קבלה לעם היום

אהבה – כולנו חולמים עליה, מחפשים אותה, כולנו אוהבים לאהוב ואוהבים שאוהבים אותנו. על-פי חכמת הקבלה, קיימים שני סוגים של אהבות: אהבה מקולקלת ואהבה מתוקנת…

מה זאת אהבה מקולקלת?

אהבה נתפסת אצלנו כהרגשת תענוג מאדם מסויים. למשל, שני בני זוג שמכריזים על עצמם שהם אוהבים זה את זה ושהם מרגישים סיפוק מהקשר שקיים ביניהם. 

 "מי יגרום לי הנאה?" או "מה יגרום לי תענוג נוסף?"- אלו הן השאלות שמנחות אותנו ועם הציפיה הזו אנו יוצאים לחברה ולטבע הסובב. רק כלפי שאלות אלו אנו קובעים האם אדם מסוים הוא טוב או רע, קרוב או רחוק אלינו, שנוא או אהוב עלינו – הכול לפי רצוננו האנוכי.

מוזר. אפילו פעולה של נתינה נעשית מתוך חשבון של רווח אישי. גם הפרוטה שנתתם לקבצן ברחוב – למי אתם חושבים שהיא גרמה תענוג גדול יותר?

מה זאת אהבה מתוקנת?

ועכשיו, בואו נתאר לעצמנו שאנחנו אוהבים את כולם. מי מאיתנו רוצה בזה?

נגיד שיש דבר כזה: ממש עכשיו מתגלה בי תכונה חדשה – אני אוהב את כולם, פשוט כל אחד ואחת בעולם. כולם הם החברים הכי טובים שלי, כולם הם כמו הילדים שלי. ויותר מזה – אני גם מאד מאד נהנה מזה!

ונגיד שלא צריך להתגלות בי אפילו חיסרון קודם לשם כך – הצורך לאהבה מגיע מהחברה שסובבת אותי והאהבה ששופעת ממני ממלאת אותם וממלאת גם אותי, וזה נקרא "חיים" בשבילי.

באיזו צורה של אהבה אנחנו בוחרים?

רק מה, הכוח הזה לאהוב את האחרים, אנחנו לא כל-כך בטוחים שאנחנו רוצים אותו… זה נשמע קצת מסוכן. ומה יהיה איתי? זה נשמע קצת מנותק ממני ומפחיד.

אהבה של אם לילדיה

הדבר המיוחד בקשר שבין אם לילדיה הוא שהאם מתענגת כתוצאה מהנאת ילדיה. כלומר התענוג אינו מתקבל ישירות לתוך רצון האם – ככל שילדיה ייהנו יותר כך היא תיהנה יותר. הנאת הילדים מהווה סוג של מקור חיצוני להנאת האם.

כולנו ראינו עד כמה אישה שמחה כשהיא מולידה תינוק ואיך היא נהנית ממנו, כל חייה הם הטיפול בילדה האהוב. אין הנאה גדולה מזו בעולם שלנו.

הרגשת הזולת

מקובלים מספרים שאהבה אמיתית מתקיימת כאשר אהבתו של אדם לאדם אחר היא כה גדולה, עד שהוא מרגיש את הרצונות והתשוקות של חברו ממש כאילו היו שלו, בדומה לאהבת האם לילדיה.

כדי להגיע לרמת אהבה כזו, לא מספיק להגיד: "אוי אהבה שלי, כמה שאני אוהב אותך, אני מוכן לעשות הכל למענך". כדי להרגיש מהי אהבה אמיתית, על האדם לפתח בתוך עצמו את "הרגשת הזולת".

"הרגשת הזולת" שעליה מספרים לנו המקובלים, משמעה להרגיש את עולמו הפנימי של הזולת – מה הוא רוצה, מה הוא אוהב, מה חסר לו.

חיים ללא הגבלות

אז מי יכול להרגיש אהבה אמיתית? רק אדם שמתקן את האגו שלו, כלומר הופך את הרצון שלו מרצון לקבל לרצון לתת, רצון שמסוגל לאהוב את האחרים. אז ורק אז, חייו נעשים חיים של אהבה הרמונית ושלמה, והוא נמצא באיזון ושלווה נצחית.

החיים בהרגשה כזו שונים לחלוטין מהרגשת החיים שלנו. אלה חיים ללא שום הגבלות. זוהי צורת השפעה ללא ייסורים, ללא הקדם חיסרון.

מקובלים מתארים את ההרגשה כמו אדם שיושב על השמיים, התינוק שלו מעורסל בידיו, וחוץ מזה… אין יותר כלום.

רוצים לדעת מה מקובל חושב על כל זה?
 "מה זאת אהבה ?" – הבלוג האישי של הרב לייטמן. לחצו לכניסה