הכל אחד

כשאנו לומדים קבלה, עלינו לזכור שתמיד מדובר על רצון שלם אחד שנברא. למה אחד? כי בעת בריאתו, לא היה מורגש שיש בו הרבה רצונות. לאחר שנעשה צמצום א’ ואותו הרצון האחד רוצה להבין מי הוא, לרכוש עצמאות ולהשתוות לאור שברא אותו, נראה לפתע שהוא לא רצון אחד אלא כזה שהתחלק לאין-סוף רצונות פרטיים.  

זה קורה כי באותו הרצון הכללי החל תהליך בדיקה מפורט ומבורר בהתאם לאור הניצב לפניו. ואז, על-ידי העבודה הזו ניתן להבחין בהרבה פרטים – עולמות, פרצופים, ספירות, נשמות וכו’. כל אלה היו קיימים בעולם אין-סוף בכוח אבל כשהרצון לקבל מתחיל לעבוד בעצמו, אנו מתחילים להבחין בו בחלקים.

כשכל הרצונות יתאחדו בכוונה אחת להשפיע, הם יתחברו שוב לרצון אחד שלם, לאותה צורת העיגול שהייתה באין-סוף.

עוד בשיעור:
• כל מה שאנו מתארים כשאנו קוראים בכתבי הקבלה, נובע מתוך הרגשת האדם ומתוך הרצון שלנו שהוא לא שלם, מקולקל. אנו רואים את הכל כחלקים, ספירות, עולמות וכו’, אך כשנתקן את הרצון שלנו בשלמותו, נראה את הכול כתמונה אחת שלמה.
• בכל ספירה יש לנו חלק מאור ישר וחלק מאור חוזר. לדוגמא, בספירת מלכות יש לנו ט’ ספירות של אור חוזר וספירה אחת של אור ישר וכן הלאה. המדרג הזה מעיד על מידת השתתפותה של כל ספירה בספירות האחרות ועל עוצמתה הכללית.
• אין מגע בין כלים של עיגולים – רצון אחד לא יכול לגעת ברצון שני. ניתן לקשור, להשוות ביניהם רק על ידי צינורות, מסכים. מזה ניתן להבין שאנחנו לא יכולים להתחבר ברצונותינו לעולם. אך אם נקשור את כל העיגולים בכוונה אחת שווה, כלפי מטרה אחת, כלפי בורא אחד, נכוון את העיגולים (הרצונות) שלנו עם צינורות (מסכים, כוונות השפעה) משותפים ורק על ידי זה ניתן להתחבר. כלומר, רק על ידי עבודה משותפת הנשמות מתחברות.
• ברוחניות מתגלה שהיגיעה עצמה היא השכר.
השיעור מבוסס על תע”ס, כרך א’, חלק ב’, דף מ”ו, או”פ אות ח’

צפו בשיעור המלא

הורידו MP3

לא ניתן להוסיף תגובות.

AddThis Social Bookmark Button