רשימות משיעור הקבלה היומי – 6.9.2010

999.jpgחלק א': כתבי רב"ש כרך א', מאמר "ויצא יעקב"

  • ישנו מצב אחד שהבורא ברא, המצב האמיתי שקיים ואין בו שינויים – עולם איך סוף, היכן שהנברא נמצא עם ביחד הבורא בכל תפארתו.
  • אנו יכולים לראות את כל השינויים רק כלפי הנבראים, כלפינו.
  • השינויים הם באיך שאנו מעריכים את כל הדברים שעוברים דרכנו, עלינו.
  • בעולם אין סוף היינו משתמשים בכל המצבים רק להלל, להודות ולשבח את הבורא – שימוש בכל המצבים כדי להרגיש את עצמי באין סוף.
  • במידת היכולת שלנו להצדיק את המצב, להיות מחוברים מעליו עם המשפיע הכללי, בלהידמות לו על-פני כל המצבים שמתגלים בתוכנו, אנו יכולים למדוד את עצמנו כלפי האין סוף.
  • בכל פעם שאנו מקבלים דחייה, עלינו להשתדל לראות את הדברים הללו לטובתנו; שיציאה וכניסה ויציאה הם כל מיני מאורעות שעוברים עלינו, רק כדי שנקבע על פניהם דבקות במי שמשפיע לנו אותם.
  • עלינו להבין שימין ושמאל הם הרגשות, ערכים שמגיעים מלמעלה, ואת שלבי הסולם, המדרגות עצמן שמקשרות את הימין והשמאל, האדם צריך לעשות, הן לא באות מלמעלה.
  • להצדיק את הבורא – להיות מחובר בחברה בצורה בלתי מוגבלת; שאני לא מרגיש את עצמי, אלא לשירות הזולת. זה נקרא השפעה.
  • אין לי שום אפשרות וסיכוי לתאר את עצמי כלפי הרוחניות, אלא בצורה שהמגע שלי ברוחניות הוא בתוך הקבוצה, בחיבור איתם; שאני יוצא בהשפעה אליהם, זוהי נקודת החיבור ודרכה אני מקבל השפעות מלמעלה שכבר נמצאות בהבחן הנכון, הרוחני. זוהי צורת ההסתכלות הנכונה, המטרתית, שבה אני קומה את "סולם יעקב" שלי.
  • היציאות והכניסות הם ביחס לחשיבות תכונת ההשפעה והאהבה, מצב השלמות, שאני נמצא דבוק בו ויכול להעריך אותו, ללא קשר לצורה שבה המצב מצטייר בי.
  • רק בקשר בין חברי הקבוצה, ניתן לברר מהי תכונת ההשפעה.
  • כל מה שקיים מחוץ לקשר במערכת הנשמות, לא קיים באמת, ולכן בכל היתר מלבד העבודה בקבוצה, עלי לחשוב על ההכרחיות הנחוצה לקיומי בלבד.
  • הפעולות הפיזיות הן לא מעשים, הן הזדמנות לעשות על פניהן את הכוונה הנכונה, שהיא המעשה.
  • "עליה" – שאני יודע להצדיק את כל מה שקורה לי, להצדיק את החברים והקבוצה, שהם מביאים לי אפשרות לבחירה חופשית, ובזה אני יכול לייצב את עצמי בצורה הנכונה כלפי הבורא.
  • "ירידה" – גילוי דיוק בחיבור, ששם אני עדיין לא מחובר ושם עלי להתחבר.
  • אני לא צריך לראות את החבר שהוא לא מסוגל ,אלא לראות את עצמי שאני לא מסוגל לעורר אותו. אני צריך להגיד שכולו תלוי בי, וזה נקרא "ערבות" – שאני ערב בזה שיהיו לו יכולת, כוח והתעוררות להיות מועיל, ובכוח להתקדם למטרה.

 dot2.png לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

חלק ב': שמעתי, מאמר מ"ב "מהו, שראשי תיבות אלול "אני לדודי ודודי לי" מרמזת בעבודה

  • מלכות דעליון היא ריקנית, שחורה, לא נותנת לנו כלום; כך נראית בעינינו הרוחניות, כלא מושכת. לכן כאן יכולה להיות רק "כניעה ללא תנאי" – שהאדם בודק את עצמו עד כמה הוא יכול ללכת בכוח האור ולא בכוח עצמו, שיהיה לו הכול אחרי שהוא יוותר על הכול.
  • חודש אלול מלשון "אני לדודי ודודי לי" – הוא נותן לי תנאים שחורים, ריקים, שדווקא בזכותם ובעזרתם אני יכול להיפטר ממצבי האגואיסטי בעולם הזה.
  • עלינו להפנים שאנו עולים לכיוון האמונה למעלה מהדעת – השפעה מעל הקבלה, לתענוג מהשפעה, לשמחה וקורת רוח בזה שאני מתעלה מעל האגו ולא מסתכל מה יש לי בו.
  • מלכות דעליון תמיד חשוכה, ריקנית, אין בה כלום כלפי האגו שלי. אם אני רוצה להידבק אליה עם כתר דתחתון – המשפיע, מלכות דעליון כבר לא ריקנית בשבילי, היא מה שאני רוצה. וזו תחילת הדרך החדשה שנקראת "ראש השנה" שבא אחרי חודש אלול.
  • ההשקעה מעידה על היגיעה, והיגיעה מודדת את התענוג.
  • "אמונה למעלה מהדעת" – לקבל כוח מהאור להיות יותר חזק מהכוח שלי, ושיחזיק אותי מעל הקרקע, מעל הרצון האגואיסטי שלי.
  • לעולם אני לא מכין את עצמי לירידה, אלא עלי לראות כל עליה כגמר התיקון, ואת כל המצבים שיגיעו אחריה כהמשך העליה.
  • את כל הירידות שנרגיש ברגש לאחר הכנס, נעלה מיד בכוונה; אני מוכן להיות מעל הריקנות שמתגלה, בכוונה.

 dot2.png לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

 dot2.png לחצו כאן למעבר למדור "שיעור הקבלה היומי"

כתיבת תגובה

AddThis Social Bookmark Button
https://google.com/