קבלה לעם היום

חלק א': זוהר לעם, פרשת "חיי שרה", אות קנ"ד, שיעור 6

• לכל הבחן אור יש רצון משלו, ולכן לא יכול להיות שמתעורר איזה אור, שלא על-ידי זה שכלי מאותו החיסרון מעורר, מזמן אותו.
• "שחוק" – שמחה, תוצאה מהתיקון, מצב בו המסך העומד בפה הפרצוף מקבל את כל ההארה.
• אנו קוראים בזוהר ברצף, מכיוון שאנו צריכים להתרשם מהזרימה הכללית שעליה הזוהר מדבר.
• בדומה לפעולת המבוגר כלפי הילד, גם אנו צריכים לתת לאור הטמון בזוהר להשפיע עלינו ולעשות את עבודתו עלינו כדרך הטבע.
• בזמן הקריאה בזוהר, עלי לדמיין שכולנו נמצאים יחד בכלי אחד, ומה שכתוב בזוהר מתגלה בפנימיות הכלים הללו, כגילוי הבורא אלי.
• לפני השינה, על האדם להכין את עצמו לשיעור במשך זמן קצר, וכך זה יקרין עליו לאורך כל הלילה, וכאשר הוא יקום, זה יתחדש בו מיד.
• רק לעומק אתה מגלה את כל המציאות.
  
• את הראיה, הקליטה שלך, אתה מפתח בעצמך; כעת חסרים לך כלים – תזמין אורות על-ידי "עיתים לתורה" (קבוצה, לימוד), שיפתחו לך את הכלים, ואז תרגיש שאתה באין-סוף.
• "קבר" – כל מצב שבו האדם לא מסוגל להימצא יותר, וממנו הוא עובר למצב הבא.
• הרגשת המוות במצב הנוכחי, מביאה אותו ללידה בדרגה הבאה, וה"קבר" הופך ל"רחם".

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

חלק ב': כתבי בעל הסולם, "בית שער הכונות", אות כ"ז, שיעור 8

• קיים יחס שונה ליכולת, לכוח האדם, במידה ויש לו או אין לו מסך; כמה שהכלי עבה יותר ויש לו מסך, הוא פנימי יותר, וכמה שהכלי עבה יותר ואין לו מסך, הוא חיצון, גרוע יותר.
• עביות ד' עם מסך, נותנת אור חוזר שמגיע עד אין-סוף, וללא מסך, היא יורדת לחושך של ממש. לכן מתחילים לתקן את הכלים, מהקל אל הכבד.
• "מקיף דיושר" – כלי דזעיר-אנפין ללא מסך, כלי לאור החיה; "מקיף דעיגולים" – כלי דמלכות ללא מסך, כלי לאור היחידה.
• כל העושר מההבחנות הרוחניות, בא כתוצאה מזה שאנו יכולים לחבר את שני המצבים – יושר ועיגולים, לאחד, כאשר שניהם משלימים זה את זה.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

חלק ג': כתבי בעל הסולם, הקדמה לספר הזוהר, אות ס"ט, שיעור 31

• עד כמה שהמסך גדול יותר על עביות גדולה יותר, הכלי משובח יותר, וההפך; לכן לא העביות קובעת את ערך הכלי, אלא המסך.
• "ישראל" עם מסך יכולים להועיל ולקדם את העולם; "ישראל" ללא מסך, מזיקים לעולם ועוצרים את התיקון.
• "ישראל" – אדם שהתעוררה בו ה"נקודה שבלב".
• "דומם דקדושה" – אדם המבצע מעשים ללא מאבק עם עצמו; "עיסוק במעשה" – אדם הרוצה לבצע מעשים תוך דיכוי האגו ובכוונה שלא יהיו לו שום הפרעות, במקום לתקן את האגו; אדם זה מזיק לעצמו ולכל העולם.
• כל רצון מעל רצון הדומם, דורש תיקון, ולא דיכוי – להוסיף עליו כוונה על-מנת להשפיע, ולהעדיף את הכוונה על-פני המעשה.
• בימינו, ניתן להגיע לתיקון ללא קיום פעולות גופניות.
• חכמת הקבלה מדברת על תיקון הנשמות בלבד, והגוף כלל לא שייך לזה.
• עלינו להרגיש בכל עבודה שאנו עושים, שאנו עושים אותה למען הזולת; זה נקרא "ואהבת לרעך כמוך", להתחבר עם האחרים, אחרת העבודה שלנו היא לא לכיוון הנכון.
• אלה שיש להם "נקודה שבלב", אחראים על התיקונים בכל המציאות, בכל האנושות.
• כתוצאה מחיבור נכון של כל האנשים עם ה"נקודה שבלב", נוצר כלי מורכב ומיוחד, שבו שורה "שם ה'".

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

  לחצו כאן למעבר למדור "שיעור הקבלה היומי"