קבלה היום

חלק א': כתבי רב"ש, כרך א': מאמר "מהו יום ולילה, בעבודה"

• על-ידי חשיבות הבורא, יום ולילה, חושך ואור, ערב ובוקר - הופכים להיות ליום אחד.
• אני מברר כל דבר דרך הקבוצה, כי אין מקום אחר שיכול לכוון אותי לבורא.
• בתמורה להשקעתי בקבוצה אני מקבל ממנה את חשיבות הבורא, ההשפעה, וכך משתנים לי הערכים, ועלי לעבד ולהגדיל את זה עד למצב שנקרא "ערבות", כאחד - מידה שאם נגיע להרגשתה הקטנה ביותר, נעבור את המחסום.
• מחוץ לקבוצה איני יכול לתת הגדרה נכונה לדבר, מכיוון שאני ללא כיוון. את הכיוון הנכון ניתן להשיג דווקא על-ידי הקבוצה ולא על-ידי הלימוד.
• כמה שהאדם מבין יותר מהר, משכנע את עצמו, שההתקדמות שלו היא בקבוצה, שיש לו הדמיה, תבנית, מערכת במקום הבורא, שכלפיה הוא יכול לברר הכל, הוא מתקדם.
• למעשה אין הבדל בין הבורא לקבוצה, ההבדל הוא רק כלפי האגו שלנו. רק פרמטר אחד נסתר - מקור התענוג כלפי האגו שלי, ולכן אני רואה קבוצה במקום בורא, וזו ההצלה - שאני יכול להסתכל עליהם ואני לא משוחד בתענוג שיוצא מהם. התענוג שיוצא מקבוצה נסתר ממני, ואז אני יכול לבנות דווקא איתם יחסים בהתאם לכמה שאני מסוגל, ללא לחץ ודיכוי.
• ההסתרה היא לטובתנו, כי בזה אנו בונים את עצמנו - אני ניטראלי וכך אני בונה את עצמי בעצמי.
• נראה לנו שזו קבוצה - אין קבוצה, זו הנשמה שלי, הכלי שלי שנראה לי כך כחיצון לי.
• הערפול, ההסתרה, שאנו רואים קבוצה במקום בורא, נותן לנו מקום לעצמאות - לקבוע כלפי הבורא או הקבוצה, שהן היינו הך, יחס עצמאי.
  המשך קריאה »

חלק א': כתבי רב"ש, כרך א', מאמר "מה הן הב' פעולות שבזמן ירידה"

• מטרת הבריאה היא תענוג, ותיקון הבריאה הוא השפעה - שניהם מנוגדים זה לזה, וזהו עיקר המכשול שנמצא בתפיסתנו.
• את הדבקות בין שני הדברים המנוגדים יכול לבצע עלינו רק האור העליון, שמשנה את הטבע שלנו.
• רשע - הבורא שולט על ליבו. צדיק - שולט על ליבו בעצמו.
• על-ידי הקבוצה האדם מגיע לחיסרון להשפיע לה'.
• הקשר ההפוך בין האורות והכלים לא נמצא בנו, אלא בכלי המתוקן, שבו ישנו קשר בין הבורא ובין הרצון.
• התא הראשון שבו אנו יכולים להתקיים על-ידי כלי, אור ומסך ביניהם, הוא הבעיה. ברגע שאנו יכולים לבנות 10 ספירות במידה הקטנה ביותר, יש לנו כבר תבנית פנימית, כתא זרע שממנו הכל יכול להתפתח.
• בגשמיות אנו מתקדמים על-ידי זה שהמטרה שאליה אנו שואפים להגיע תומכת בנו. אך הדרך הרוחנית היא הפוכה, ותלויה בתיקון הלב בלבד - שניתן לתפוס 2 דברים מנוגדים במקום אחד, היכן שהמטרה והשגת המטרה הפוכות זו לזו.
• "צדיק" הוא מי שמלכתחילה מצדיק את הבורא על זה שהוא נמצא בפיצול, בשני הדברים המנוגדים יחד.
• תפילה היא חיסרון שנבנה בעומק הלב, כתוצאה מכל המאמצים שהאדם עושה לקראת זה בקבוצה. המאמצים מבליטים את שני הדברים ההפוכים, עד שהאדם מגיע למצב שהוא מרגיש שרק הבורא יכול לשלב אותם עבורו. כתוצאה מכך עולה באדם תפילה והוא עובר את ה"מחסום".
• "מחסום" - המחסום הפנימי שלנו, שלא נותן לנו להבין איך שני הדברים המנוגדים יכולים להשתלב יחד.
  המשך קריאה »

