קבלה לעם היום

חלק א': שלבי הסולם, מאמר "עשה לך רב וקנה לך חבר – ב', כתבי רב"ש, כרך א'

• הצורה היחידה שקיימת היא "הוא ושמו אחד", וכל הצורות האחרות שכביכול גם קיימות, קיימות רק כלפי המקבלים, הנבראים.
• מה שאנו צריכים לעשות, זה להחליט מהן הפעולות שעל-ידן אנו מחזירים את עצמנו לאותו מצב היחידי הנכון הקיים – "הוא ושמו אחד", שהאור והכלי, הנברא והבורא, נמצאים בדבקות, ולבצע אותן.
• עד רכישת הדרגה הרוחנית הראשונה אנו נמצאים בשלב ההכנה, שבו אנו נמצאים בבלבול ובחוסר הבנה. בשלב זה עלינו להשתמש בחכמת הקבלה ובעצות המקובלים כבסגולות, שעל-ידן נגיע לדרגה הרוחנית הראשונה, ומשם והלאה הכל יהיה ברור יותר עבורנו.
• במצב השלם, צורות היחס "זולת", "אדם לחברו" ו"אדם למקום", צריכות להיות מחוברות, בדבקות, שלא יהיה אחד חשוב יותר מהשני.
• העבודה בקבוצה – "מאהבת הבריות לאהבת ה'", היא צורת העבודה הבטוחה ביותר, מכיוון שאנו יכולים לעבוד בה גם כשאנו נמצאים בניתוק מוחלט מהאור.
• היחס ביני לבין הזולת זהה ליחס שביני ובין הבורא, ולכן תמיד אפשר לבדוק את עצמנו ולוודא האם אנו עובדים נכון.
• העיקרון הוא אחד: קבוצה שמשתוקקת לעבוד בין חבריה, כך שהיא דורשת שהבורא יתגלה בה, כדי לדעת איך להשפיע זה לזה בצורה הנכונה, כדי לגלות אותו. שהוא יהיה החיבור, העד, ושאליו נתחבר כולנו כדי להשפיע, וחוזר חלילה.
• כל ההשפעות שהקבוצה מקבלת מבחוץ – מדרגות הדומם, הצומח, החי והאדם, הן אך ורק כדי לחזק את המגמה הפנימית שלה. לכן עליה לדון אותן לכף זכות, כי זה מגיע אליה מהבורא, מהחיצוניות, שבסך הכל מחזיק ומחזק אותם, ומייצב את כל המצב.
  
• אנו צריכים לדון את החברים למעלה מהדעת, ולחשוב איך לחזק את החיבור בתוך הקבוצה, וכתוצאה מכך האור הטמון בקבוצה יסדר את הכל.
• הבורא, החבר והמדריך צריכים להיות גדולים בעיני האדם, אחרת הוא לא יהיה מסוגל להיכנע כלפיהם ולקבל מהם כוחות והכוונה להתקדמות.
• בסופו של דבר, אם אנחנו מגיעים לחיבור שאין בו הבדל בין כל חלקי הבריאה, ובין כל הבריאה שמתחברת עם הבורא – אז הכל נקרא "חבר".
• חוק השתוות הצורה הוא היחיד שקיים, בין כל החלקים ובין כל החלקים לאור.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

חלק ב': זוהר לעם, פרשת "בשלח", אות קס"ג, שיעור 8

• בזמן קריאת הזוהר, עלינו להשתדל חשוב שכולנו מחוברים עם הבורא באיחוד אחד, ובקשר בינינו אנו מגלים את האור העליון – הבורא שמחבר ומתגלה בינינו.
• הזוהר מתאר את צורות החיבור שנעשה בינינו, ואילו תופעות נרגיש כתוצאה מזה – הבורא שמתגלה בתוך הכלי שנוצר.
• כל ההנהגה שלנו מגיעה מאריך אנפין, עתיק, אין סוף, ולכן הפעולה שהוא מבצע היא למעלה מהמערכת שבה אנו נמצאים, תחת הגבלות צמצום ב'.
• מעבר המחסום נראה לנו בלתי אפשרי, כי האורות שאנו מרגישים הם אורות מאוד קטנים, שבאים בהדרגה, בטיפין טיפין. אך כשמגיע האור הגדול, ג"ר דחכמה, למעלה מכל ההבחנות וחוקי צמצום ב', הוא מאיר בצורה כזו שנקראת "קריעת ים סוף".
• "חושך מצרים" – הארת ג"ר דחכמה בכלים המקולקלים, לפני היציאה ממצרים.
• בקריאת הטקסט הכתוב בזוהר, אנו נוגעים באחד מהמצבים שקורים ברוחניות, ועד כמה שאנו רוצים להיות בזה, שזה יתרחש בנו, הזוהר פועל עלינו.
• "ישראל" – כלים שמוכנים לתקן את עצמם לפי צמצום ב'. "אומות העולם" – כלים שאי אפשר לתקן עד גמר התיקון. אור החכמה שמגיע, חותך בכל עובי הכלי בין הכלים שיכולים להיתקן ובין אלה שלא מסוגלים להיתקן לגמרי, ואז נקרא שהם מתנתקים ממצרים.
• חכמת הקבלה מדברת מצד הכלים ולא מצד האורות, ומלמדת אותנו כיצד לייצר את התבניות שאליהן אנו צריכים להגיע, ושבתוכן נגלה את הציורים הרוחניים.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

