הכלים השבורים
רבע ל-3 לפנות בוקר. מזנקת, מגששת, שולפת את ידי בחשכה קורעת את הפלאפון מהחבור, מדשדשת למצוא את המשקפיים. הן צריכות להיות אדומות בחושך. מזהה אותן ואז מתחברת לשיעור. מחכה לאות בחרדה קבועה. מכשירים פלאפוניים אינם חביבים עלי (שתי ידיים שמאליות בלי עין הרע).
שעור הבוקר. אני ספונה במיטתי אך לאחרונה מזהה את ניצוצות חברותיי. מחוברות גם הן למערכת כשהן יושבות דרוכות, מוארות, מחוברות לעוד מאות רבות של תלמידים, מכל קצווי עולם, כשבכל פעם קבוצה אחרת מכל קצוות תבל פותחת "הכנה לשיעור". ההתרגשות שלהם ניכרת, ואני מחזיקה להם אצבעות חזק, מתחת לשמיכה, שלא יטעו חלילה. במילים עם מבטע זר, והקושי ניכר, אך הם מביאים את ברכת הבוקר, בבחירה משותפת, כדי להאיר את עינינו.
ואז הרב מתחיל. קולו צרוד והוא מכחכח בגרונו והכל מיד בא על מקומו בשלום. פותח בנושא.
לאחרונה ישנה התרגשות גוברת והולכת לקראת כנס פברואר הגדול. לפני שנה בדיוק הגיעו אלפים מכל קצוות תבל, ויחד, חיבור ענק של אלפי לבבות לאחד.
חזרו לארצם בדיוק כשהקורונה החלה למלוך ביד רמה (ללא פגע), ומאז הפכנו וירטואלים, ולמרבה הפלא הוירטואל החדש רק חיבר וחיזק את הדבקות במטרה המשותפת. אור גדול לגויים, כלומר לאנושות כולה. מתחילים בעולם קטן, 10 במספר, קבוצת אנשים שהם בעצם ייצוג של הספירות העליונות.
הכלים השבורים התנפצו בכוונה תחילה, טוב, נקרא לשבירה המפץ הגדול, כדי לא להבהיל אתכם. ולהגיד שבורא עולם שבר את הכלים בכוונה, זה כמו כשהילדים שרים "שברו את הכלים ולא משחקים" ורק אז אצלם מתחיל המשחק האמיתי. כך גם אנחנו ממלאים את צו האלוהים שאומר חברו את הכלים (קודם כל עשו סדר, איספו את הצעצועים, שימו במקום את כל חלקי הפזל, סדרו את החדר, ואז הכל יהיה בסדר). איסוף הניצוצות לתוך הכלי היא המטרה.
זאת דרכו ליצור אתנו את הדיאלוג בין אדם, נברא שרצונו לקבל טוב ועונג, אך יכול לעשות זאת בדרך פלא, דרך הפוכה, על מנת להיות כמוהו, בהשתוות הצורה אליו. אנחנו ככה יוצרים איתו דיאלוג, כשהזכרון הקדום שנקרא "הרשימו", כלומר הרשימות שזוכרות שנבראנו בצלמו והרצון, הכיסוף, להיות כמוהו, להשפיע אך טוב וחסד בעולם ולזכור שאין עוד מלבדו, ורק ביחד איתו נחבר את הכלים השבורים ונתחיל משחק חדש, בו העולם טוב יותר כלומר גמור ומתוקן.
אמן ואמן, הכל יתכן, רק ביחד!
יקרא שם חדש למשחק "בורא-
בוא וראה". אז מוזמנים לאהוב ביחד.
