קבלה לעם היום

חלק א’: זוהר לעם, הקדמת ספר הזוהר, אות ל”ט- “אותיות דרב המנונא סבא”,שיעור 7; אות מ’- “חכמה שהעולם עומד עליה”; אות מ”א- מאמר “מנעולא ומפתחא”, שיעור 1

• הכל מגיע לנו מראש דאריך אנפין – ראש הסתום – אבא שהוציא את אמא לחוץ עבור הנשמות, וממנו בינה מקבלת את המילוי שלה.
• בינה יצאה לחוץ כדי לאפשר לנשמות לעלות אליה, ואיתן לעלות לראש דאריך אנפין – שם מתקבל כל המילוי, כי כשאנו עולים לאריך אנפין על-מנת להיתקן, נקרא שעלינו לגמר התיקון.
• בינה שייכת לראש, ובמקביל היא גם “חפץ חסד”. לכן היא מכונה “ארץ חופשייה” – רצון חופשי, מכיוון שהיא יכולה להיות בכל מקום, חופשית, ולספק את התכונות שלה גם למלכות – הרצון האגואיסטי, שאם הוא מקבל את תכונותיה, הוא נהיה המשפיע.
• “בראשית” – ברא-שית – 6 קצוות ממטה למעלה, ו”ק דהארת חכמה.
• הכל נפעל על-ידי הכוונה להצטרף לפעולות העליון בבירור הכלים, שנקראת “מ”ן”. ואם אנו מצליחים בהעלאת המ”ן שלנו, אנו מפעילים את האותיות – תבניות של החסרונות הדורשות תיקונים.
• בזה שאני עושה חיסרון באור, אני כותב את האותיות – שחור על גבי לבן.
• ברוחניות כל שינוי הוא שינוי צורה. לכן ירידת קומה היא קבלת צורת התחתון במוח ולב, ברצון ובמסך. אך בפנימיותו נשארת קומת העליון, ועל-ידה הוא יכול לעלות בחזרה ולהעלות איתו את התחתון.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור
המשך קריאה »

חלק א’: זוהר לעם, “הקדמת ספר הזוהר”, מאמר “אותיות דרב המנונא סבא”, אות ל”ב, שיעור 5

• לפני שלומדים תורה צריכים לדעת מה ובשביל מה לומדים – מה זה ייתן לי. זה העיקר כי זה האמצעי היחיד שעל-ידו אנו יכולים להשיג את המטרה.
• רק לאחר שהאדם מגלה את היצר הרע שלו הוא לומד תורה – אז יש לו קשר עם המערכת שעוזרת לו להשתנות.
• “תורה” – מכשיר לתיקון האדם עד תכונת הבורא.
• קודם כל אני צריך לגלות מה יש בי שאני צריך לשנות; לא מה אני יכול לקבל מזה, אלא מה מקולקל אצלי ומה צריך להיות מתוקן. עלי לצייר את 2 הצורות האלו לעצמי בצורה כמה שיותר ברורה, ואז לצפות לישועה – שהכוח הזה יעזור לי לעבור ממצבי לצורה המתוקנת.
• לימוד תורה לשמה – לימוד על-מנת להשפיע, ללא כוונה לשום רווח פרטי.
• אותיות – כוחות שפועלים מראש עולם האצילות לנשמות, ובעזרתם אנו מתקרבים לתיקון.
• מערכת האותיות נבראה כתוצאה מהשבירה, ולכן יש בה את כל צורות השיתוף בין בינה ומלכות שאנו צריכים לקבל.
• צורת האותיות היא צורת הרצון לקבל שמקבל בהשפעה. האות עבורי היא סימן למה שאני צריך להרגיש בתוכי כאופי, כתכונה.
  המשך קריאה »

חלק א’: זוהר לעם, “הקדמת ספר הזוהר”, מאמר “אותיות דרב המנונא סבא”, אות כ”ד, שיעור 2

