(אם רק היה לי) תענוג שלא נגמר
שים לי בבקשה קילו בוטנים, חצי אגוזי קשיו, חצי פיסטוק. תן לי חמש חפיסות שוקולד, קופסת קרמבו ואת המעדנים החשבת? יופי, תארוז לי טוב כי אני עובר עוד בקונדיטוריה ליד, ואחר-כך בגלידרייה, ואחר-כך בסופרמרקט. אתה יודע, נו, זה סבב קניות שגרתי.
לפעמים כשאני מסתכל על המקרר בבית אני נדהם עד כמה אדם אחד מסוגל לאכול בחודש, בשבוע, ביום. איזה יום, כל חצי שעה משהו נכנס לפה, נלעס, נגרס והיה כאיננו…
אם לרגע אעצור העגלה המתגלגלת בסופר בחריקת בלמים צורמת, אפעיל את גלגלי השיניים במוח שלפעמים מתחילים לעבוד ואשאל את עצמי: בשביל מה אני צריך כל כך הרבה? איזה אושר מספק לי מבחר כל כך עצום בסופרמרקט המקומי? ואם אחשוב עוד קצת יותר לעומק אגלה שאני לא אוכל כי אני רעב, כי כבר מזמן שכחתי מה זה להיות רעב. הרי הכול כבר קיים בשפע ובהישג יד.
אז למה אני אף פעם לא מסופק?
אם נחקור את ההנאות השונות שלנו – מאוכל, ממין, מהשגת ידע, כמו גם הנאות משליטה, כבוד או עושר, נגלה שבכל המקרים, ההנאה הגדולה ביותר מורגשת במפגש הראשוני והקצר שבין הרצון לבין המילוי שאליו ייחלנו. מרגע קבלת המילוי, ההנאה ממנו פוחתת והולכת. התענוג מסיפוק הרצון עשוי להימשך דקות, שעות או ימים, אך תמיד הוא יעלם בסופו של דבר.
בשלב מסוים בחייו, האדם מגיע למסקנה שהמרדף אחר מילוי הרצונות הללו הינו חסר תועלת – לא משנה עד כמה נגשים את הרצונות הללו, תמיד נרגיש חסרים.
העושר לא מביא לאושר
כולנו מכירים את התחושה הזו שמגיעה אחרי שהקדשנו מאמצים כבירים להגשמת רצון כלשהו, למשל לקנות מכונית: אנחנו חולמים על המכונית, מדברים עליה, משיגים כסף מכל מקור אפשרי ומגייסים את כל הכוחות והרצונות שלנו על מנת לממש את הרכישה. אלא שאז, כשהמכונית מגיעה ואנו כבר יושבים בפנים, פתאום נראה שכל עמלנו היה לשווא. זה לא שאיבדנו את הכסף לחינם, אלא שפתאום מתברר לנו שאין כל התאמה בין המאמץ שהשקענו כדי להשיג את התענוג ובין מידת ההנאה מהתענוג שמצוי אצלנו בידיים.
תחושת החיים והחיוניות של מי שלא רוצה להשיג דבר, דועכת. לכן החברה האנושית מספקת לכל אחד מאיתנו רצונות חדשים בכל רגע והם מחיים אותנו לרגע קצר נוסף. אך שוב ושוב אנו מתמלאים לרגע ומיד מתרוקנים, והתסכול הולך וגובר…
תתפלאו, זה בכוונה
למרבה ההפתעה, מקובלים מספרים שכל זה מכוון. שלא ניתן להגיע לסיפוק בדרגת הקיום שבה אנו חיים. מדוע? מפני שיש תוכנית. ומי שתכנן אותה עבורנו, רוצה שנחווה הנאות גדולות הרבה יותר מאלו שלהן אנו מייחלים כרגע.
אבל ההנאות האלו קצת שונות. הן רוחניות. זאת אומרת שלא ניתן להגיע אליהן דרך הרצונות הגשמיים המוכרים לכולנו אלא בעזרת חוש רוחני חדש, שאותו ניתן לרכוש באמצעות לימוד חכמת הקבלה.
וזו בדיוק הסיבה שאנו לא מצליחים להגיע לסיפוק בחיינו
תחילה האדם אינו מודע לרצון של נשמתו. הוא מנסה למלא את הריקנות, את תחושת חוסר הסיפוק שהוא מרגיש בעזרת הנאות העולם הזה המוכרות לנו ומגלה שזה בלתי אפשרי. תחושות הרעב והריקנות נשארות ואף מתעצמות.
מציאות חוסר הסיפוק הקשה שלה אנו עדים כיום, נועדה לעורר בנו עוד ועוד חסרונות, תסכולים ואכזבות, משום שכל אלה יובילו אותנו בסופו של דבר לחפש פיתרון אחר – פיתרון שדרכו ניתן לחוות תענוגים אינסופיים.
תענוג שלא נגמר
ספרי הקבלה המקוריים נכתבו בזמן שהמקובלים היו בדרגה רוחנית גבוהה ביותר, עד כדי מגע עם האור העליון, שהוא ספק התענוג הגדול במציאות.
אלה שהתייאשו מהניסיונות המוכרים להתמלא, אלה המשתוקקים לתענוגים נצחיים, מתחילים לקרוא וללמוד מתוך ספרי הקבלה. בעזרתם הם מפתחים את אותו חוש רוחני חדש וחודרים לחלק הנסתר של המציאות, עולם שבו התענוג הוא אינסופי ובלתי מוגבל.
השיעור מבוסס על כתבי בעל הסולם – "כתבי הדור האחרון"
