רבע ל-3 לפנות בוקר. מזנקת, מגששת, שולפת את ידי בחשכה קורעת את הפלאפון מהחבור, מדשדשת למצוא את המשקפיים. הן צריכות להיות אדומות בחושך. מזהה אותן ואז מתחברת לשיעור. מחכה לאות בחרדה קבועה. מכשירים פלאפוניים אינם חביבים עלי (שתי ידיים שמאליות בלי עין הרע). המשך קריאה »