רשימות משיעור הקבלה היומי – 3.12.09

45671.jpgהכנה לשיעור

  • כדי לעבור מצורה אחת לצורה שנייה, אנו צריכים לעשות באמצע צמצום – להפסיק להשתמש לגמרי באותו הרצון, באותם הדברים, ורק אחר כך לקבוע את צורת השימוש החדשה.
  • ברוחניות, בכל דרגה חדשה נמחק העבר, ואתה בונה יחס חדש; אם נשאר משהו מהעבר זה כישלון.
  • כל דבר חייב להתחיל מקומה חדשה, מיחס חדש, שאין שום קשר למה שהיה קודם – הכול צריך להיות כקומה חדשה שלמה.

dot2.png לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

חלק א’: כתבי בעל הסולם, “אגרות” – אגרת נ’

  • הבעיה היא שאנו לא מקבלים בחשבון את הבורא כשותף; שאת כל השאלות, הבירורים, העבודות בהפצה – הכול צריך להיות בהרגשה שחייבת להיות כאן עזרת ה’.
  • אנו צריכים להיות בהרגשה, בהכרה, שהכול מתקיים כדי שבתוך מה שאנו מבררים ועושים תתגלה האלוקות, יתגלה הבורא; אם זה לא קורה, הפעולות הן ריקניות ולא תהיה מהן שום תועלת.
  • אף אחד לא פטור ממה שקורה לשני, ועל אף אחד אי אפשר להצביע כאשם לעומת השני – כולם נמצאים באותה הצלחת, ולכולם יגיע אותו הדבר.
  • ככל שמתקדמים התנאים נעשים יותר קשים, ודרושה תשומת לב יתירה.
  • הדאגה בלב צריכה להיות על כל דבר ודבר – כמו במשפחה; לא משנה מה שקורה, זה שייך לכולם – גוף אחד, לב אחד, מוח אחד – זה מה שדורשים מאיתנו.
  • כל מחלה היא מחלה של כל הגוף, ולא של האיבר המסוים שבו היא התגלתה; בדומה לזה צריכה להיות צורת התפקוד של החברה שלנו.
  • במבנה השלם, אף אחד לא פחות מהאחרים, ויכול להסיר מעצמו אחריות.
  • בניגוד לעולם שלנו, ברוחניות הגישה היא שלמה, גלובאלית, אינטגראלית, ולא יכול להיות שאשכח על מישהו מהחברים או שלא אדע על עבודה כלשהי שמתבצעת.
  • גדילה היא שינוי בלתי פוסק – לא לפחד מזה.
  • ה”מדבר” הוא מי שכל הזמן משנה את הקומה שלו, מאפס וקדימה.
  • מותר לדבר על כל מה שאנו לומדים בשיעור וכבר יצא לאוויר העולם, אך אל לנו לגלות את מצפוני ליבנו, מפני שהחברים לא מוגנים במסך, וגילוי פנימיות האדם יזיק הן להם והן למי שעשה זאת.
  • עלינו להקפיד שהמצב החדש יהיה כדי להשיג מצב יותר גבוה, יותר מעל האגו, ולא כדי לברוח מהמצב הלא נעים.
  • אין מקום או מצב שממנו אני לא יכול להתחיל דבר חדש.
  • כאשר קורית תקלה, צריכה להיות דאגה, ועם זאת על האדם להבין שמדובר בהזדמנות לגדילה ולשמוח בזה.
  • הפצת חכמת הקבלה יוצרת בציבור הכנה להבין את המכות הניחתות עליו, ואז הן כבר לא יראו בעיניו כרע, אלא כ”עזר כנגדו”.
  • “מאהבת הבריות לאהבת ה'” – אחרת אתה כלל לא יכול לאתר את הכיוון לבורא; מתוך הנחיצות לחיבור, אתה מגלה את הבורא – רק אז אתה נזקק לו ממש.
  • אם החברה יודעת שהיא הולכת לתקן את עצמה, כל אחד עושה “Delete” על כל מה שיש לחברה כלפיו ועל מה שיש לו כלפי החברה – עושים הכול מחדש.