• בכל פעם, האדם צריך לראות איך הוא מגיע בצורה הקצרה והנוחה לו ביותר, מהדבר שממנו הוא מתרגש ביותר, לאותו המקום, לאותה טיפת הייחוד, היכן שבסופו של דבר הוא מכוון לגלות את הבורא כמטרה של כל הלימוד וכל החיים.
• בדרך כלל אנו מתחילים להיכנס לכוונות בזמן הלימוד מתוך מצב סתום, מעורפל, יבש, ללא רגש או שכל, ומהמצב הרדום הזה אנחנו חייבים להגיע למצב ש”טוב לי מותי מחיי” אם אני לא מגלה ברגע זה מה שקורה כאן לפני, בגופו של הספר.
• הדרישה הטובה ביותר בזמן הלימוד, היא להשתוקק לבחינת “דמאן דלא ידע ציוויא דמארי איך יעבוד ליה” – מה אני צריך לעשות כדי להגיע לזה? תן לי דוגמא כדי שאעשה זאת.
• את הכל אני מקבל מלמעלה ולא חסר דבר מלבד דרישה, שיכולה לבוא בתנאי שאני מקבל את חשיבות המטרה מהסביבה, ואז זה יכול לפרוץ מליבי.
• באף צורה שבה המלכות מתעוררת בכ”ב השמות שלה, אין צורה שלמה, מלבד האות ב’. ולאות ב’ אין צורה בפני עצמה אלא מפני שהיא תלויה בבינה היא ראויה לברוא את העולם.
• לכל שאר האותיות מלבד ב’ יש קשר למלכות, שלא נותן לאותה צורת הקשר להיות היסוד לתיקון העולם, כי בכל צורת קשר אחרת מלבד ב’, יש פגם שעלול להתעורר ולהפריע.
• את המציאות אפשר לשנות רק אם אנחנו משנים את עצמנו.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור
המשך קריאה »

חלק א’: זוהר לעם, הקדמת ספר הזוהר, אות ב’, מאמר “שושנה”, שיעור 13

• השושנה היא מלכות, שכוללת את כל הנשמות שרוצות להתחבר על-ידי ביטול האגו שלהן, שאותו ניתן לבטל על-ידי המאור המחזיר למוטב.
• כל אחד שמשתוקק לגילוי העליון, לבורא, משתוקק למלכות כי היא המקום שבו הבורא מתגלה.
• בזוהר אנו לומדים על המקום הזה, על איך שהוא נבנה מאותם הרצונות שרוצים לגלות אותו, מאלה שמוכנים להתחבר למען זה, למרות ה”חוחים”, ה”קוצים” שישנם נגד החיבור. אלה שרוצים לגלות את הבורא, מוכנים לחיות עם ה”קוצים” הללו ודרכם להגיע ל”שושנה”.
• בזמן קריאת הזוהר, אנו צריכים לדאוג יותר על הכוונה מאשר על הבנת הטקסט.
• האדם מגיע לקריאה בספר הזוהר, לשיעור בחוכמת הקבלה, לפגישה עם החברים, עם המון הפרעות שנראה לו שהן מקריות, והרי אין מקרה אלא “אין עוד מלבדו”. לכן הוא צריך לעשות חשבון, שאני לא מבין מה שקורה, ולמה זה קורה לי או לנו, אלא מה שעלי לעשות זה להתעלות על כל מה שיש, רק על מנת להתחבר עם האחרים.
• אתה מודד את החשיבות שלך, במידה שאתה מתעלה מעל האגו שלך להתחבר עם האחרים כדי לגלות את הבורא.
• “לימוד תורה” זה לא ללמוד מה שקורה בטקסט, אלא לימוד עצמי, לימוד היצר הרע מול האור.
  המשך קריאה »

