצד אחד מה שהוא מרגיש וחושב במדרגתו הנוכחית, ובמקביל, לבקר ממדרגה עליונה יותר את מחשבתו והרגשתו, וכך להיות בכל פעם בין 2 המדרגות ולשמוח במצב הזה.
• את הכוחות להתעלות מעל מצבו, האדם יכול לקבל רק מהחברה, שתחזיק אותו כמגנט מעל הקרקע שלו.
• אם האדם מרגיש רק מצב אחד זהו שקר; המצב האמיתי הוא כאשר האדם מרגיש את עצמו בין 2 מדרגות, ושתיהן מביאות לו גם שלמות וגם חיסרון. זהו המצב התמידי, שצריך להיות בהרגל שלנו ועלינו להיות בשמחה שאנו בו.
  המשך קריאה »

חלק א': כתבי רב"ש, כרך א': מאמר "וירא אליו ה' באלוני ממרא"

• התורה מספרת לנו על התהליך שאנו עוברים - איך האדם יכול לברר את תכונותיו ורצונותיו ועם מה כדאי לו להזדהות.
• עלינו להשתמש בכל הכוחות שלנו, רק להחליט מי קובע את ההחלטות וכלפי איזו תכונה שלנו כל התכונות מתחברות ומתלוות.
• כל אחד ואחד צריך להגיע לחלטה שהוא מגיע ל"מילה"; שהוא מפסיק לעבוד עם הרצון לקבל שלו, "ענר", ועם "אשכול" כי הוא לא יכול לשקול את מצבו בצורה הנכונה, אלא רק כשהאדם למעלה מהרצון לקבל, "ממרא", הוא יכול להגיע לחלטה שהוא יכול להשפיע על-מנת להשפיע, בינה.
• כל אדם יצטרך לעבור את כל שלבי התיקון שהתורה מדברת עליהם.
• "למעלה מהדעת" - שאני מסוגל להגיע למצב שבו תכונת ההשפעה חשובה אצלי יותר מתכונת הקבלה.
• בעבודה למעלה מהדעת, אני בודק ומסביר לעצמי את הכל, ואחרי כל זה אני מעדיף להיות בתכונת ההשפעה על פני הדעת.
  המשך קריאה »