חלק א': כתבי רב"ש, כרך א', "כשאדם יודע מהי יראת ה'"

• אם אנחנו רוצים לעלות למלכות דאצילות, אנחנו חייבים להשיג ולו במשהו, את יראת ה'.
• "תמימות" - כשהאדם תולה את עצמו בכוח מסוים מלמעלה.
• כל מה שאנו מסכימים איתו, לא שייך לרוחניות. דווקא הדברים ההפוכים, שלא מסתדרים לפי השכל והרגש, שאני לא רוצה אותם, דווקא עליהם כדאי לי לעבוד.
• אם אני נמצא במצב שבו אני לא מרגיש בו תועלת, הן ברגש והן בשכל, ואני מתעלה מעליו, אני יכול לפנות לרוחניות, מכיוון שכדי להתעלות למעלה ממנו אני אזדקק לעזרת הבורא.
• אהבת ה' בנויה כולה על שנאת הגוף הגשמי של האדם - הרצונות והמחשבות לעצמו.
• קודם כל עלינו לדחות את הגוף למטה; לקבל את השכל והרגש בחשבון, אך רק כדי להיות למעלה מהם.
• ללכת למעלה מהדעת זה לא אפשרי, אך אנו חייבים לעשות זאת, ולשם כך אנו זקוקים לעזרת הבורא.
• האדם חייב ללכת עד הסוף - אני הולך לבצע, אמנם שברור לו שהוא יתקע בדרך, מכיוון שאם לא נתתי את כל כוחותיי לא אגיע לייאוש מכוחותיי, ואם לא אגיע לייאוש מכוחותיי הבורא לא יוכל לעזור לי.
• האדם לא יודע מה יהיה ברגע הבא, אך הכול מגיע כתוצאה מהלחץ מצידו.
• הסימן הטוב הוא כל הזמן להיות מעל הדעת, הגוף, ואז התענוג מתלבש בהשפעה ולא מבטל אותה.
  המשך קריאה »

חלק א': כתבי רב"ש, כרך א', מאמר "תפלה אמיתית היא על חסרון אמיתי"

• מלכתחילה הרצון לקבל דומה לבורא, אך בדרגת הדומם, ומטרת הבריאה היא שהנברא יהיה דומה לבורא בדרגת האדם.
• בבחינות א', ב' וג', ההתפתחות היא על-ידי האור שפועל על הרצון, ואין מצד הרצון שום עבודה מיוחדת, עד שהוא מגיע למצב שהוא חייב להתפתח, לא כתוצאה מהתעוררות מלמעלה אלא מתוך התעוררות מלמטה.
• בתקופה הראשונה של התפתחות הרצון לקבל, האדם מרגיש צורך להתקדם במעשים בלבד. בתקופה הבאה, הבורא מעורר בו הרגשה אחרת - לא להרגיש את עצמו כלפי הסביבה, אלא כלפי "בעל הבית" עצמו, לגלות אותו, להגיע להשתוות הצורה עימו.
• עד דרגת המדבר, האדם לא מרגיש שהוא נמצא בגלות רוחנית, ומתחילת דרגת המדבר, האדם מגלה שהוא נמצא בגלות מהבורא, שהוא חייב להכיר ולהרגיש אותו כקרוב, כחבר, להתחבר עימו עד שלא יהיה הבדל ביניהם.
• ישנן נשמות שהיעוד שלהן הוא להגיע לדרגת ההשתוות הגבוהה ביותר, וישנן נשמות שהיעוד שלהן הוא להגיע לדרגת השתוות פחותה יותר. בסופו של דבר, כולם משלימים זה את זה ומגיעים לתיקון הכללי.
• מצד אחד אין כפיה ברוחניות, אך מהצד השני ישנה חובה לפרסם את חכמת הקבלה, על-מנת שלכל נשמה תהיה האפשרות להגיע לאיזון, להשתוות הצורה ברמתה, עם הבורא.
• אסור לנו לדרוש מהאדם לבצע פעולות השפעה אמיתיות, אלא רק לבנות עבורו סביבה נכונה, עבור כל רמות הרצון לקבל שבנשמה.
• אנו מסוגלים לעשות פעולות השפעה אמיתיות רק על-ידי המאור המחזיר למוטב, ולאדם אין אפילו יכולת להבין במה מדובר לפני שהבורא נותן לו את טבעו. דבר זה יכול לקרות רק אם אנו מסתירים, מצמצמים את כל האפשרויות הפחותות מזה, לעצמנו, וכך אנו מבליטים את הטבע שקיבלנו מהבורא, שנקרא "הנשמה".
• אנו יכולים להתקדם רק מתוך זה שאנו מייצבים בינינו רצון משותף - אותו החיסרון לדרגה יותר עליונה.
• העליון, זה אנחנו המחוברים יחד.
• אין "עליונים", הכל הוא בתוך האדם. בזה שהאדם רוצה להתפטר מההסתרה ולחזור למצב שבו הוא מחובר עם האחרים, הוא מגלה מדרגות עליונות יותר, הקודמות לו, באופן שבו הן השתלשלו מלמעלה למטה.
• אין אדם שלא פונה לבורא, אלא שיש הרבה מדרגות ושינויים עד שמגיעים לחיסרון האמיתי.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור
המשך קריאה »