חלק א’: רשב”י, הקדמת ספר הזוהר, מאמר “לילה דכלא”, אות קל”ג, שיעור 5

• מה שאנו צריכים לעשות זה להתחבר ברצונות שלנו להשגת המטרה כאחד – אותם אנו צריכים לתקן ולחבר.
• כל הקלקול הוא שבירת הכלים וריחוק בין הניצוצות, כל התיקון הוא חיבור ביניהם, והוא נעשה על-ידי זה שאנו מנסים להתחבר בזמן קריאת מקור הקבלה האמיתי, שנכתב על-ידי מקובלים שהיו בהשגה של החיבור, של התיקון.
• “דוד” – מלכות שיכולה להיתקן מצד הזכר, מסך עם כוונה על-מנת להשפיע. “בת שבע” – מלכות שצריכה תיקון חסדים, על-מנת שתוכל להתחבר לדוד. “אוריה” – תיקון החסדים על מלכות.
• “גילוי עריות” – עבודה עם הרצון לקבל שעדיין לא ניתן לעבוד איתו בעל-מנת להשפיע, גילוי הכלים ללא מסך.
• המאבק הוא תמיד על הקו האמצעי – האם אנחנו מבררים נכון את המלכות ויכולים לבנות בה קו אמצעי שיהיה תמיד בעל-מנת להשפיע, או שיש בה עדיין חלק שהוא בעל-מנת לקבל.
• “קליפה” – הרצונות שלא יכולים לתקן בעל-מנת להשפיע, אבל הם הרצונות הגדולים והחשובים ביותר, כי בהם יתגלו האורות הגדולים.
• אנחנו לא הורגים את החלקים ברצון לקבל שהם על-מנת לקבל ושאותם אנחנו לא מסוגלים אותם לתקן לעת עתה, אנחנו חייבים שהם יחיו. אני בכל זאת מרגיש אותם בתוכי – הם קיימים וחיים בי ואני שולט בהם. לכן היחס לבריאה צריך להיות גלובאלי, כי לכל דבר יש מקום.
• אנחנו לא עובדים על הרצון הפרטי של האדם אלא על הרצון לקבל שבינינו, כי הוא זה שנשבר. וכתוצאה מתיקון דרגת האדם בינינו, מיתקנות גם דרגות חי, צומח ודומם שבכל אחד ואחד.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור
המשך קריאה »

חלק א’: כתבי רב”ש, כרך א’, מאמר “וישב יעקב בארץ מגורי אביו”

• מצד הבורא לא קורה כלום, לא משתנה שום דבר – הכל משתנה אצלנו, בתוכנו ובהדרגה, על-ידי הרשימות המתגברות מקל לכבד יותר, כדי שנלמד בצורה הדרגתית איך להתייחס למה שאנו מרגישים.
• כל הלימוד בחיינו, הוא לימוד קבלת ההשגחה בצורה הנכונה.
• על-ידי הסביבה, נותנים לאדם הזדמנות לקשור את עצמו להשגחה שבאה מלמעלה.
• בדרך כלל האדם משתחווה לשני אלילים – אל טוב שאליו פונים ואל רע שממנו בורחים. מתוך כל הצורות הללו האדם צריך להגיע להכרה ש”אין עוד מלבדו” – גם כוח הרע וגם כוח הטוב מגיעים מאותו המקור, וזה מביא אותו להבחנה שאין רע או טוב, אלא שהבורא מתייחס אליו כהורה לילד, כדי ללמד אותו בכל רגע, ולכן עליו לשנות את יחסו להשגחה – לחינוך שאותו הוא צריך לקבל מהבורא.
• רק הסביבה יכולה להזכיר לאדם ולגרום לו להבין שהכל בא מהבורא שחושב עלינו, שכל זה לטובתנו ושצריך לחזק זה את זה כדי להיות גדולים ולהכיר אותו.
• הבורא שולח לנו צרות ודברים בלתי נעימים, ועלינו להבדיל ולראות שיש בהם יחס של אהבה ושהוא מיטיב לכולם. ואנו צריכים בכל צעד ושעל, לסדר את היחס שלנו כלפיו בחזרה – שזה מגיע מ”טוב ומיטיב” ומ”אין עוד מלבדו”, ולעלות מעל ההרגשה של “מר ומתוק” ל”אמת ושקר”.
• בסך הכל, הבורא דורש מאיתנו לעלות מעל ההרגשה לכוונה, ובזה אנו מתחילים להבין את מטרתו.
• כשנתחיל להתייחס לכל דבר במציאות רק בכוונה ולא לפי ההרגשה, נפתח בנו חוש חדש – אור חוזר, חסדים, למעלה מהדעת, ואז נתחיל להבחין בחוש הזה בבורא, ששולח לנו את כל ההרגשות, המקרים והמאורעות שמעליהם אנו צריכים להתעלות בקביעת היחס אליו.
  המשך קריאה »