חלק ג': כתבי בעל הסולם, "בית שער הכוונות", פרק ב', אות כ"ו, שיעור 9

• בחינה ד' היא הבחינה הפנימית ביותר, שעושה על עצמה צמצום א' וכך הופכת מ"עיגול" ל"ריבוע" – שיש לה הגבלות – היא קובעת מהו האור שיאיר לה, ורק לפי השתוות הצורה שלה אליו.
• ראש, תוך וסוף הם אותה המלכות, המתייחסת באופנים שונים לעיגולים העוקפים אותה.
• "ראש" – יחס לכל הרצונות שלי בצורת המחשבה. "תוך" – מידת החיבור ביניהם. "סוף" – היכן שהם לא מסוגלים להיות מחוברים, ונשארים תחת מצב "חפץ חסד".
• כל מה שמדברת עליו חכמת הקבלה, הוא מידת החיבור בין החלקים, הרצונות.
• כאשר אנו קוראים בכתבי הקבלה, אנו צריכים לקבל את הכתוב בהם כהזמנה לפעולה.
• העיקר הוא עבודת הבירור והמיון בראש.
• ראש – בירור בכוח, גוף – ביצוע בפועל.
• מכיוון שהבורא הוא אחד, אין אצלו הבדל בין מחשבה ומעשה. בנברא קיימים 2 חלקים מנוגדים – אור ורצון, ולכן בירור הפעולה מתבצע במחשבה, ובמעשה אנו מבצעים את החיבור שלנו עם הבורא.
• לפני שישנה בחינה ד' לא יכולה להיות מחשבה; לא יכולה להיות מחשבה, אם היא לא מתעוררת מתוך הרצון.
• מצמצום ב' והלאה, בכל הכלים שבהם היו ראש, תוך וסוף, נותרו רק גלגלתא-עיניים בראש, גלגלתא-עיניים בתוך וגלגלתא-עיניים בסוף, ובשאר החלקים לא ניתן להשתמש.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

חלק ד': כתבי בעל הסולם, מאמר "ששים רבוא נשמות", שיעור 3

• "60" – זעיר-אנפין ונוקבא. "ריבוא" (10,000) – דרגת אריך אנפין, עוצמת החיבור המלאה של הנברא עם הבורא. "60 ריבוא" – זו"ן שעולים לאריך אנפין.
• אדם המגיע להכרה רוחנית, ולו הקטנה ביותר, מגלה שכולם נמצאים במגע עם הבורא, ואף אחד לא עושה דבר נגדו, אך כולם נמצאים בחוסר הכרה, בקשה, החלטה או רצון מצידם.
• "צמצום", "העלמות", "עולמות" – שאנו מגלים בהדרגה עד כמה אנו לא נמצאים עם הבורא בהשתוות. זה מתגלה רק כלפי אנשים שמסוגלים להגיע להשתוות עימו.
• ישנו צורך גדול בכל אחד ואחד, ולכן על כל אחד לעורר את כולם, וכל מי שמתקן את עצמו, מתקן גם את חלקו בכל יתר הנשמות. לכן כל נשמה משיגה את כל הנשמות בדרך עלייתה.
• כל נשמה חייבת להגיע לשורשה, לתקן שם את עצמה, ומשם להמשיך ולתקן את הקשר שלה עם כל שאר הנשמות.
• כולם שווים – אין כל הבדל בתיקון בין הגדול ביותר ובין הקטן ביותר, ולכן כולם חייבים לתקן את עצמם.
• המקובלים מעדיפים רצון אחד קטן מתוקן, מאשר פילוסופיה גבוהה שממנה לא יצא דבר. לכן עלינו למיין את הרצונות שלנו ולהביא אותם עד כמה שאפשר לחיבור.
• לפני שהאדם בוחר את חבריו לדרך הוא צריך לעשות ביקורת, האם זאת הקבוצה שאליה הוא מתחבר. ולאחר מכן עליו לבטל את עצמו כלפיה ללא שום ביקורת. משלב זה והלאה, הוא לא עושה ביקורת עליהם אלא על ההתקדמות שלו, על "איך אנחנו מתחברים".
• עד מחר העצה היא פשוטה: תדאג אתה לערבות של כולם.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

  לחצו כאן למעבר למדור "שיעור הקבלה היומי"