חלק א': כתבי רב"ש, כרך א': מאמר כ"ג, תשמ"ו, "ענין יראה ושמחה"

• התיקון הראשון שאנו עושים על עצמנו הוא תיקון של יראה.
• יראה גשמית היא הפחד שלא אוכל לקבל, ויראה רוחנית היא הפחד שלא אוכל להשפיע.
• "לא לשמה" - פחד הנובע מתוך ההבנה שללא תכונת ההשפעה לא יהיה לאדם דבר.
• לאחר התאספות גדולה, האדם מרגיש שנוצר בו חלל שאותו הוא לא יכול למלא, אלא עם נטייה להשפעה. כתוצאה מכך הוא מגיע בסופו של דבר לבקשה להשפעה, לא עבור עצמו אלא לשם ההשפעה עצמה- להשפיע על-מנת להשפיע.
• בכל מהלך התפתחותו הרוחנית, על האדם לבדוק תמיד האם הוא נמצא בחרדה מספקת; האם הוא דואג רק לנקיות תכונת ההשפעה ולנקיות המימוש שלה.
• הקבוצה היא אמצעי. כל יחסי האדם עם הקבוצה הם אמצעי להגיע לדבקות בבורא, אך האמצעי להגיע למטרה, צריך להיות חשוב לאדם כמו המטרה עצמה.
• בעבודה כלפי הקבוצה, האדם בודק את עצמו, האם הוא נמצא בכלל בכיוון הנכון.
• לאדם הנמצא בתכונת ההשפעה אין ממה לפחד.
• להתכונן לאותו החלל שנוצר לאחר ההתאספות, זה לעורר מראש בכל מה שניתן את פחד שלא תהיה לנו יראה, שלא נשכח מתכונת ההשפעה.
• את החלל שנוצר כתוצאה מהיחס שקיבלתי מהחברים בזמן ההתאספות, עלי למלא לאחר ההתאספות ביחס השפעה אליהם. אם אעשה זאת, אין סיכוי שארגיש נפילה, ירידה, חולשה, ריקנות או אי אכפתיות.
• ההכנה היא הדבר החשוב ביותר, ולאחריה אין מה לעשות.
  המשך קריאה »

חלק א': כתבי רב"ש, כרך א', מאמר "יש תמיד להבחין בין תורה לעבודה"

• אנו לא מסוגלים להעריך את אור התורה. מה שניתן לנו, זה על-ידי הארה שמגיעה אלינו מאותו האור, אם אנו רוצים להידמות לו, אנו יכולים להגיע להשתוות צורה חלקית עימו, וכך בהדרגה להגיע לגילוי השמות הקדושים.
• "השמות הקדושים" - קשר עם האין סוף, עם אור התורה.
• הכלי הרוחני הוא כלי דהשפעה - כלי שרוצה להשפיע, לתת, להתקשר, להתחבר.
• גם בבניית הכלי אנו משתמשים באור, וזהו העיקר - איך להשיג חיסרון דלהשפיע.
• הבחירה החופשית היא קצת לתת יגיעה בצורה מאוד מבוררת, במקום מאוד צר, שהוא אך ורק הקשר בינינו - במאמץ משותף, לרצות להיות מחוברים, תלויים זה בזה.
• לא מחייבים אותנו לשום פעולה שאנו לא מסוגלים לבצע.
• האדם צריך להגיע לפני הלימוד לידיעה לשם מה הוא לומד - כדי להשיג את תכונת ההשפעה. זה נקרא "אמונה בבורא" ולזה צריך להגיע.
• אין לאדם שום סיבה להגיע ללימוד התורה, אלא עבור משיכת המאור המחזיר למוטב, ולצורך אחר הוא לא זקוק לתורה.
• כל עבודת האדם ברמת העולם הזה, היא לגלות חיסרון לתכונת ההשפעה, שהאור יבוא וייצב לי אותה.
• כל ההפרעות בדרך, נועדו לחדד עבורי מהי תכונת ההשפעה, איך אני צריך לרצות אותה ואיך אני מתייחס לכל העולם, ללימוד ולבורא - כל הגורמים שאני מלכד, ובסך הכל, מזה אני בונה חסרון להשפעה.
  המשך קריאה »

