רשימות משיעור הקבלה היומי – 11.10.09

sun1.jpgהכנה לשיעור

  • האדם שנולד לא יודע לשם מה הוא חי, ולומד מהסביבה, לפי אילו אמות מידה עליו לחיות.
  • הדתות משתמשות בבני האדם לצרכיהן, על-ידי משחק עם האגו שלו, וללא קשר לרצונו הפרטי.
  • כאשר מתעוררת באדם הנקודה שבלב, הוא מתחיל דף חדש: כל הערכים הקודמים נמחקים וכל ההתנהגויות הקודמות נעלמות, כי הם לא מספקים יותר חומר דלק לאדם.
  • לאדם אין את היכולת לבחור בין שני דברים, אלא להאיץ את מהירות ההתכללות שלו בדבר מסוים.
  • הבחירה היא רק נגד הרצון לקבל.
  • מהרגע שבו התעוררה הנקודה שבלב, חומר הדלק של האדם הוא הקשר שלו עם הבורא.
  •  בתמיכה מהחברה ומהאור המקיף, האדם מגיע לבניית עצמו.
  • הבחירה היא להרגיש למי אנו עובדים – זו כל המטרה והשכר, וניתן לעשות זאת רק על-ידי רכישת תכונת ההשפעה.
  • ברוחניות הכול מתחדש מרגע לרגע, והחוקים נמצאים בנו ולא על דף נייר, ולכן יש לעדכן את תקנון החברה מדי תקופה בהתאם לנדרש.
  • ההתקדמות היא רק על-ידי הגדלת הדיוק, הרגישות להתחברות.
  • ההתקדמות היא לא צעד קדימה, אלא צעד פנימה.
  • ברגע שהאדם מוכן לכך, הוא נכנס מאליו לעולם הרוחני.
  • העיקר זו האצת הקצב.
  • בשלבי ההתפתחות המוקדמים – תקופת ההסתרה, נסתר מאיתנו עד כמה העבודה שאנו עושים היא גדולה.
  • השכר צריך להיות הידיעה שאני עובד נכון.
  • כמן זמן? כשאתה תפסיק לשאול על הזמן, זה קורה.
  • עלינו לדרוש רק עבודה – שיהיה לי את הכוח לעשות את הפעולה; זו כבר הכנה לדרגת "חפץ חסד
  • העבודה הרוחנית היא באותו האגו, רק מעליו – לא לקבל בו את התוצאות אלא מחוץ לו.

dot2.png לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

תע"ס כרך ד', חלק י"ב: דף אלף רמ"ו, הסתכלות פנימית, אות ז'

  • עד חזה דאריך-אנפין שולטת תכונת ג"ר דבינה, ומחזה ומטה דאריך-אנפין שולטת ישסו"ת – ז"ת דבינה, ו"ק.
  • כתוצאה מכך שמגרון עד חזה דאריך-אנפין מתפשטים חסדים המכסים את כל הכלים, בכל הפרצופים. מאריך-אנפין ומטה – אריך-אנפין, אבא ואמא, ישסו"ת וזעיר-אנפין בגדלות – החלק העליון הוא תמיד בחסדים, והגילוי הוא בחצי התחתון של הפרצוף.
  • "גילוי חסדים" – גילוי חכמה בחסדים.
  • במצב גדלות החלוקה היא: "ראש" – החלטות; "תוך" – חסדים; "סוף" – חכמה.
  • ג' קוים – התכללות בורא ונברא, והתוצאה מההתכללות באמצע.
  • אל לנו לדמיין שיש לנו נשמה – עלינו להשתוקק לקבל את הנשמה שלנו.
  • "נשמה": רצונות כלפי הבורא, האור העליון, המסודרים בהתאם אליו – או על-מנת לקבל (נשמה שבורה), או על-מנת להשפיע (נשמה מתוקנת).
  •  "אדם" – הנקודה שגדלה לפרצוף בגדלות, ולא הגוף הבשרי שלנו.
  • ברגע שאנו מידמים לאריך-אנפין, אנו מגיעים לגמר התיקון.
  • במידת ההשתוקקות להיות במצבים המתוארים בספר, אנו מושכים את המאור המחזיר למוטב.
  • התפתחות היא רק בזכות יתר קשר לאחרים.
  • המערכת מאריך-אנפין ועד סיום האצילות, בנויה כדי להתאים אותנו לאין-סוף.
  • האדם נכנס לרוחניות בתנאי שהיא בשבילו הכול; הרצון חייב להיות שלם.

dot2.png לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

 dot2.png לחצו כאן למעבר למדור "שיעור הקבלה היומי"

 

כתיבת תגובה

AddThis Social Bookmark Button