חלק א’: כתבי רב”ש, כרך א’: מאמר “עניין למעלה מהדעת”

• אנו צריכים להבדיל בין החיבור לכל דבר אחר; אני בודק את עצמי כלפי החברים, עד כמה שאני רואה אותם מועילים או מזיקים לחיבור, לקשר בינינו, וכלפי זה אני בודק אותם בדעת ובלמעלה מהדעת.
• אני לא מוחק את הדעת שלי – אני רוצה לראות מי אני בכלים הנוכחיים שלי, ואיך אני צריך לקבל את החברה, באיזה גובה, כדי לדון את חברי לכף זכות.
• ברמת העולם הגשמי אני פועל לפי החוק “אין לדיין אלא מה שעיניו רואות”, ובעולם הרוחני אני צריך להתעלות מעל הדעת, ולראות את החברים כצדיקים גמורים.
• אין שקר ואין אמת, אלא הכול הוא לפי איך שאני קובע; אם אני קובע לפי דעתי אז ודאי שחוץ ממני אין צדיק בעולם, ואם אני הולך למעלה מהדעת אני צריך להגיד שכולם נמצאים בגמר התיקון ואני הרשע היחיד. זה נותן לי תמיד אפשרות להיות בשני המצבים – למעלה ובתוך הדעת, למעלה ובתוך האגו, וכך לעשות תרגילים, עד שאני אוגר ניסיון, חיסרון להיות בקביעה האמיתית, ואז אני נעשה מוכשר לראות את האמת.
• רוחניות היא למעלה מהדעת, אך אני תופש אותה כבר בכלים החדשים בתוך הדעת, ומשם והלאה בכל מדרגה אני ממשיך והולך מעל הדעת, לעבר מה שנראה לי כחושך, להשפעה.
• האדם צריך להבין שהוא אף פעם לא רואה את האמת, ובמקום לעשות כל הזמן ביקורת על האחרים, אם הוא יקבל אותם למעלה מהדעת, אפילו שיש להם שייכות וקשר לרוחניות במקצת, הוא כבר יכול להתקדם איתם.
  המשך קריאה »

חלק א’: כתבי רב”ש, כרך א’, מאמר “מהי העזרה בעבודה שיבקש מה'”

• הכל משתנה בכל רגע, ובכל פעם עלי לברר מי אני, מהי המטרה, מהם האמצעים, מה בכוחי או לא בכוחי לעשות, איך וממי לבקש וכו’. כל ההבחנות והשאלות הללו צריכות להתחבר ביניהן, כדי ליצור בסופו של דבר את הכלי הנכון לגילוי ולדבקות.
• הכל מתחיל מאין סוף; מפני שהמצב הראשון הוא אין סוף, אנו חייבים להגיע ממצבנו לכל ההבחנות והתנאים שנקבעים באין סוף.
• באין סוף, הכלי לא מוותר על דבר, ולכן מצב זה מכונה “אין סוף” – אין סוף לדביקות וחיבור לבורא.
• “אין סוף” – אין גבול, אין שום פרט שיכול להיות לא נמצא בחשבון שלי.
• סולם המדרגות מהעולם הזה ועד אין סוף, בנוי מדרגות ויתור הנברא על הדיוק שלו בדבקות לבורא.
• כתוצאה מזה שיש נפילה ממדרגה למדרגה בהשתלשלות מאין סוף עד העולם הזה, ישנה היכולת להגיע מהמצבים השבורים למצבים המתוקנים, בתנאי שמזמינים את האור המחזיר למוטב על הרשימות המתעוררות.
• אם האדם מסוגל לעמוד בכל פעם מול 2 הבחנות – בימין ובשמאל, אז בטוח שהוא מתקדם, כי כל דבר שנראה ממעלה למטה כנפילה ומצב שפל, הופך להיות בירור בקו ממטה למעלה.
  המשך קריאה »