חלק א': שמעתי, מאמר מ"ב - "מהו, שראשי תיבות אלול "אני לדודי ודודי לי" מרמזת בעבודה

• בחודש אלול, במקום בכי, צריכה להיות שמחה.
• "דעה חזקה" - דעה אחת: או לבורא - על-מנת להשפיע, או לי - על-מנת לקבל. שהאדם יודע במה הוא נמצא וקובע את זה.
• ככל שהאדם מתקדם ומשקיע יותר, הכיוונים הם יותר חדים ומרוחקים זה מזה - "כל הגדול מחברו" - בעלייה, "יצרו גדול ממנו" - מורגש בזמן הירידה, וכך מתקדמים.
• המדידה הנכונה לעליות וירידות, היא עד כמה אני נמצא בהשפעה מעל הדעת; אם אני נמצא בהרגשה רעה ומעל זה אני מרגיש שמחה, מפני שמעל ההרגשה הרעה אני יכול להיות "גבר" ולחלק את עצמי ל-2 חלקים - כלי קבלה וכוונה על-מנת להשפיע, ולהיות דבוק בכוונה ושמזה תהיה לי שמחה.
• חודש אלול הוא חודש של בירורים - שהאדם עושה חשבון נפש, ומגלה מתוך חייו מה חשוב - לעשות תיקונים על הטבע שלו ולהתקדם לחיים חדשים, לתחילה חדשה, ל"ראש השנה".
• "ראש השנה" זה היום שבו נברא האדם - ביום בזה יולד האדם החדש, שתהיה לו תחילה להידמות לבורא.
• "אדם" - מי שהולך לפי בירור "אמת ושקר" ולא לפי "מר ומתוק", מי שמחזיק בתכונת ההשפעה מעל כל מה שיש לו, מעל כלי הקבלה.
• המשך קריאה »

חלק א': כתבי רב"ש, כרך א': מאמר "חשיבותה של האמונה, שנוהגת תמיד"

• "אמונה למעלה מהדעת" - שההשפעה, מחוץ לאדם, קובעת את כל מעשיו.
• אפשר "לפתור את החלום" רק אם הולכים בהשפעה מעל הקבלה, שחשבון הכלל הוא מעל חשבון הפרט.
• ללכת באמונה למעלה מהדעת זה ללא שום קשר לאופי, לשכל, לכמה האדם גדול או קטן או עד כמה הרגש שלו מבורר, אלא לקחת בחשבון רק את עניין ההשפעה, וכל הקבלות נפסלות, וניתן לקבל רק במידה ההכרחית.
• המצב הרצוי הוא שהאדם נמצא בחשבון לא שלו, אלא בחשבון של הסביבה, של הבורא, שהוא רוצה להגיע ל"שעשועים" - שהבורא ייהנה מזה שהוא נותן לו והוא נהנה מזה שהוא נותן לבורא אפשרות לתת.
• "אהבה" - שאני נותן לשני לאהוב אותי, בזה שאני פותח את עצמי לאהבתו.
• אך ורק בקבוצה אתה יכול, בפעולות ובמחשבות שלך, להיות בטוח שאתה נמצא באמונה למעלה מהדעת, בזה שאתה חושב על טובת הקבוצה מעל טובת עצמך.
• "אמונה מעל הדעת" - שאתה מעריך את ההשפעה מעל הקבלה. "אמונה מתחת לדעת" - שאתה מאמין למה שאומרים לך, ללא ביקורת.
  המשך קריאה »