הרב ברוך שלום הלוי אשלג – המוהיקני האחרון
הרב ברוך שלום אשלג, בנו וממשיך דרכו של הרב יהודה אשלג (בעל הסולם), היה מקובל נסתר במלוא מובן המילה. למרות גובהו הרוחני העצום הוא היה אדם צנוע מאוד שסלד מפרסום והעביר את כל זמנו בלימוד ובכתיבה.
עם זאת, קשה למצוא מילים כדי לתאר, ולו במקצת, את תרומתו העצומה של המקובל הגדול הזה לדורנו ולדורות הבאים אחרינו. שש-עשרה שנים להסתלקותו.
במובן מסוים היה הרב ברוך אשלג (הרב”ש) “המוהיקני האחרון”. הוא היווה את החוליה האחרונה בשרשרת מפוארת של גדולי המקובלים, שהתחילה עם המקובל הגדול הראשון, אברהם, ונסתיימה עם אביו, הרב יהודה אשלג (בעל הסולם). תפקידו בשרשרת זו הוא אולי התפקיד המשמעותי ביותר לימינו – לחבר בין כל גדולי המקובלים לבין העולם שלנו ולהתאים את שיטת הקבלה לנשמות בדורנו.
למרות שהוא עצמו ניצב במרום הסולם הרוחני, רגליו של הרב”ש לרגע לא התנתקו מהקרקע, מהאדם הפשוט שרוצה לגלות אם קיים דבר מה גבוה יותר ממה שיש לעולם הזה להציע. מתוך השגתו הרוחנית הגבוהה, הרב ברוך אשלג הבין את הצורך של האדם בסוף המאה העשרים לגלות את סוד החיים, והצליח להתאים את חכמת הקבלה בצורה הנוחה, הפשוטה והמתאימה ביותר לכך. הרב”ש פתח בפנינו את השער לעולם מופלא ונצחי וסלל בפירוט ובפשטות את הדרך הבטוחה ביותר להגיע אליו.
תלמידו של אביו
למרות שלא היה לו צורך באותות של כבוד, הרב”ש נענה לדרישת אביו וקיבל הסמכה לרבנות מהזרם החרדי ומהזרם הציוני גם יחד. הרב אברהם יצחק הכהן קוק, רבה הראשי של ארץ ישראל ו הרב יוסף חיים זוננפלד, רבה הראשי של ירושלים ומנהיגה הרוחני והפוליטי של הקהילה החרדית בארץ באותן השנים, הם שהסמיכו אותו והוא בן שבע-עשרה בלבד.
התשוקה לגלות את סוד החיים החלה לפעום בו כבר מגיל צעיר והוא לא התפשר על דבר מלבד זאת. רצונו היחיד היה להפוך לתלמידו של אביו, המקובל הגדול ביותר בדורו, להמשיך את דרכו ולהתעמק בלימוד חכמת הקבלה. הוא ידע שרק הקבלה מסוגלת לספק מענה לרצון שבער בו. ואכן, לאחר שהרב ברוך הוכיח את רצינות כוונותיו, הסכים בעל הסולם לקבלו לקבוצת תלמידיו.
שמעתי
במרוצת השנים הפך הרב”ש לתלמידו הקרוב ביותר של בעל הסולם ואף החל ללמוד עמו ביחידות. אביו, אחד המקובלים הגדולים ביותר בכל הזמנים, לימד אותו את “תלמוד עשר הספירות” ואת “ספר הזוהר“, ענה לשאלותיו הרבות והכין אותו לתפקיד שהרב ברוך אשלג היה עתיד למלא – הפצת חכמת הקבלה ברבים בשפה הפשוטה והמתאימה ביותר לימינו.
את כל ששמע מאביו רשם התלמיד המסור בשקדנות במחברת אישית שעל כריכתה התנוסס הכיתוב “שמעתי”. כך הצטברו ברשותו אלפי רשימות ייחודיות המתעדות את הסבריו של בעל הסולם על עבודתו הרוחנית של האדם. על ערש דווי הוריש הרב”ש את אותה מחברת לתלמידו ועוזרו האישי, הרב מיכאל לייטמן, וזה הוציאה לאור שלוש שנים מאוחר יותר.
מקובל נסתר
בדומה לאביו, הרב”ש לא רצה שיכירו אותו ויפרסמו את שמו בחוצות בתור מקובל, ולכן סרב לקבל על עצמו את התפקידים הרשמיים הרבים שהוצעו לו. במקום לזכות לכבוד ולעמוד בראשם של ארגונים ציבוריים גדולים, הקדיש הרב ברוך אשלג את כל כולו לעבודה הפנימית ולהכנת תלמידים מקובלים שיפיצו את חכמת הקבלה וימשיכו בנאמנות את דרכו של בעל הסולם. בפנימיותו היה הרב”ש מקושר לכל העולם, אך בחיצוניותו הוא היה מבודד ממנו. אלמנתו, הרבנית פייגה אשלג, מעידה על כך: “אפילו שכנינו לא ידעו שהוא מלמד את תורת הנסתר”. אבל למרות כל צניעותו, מי שחיפש באמת, מצא לבסוף את דרכו אל הרב”ש. תלמידו ועוזרו האישי, הרב מיכאל לייטמן, מספר שבין אלה שהגיעו אליו בסתר, היו גם רבנים ידועים מאוד בציבור, שנהגו להגיע לבית הרב”ש כדי ללמוד ממנו ביחידות את חכמת הנסתר.
ירושה שהיא אוצר של ממש
בשנת 1983 התרחשה נקודת מפנה בחיי הרב”ש. עד לאותה תקופה הוא לימד תלמידים ספורים שליוו אותו לאורך שנים. לפתע הגיעו לקבוצתו 40 תלמידים חדשים, צעירים וחילוניים מכל רחבי הארץ, שהשתוקקו לגלות את סוד החיים. הם הגיעו מכל שכבות החברה הישראלית והיו שונים מאוד מהתלמידים שבהם פגש הרב”ש עד אז.
בעבודתו הייחודית עם תלמידיו החדשים הוא פיתח את השיטה הרוחנית המתאימה ביותר לדורנו. מדי שבוע כתב להם מאמר ובו תיאר לפרטי פרטים ובשפה פשוטה כל שלב ושלב בעבודתו הפנימית של האדם בדרכו אל הרוחניות. בדרך זו הוא הוריש לנו אוצר של ממש, שיטה שלמה ובדוקה שמסוגלת להביא כל אדם בימינו להרגשת העולם הרוחני. ברבות הימים, אספו תלמידי קבוצת “בני ברוך” שהקים הרב מיכאל לייטמן והקרויה על שמו של הרב”ש, מאמרים אלה ואגדו אותם לסדרת ספרים בשם “שלבי הסולם”.
הרב”ש הותיר אחריו קבוצות לימוד רבות ברחבי הארץ וברחבי העולם, שמתאספות ולומדות מספריו ומספרי בעל הסולם. הרב ברוך אשלג הצליח לעשות את מה שלא עשה אף מקובל לפניו – לפרוש בפני כל אחד מאיתנו את הדרך המתאימה ביותר בשבילו לגילוי הרובד הפנימי והעמוק ביותר בכל המציאות.