dot2.png לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

חלק ב’: כתבי בעל הסולם, פתיחה לחכמת הקבלה, אות נ’,  שיעור 21

  • “פרצוף” – סיטואציה שלמה, מצב מסוים שבו אני נמצא עם הבורא.
  • “חלל פנוי” – מקום שאי אפשר למלא, שאין עליו שום מסך; מקום זה יתגלה רק בזמן השבירה – לשם נופלים הפרצופים לפני שהם יכולים לעלות בחזרה.
  • “אור חוזר” – כוונה; הקבלה בגוף נעשית בתוך האור החוזר.
  • “אור פנימי” – אור ישר המלובש בתוך האור החוזר.
  • לאחר צמצום א’, לא יכול להתגלות אור כלשהו, שלא יהיה מלובש באור חוזר.
  • כל פרצוף מחולק ל-3 חלקים:  1- “ראש” – בכוח, כוונה, חב”ד; 2- “תוך” – בפועל, קבלה, חג”ת; 3- “סוף” – אין מסך, דחייה, נהי”מ.
  • לפני צמצום א’ אין ראש, אלא רק רצון ובו יש מילוי; לאחר צמצום א’ יש רצון ריק, ולאחר מכן ישנו פרצוף, הכולל ראש, והפרצוף עצמו מחולק לתוך וסוף.
  • ההבדל בין מה שברא הבורא ובין מה שהנברא מייצר בעצמו, זה הראש; הראש הוא הכול, ומה שיש בראש, מתפשט בגוף.
  • “שבירה” – כאשר הראש מתבטל – מה שחלטתי בראש לא מתקיים בגוף.
  • “קטן” – אני מקבל במקום ראש שלי, ראש של מישהו אחר, ולכן אני קיים ברוחניות; אני חייב להיות תלוי, צמוד לפרצוף יותר עליון.
  • “אור” – תענוג; “אור חכמה” – תענוג שאני מקבל בצורה ישירה, כשאני רוצה ליהנות בעצמי; “אור חסדים” – תענוג מזה שאני מרגיש שאני מקושר עם הזולת, מזה שאני משפיע לו.
  • אם אין לי מסך על ההנאה שלי – הן מקבל והן מהשפעה, אסור לי לקבל.

dot2.png לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

חלק ג’: כתבי בעל הסולם, “החומר והצורה בחכמת הקבלה”, שיעור 2

  • מפני שיש לנו השגה בחומר ובצורה בלבד, כל המדע מתחלק להשכלה חומרית והשכלה צורתית בלבד.
  • אני לא תופס את הכוחות עצמם, אלא רק את הופעתם בחומר.
  • אני חומר, ואני יכול לגלות את הכוח שפועל על החומר שלי, בתנאי שאני יכול לאזן אותו, לעשות עליו פיצוי; בדומה לכך ברוחניות, אני זקוק למסך כדי לאזן את הבורא, ואז אגלה אותו.
  • אין לנו חוץ מאור וכלי – שני הכוחות המנוגדים, שום דבר; המפגש בין שני הכוחות הללו מביא לנו חומר וצורה מלובשת בחומר.
  • הכוחות הרוחניים מתגלים בחומר שנקרא, “היחס בין האחד לשני”.
  • הכוח הרוחני לא קיים בפני עצמו – ישנן רשימות שבורות, שמהן אנו בונים את החומר הזה, את הכלי – הרצון הוא החומר.
  • אין לי שום דבר רוחני  – אני צריך לבנות אותו מאפס, הוא לא קיים ואף פעם לא היה קיים – ביחס בינינו אנו בונים את החומר.
  • קיים רק רצון – יצר, וחוץ מזה הוא קיבל הטבעה שלילית מהבורא – יצר רע, ועלינו להפוך אותה להטבעה חיובית – יצר טוב.
  • הבורא מצייר בחומר שלי את העולם, והעולם שאני רואה זו הצרוה שלו, שאני רואה בהתאם לחומר שלי.
  • לפני השבירה, הרצון שלנו כלפי הזולת היה מחובר על-ידי האור; אך אנו שבונים את האיחוד, בונים אותו כחומר חדש, מלמטה; מ”ן ומ”ד בונים חומר חדש.
  • בדיקת הצורה היא רק כלפי הבורא – דומה יותר או פחות לבורא, כי הוא המקור של הצורה.
  • עלי להידמות לאח”פ דעליון בכמה שאפשר; החומר שלי הוא בכלל לא “פונקציה” – הוא אמצעי שעל-ידו אני מגיע לאותה הצורה; אני חייב חומר כדי לפסל ממנו צורה.
  • בכל דבר שבו אני עוסק בחיים שלי – במודע או שלא במודע, אני עוסק בחיקוי – חיובי או שלילי, אחרי הטבע, הבורא; אין לי יותר, כי כל הצורות ממנו.

dot2.png לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

 dot2.png לחצו כאן למעבר למדור “שיעור הקבלה היומי”

תגובה אחת ל- “רשימות משיעור הקבלה היומי – 3.12.09”

  1. תגובה מאת אור אברהם תנחלסון:

    תודה אחים שלי
    רק אהבה.

כתיבת תגובה

AddThis Social Bookmark Button