קבלה לעם היום

הכנה לשיעור

• ההבדל העקרוני בין העבודה שלנו ובין מה שכל העולם עושה בכל מיני אמצעים, זה שאנחנו לא בורחים מהאגו שגובר מיום ליום, אלא רואים בו אמצעי, מנוף, עזרה, גילוי שקודם כל חייב להתגלות.
• "בראתי יצר רע, בראתי תורה תבלין" – בדיוק בסדר הזה האדם צריך לגלות את האמצעים למטרה.
• עלינו להבין שאנו לא צריכים להתפטר מהרע, אלא לתקן אותו כמו שהוא, כי בלעדיו לא יהיה לנו על-פני מה לעלות.
• תקופת ההכנה היא עד שהאדם מגלה את כל הרשעים שבו – זדונות ושגגות, בהסתר כפול ורגיל, ובנוגע לכל מה שמתווסף בו עליו לשמוח ולדאוג – זה הרכוש שלו, היצר הרע הזה; זה מאד לא נעים, קשה, וכאן האדם מתחיל להתייחס בצורה נכונה לבריאה.
• דווקא בתקופת ההכנה האדם בונה את עצמו.
• "תורה" צריך רק נגד יצר רע; אם האדם לא מגלה את היצר הרע במלואו, הוא לא זקוק ל"תורה".
• "יהודי" נקרא מי שלמרות האגו שלו, הוא חייב איחוד – להיות ישר-אל; לכן צריך לשמוח ברשעים שמתגלים, כי אם הם לא יתגלו לא נגיע לפתיחה, למחסום.
• השנאה שמתגלה בין הנשמות, זה היצר הרע.
• גילוי היצר הרע הוא רק בין אדם לחברו, ולא הרע שהאדם מרגיש כלפי עצמו.
• עלינו להרגיש ביטחון ונחיצות רק בבורא, ולא במדריך או באדם כלשהו.
• כל העבודה שלנו היא בזירוז המצבים.
  
• המקום היחיד שבו אני יכול לעשות משהו, זה להגדיל את השפעת הסביבה עלי.
• מקום השבירה הוא המקום שאותו צריך לברר – הפער, הריחוק ביני לבין האחרים, ואותו צריך לתקן.
• בתקופת ההסתרה אנו מגלים כלי אין-סופי, שלאחר מעבר המחסום אנו מתקנים אותו; לכן זו התקופה הכי חשובה והכי קשה, ואפילו ההתקדמות הקטנה בה, היא צעד גדול.
• אדם המתקדם בדרך, מחפש מהחברה חסרונות, חללים – שיחסר לי יותר ויותר הקשר עם האחרים, ומתוכו ארגיש חוסר קשר עם הבורא, ונחיצות למאור המחזיר למוטב.

 לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

בעל הסולם – אגרת 33, שנת 1927

• מכל הספרים שכתב חיים ויטאל, ספר "עץ חיים" נכתב בצורה הצמודה ביותר למילות האר"י, לרעיון של האר"י ולאופן העברת דבריו.
• לפני "עץ חיים", לא היה ספר בחכמת הקבלה שמסביר בצורה כזו לוגית, מדעית, עקבית, סדרתית, את חכמת הקבלה; זהו ספר לימוד, וכל שאר הספרים בחכמת הקבלה כתובים בצורות אחרות.
• אם אנו לומדים בכוונה הנכונה, אנו יכולים להגיע למשיכת המאור המחזיר למוטב, שיפתח לנו צורות חדשות – העולם הרוחני.
• ללא פירושו של בעל הסולם על ספר "עץ חיים" של האר"י – "פנים מאירות ומסבירות" ולאחר מכן "תלמוד עשר הספירות", האדם לא יכול להתקשר לספר ולהזמין את המאור המחזיר למוטב.
• כל הדברים הקורים בחיינו הם תיקונים, אך אנו רוצים שהתיקונים יהיו בהכרתנו.

 לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

כתבי בעל הסולם: "פתיחה לפירוש הסולם", אות ס"ט

• לא יכול להיות משהו שיקרה לתחתון, אם הגלגלתא-עיניים שלו לא יהיו דבוקים בעליון.
• הדבקות הזו מופיעה בשם מ"ן – מהתחתון לא יכולה להגיע דבקות, אלא בקשה להיות דבוק בעליון ולהתבטל כלפיו.
• העליון גם נמצא בקטנות, ולכן התחתון יכול להידבק אליו; על חיסרון התחתון, העליון יכול לעשות גדלות בעלי-עליון.
• העליון לא נמצא בקטנות בפועל, אלא התחתון רואה אותו כקטן.
• עד כמה שהתחתון מבין שהעליון מקטין את עצמו בכוונה, ושהעליון משקיע בזה הרבה כוח כדי לבלבל את התחתון, מתפתחים בו הגלגלתא-עיניים שלו כלפי העליון.
• "הולדה" – כל מדרגה, כל מצב חדש.
• קומת מלכות נמדדת לפי מידת השתוותה לאור העליון; ההשתוות המרבית היא בדרגת כתר ולאחר מכן בסדר יורד – חכמה, בינה, זעיר-אנפין ומלכות.
• פרצוף כתר הוא המקסימום שבחינה ד' יכולה לקבל בעל-מנת להשפיע; כל המדרגות הללו הן יחסיות כלפי מה שהתחתון מסוגל לבצע.
• אין שינוי כמותי ברוחניות – כל השינויים הם איכותיים.
• קטנות וגדלות נמדדות לפי עוצמת הפעלת הכלים.
• "עולם עשייה" – אותו האין-סוף שהקטין את כל חלקיו כלפי הצופה, למצב שנקרא "עולם עשייה", וכך זה בכל מקום ומקום.
• העליון לא נופל, אלא מקטין את עצמו כלפי התחתון, כדי לטפל בתחתון.
• אם העליון לא היה מוריד את האח"פ שלו לתחתון, התחתון לא היה מרגיש לעולם שיש עליון.
• כשמתחילים לחוש רע בחיים, זוהי תחילת ההכרות עם העליון.
• בזמננו, כל העולם מרגיש את אח"פ דעליון שיורדים אליו, ולא בצורה פרטית, אלא במצב שבו כולנו קשורים יחד בצורה אגואיסטית.
• עד היום לא היינו מנוגדים לאח"פ דעליון; מהרגע שהתחברנו יחד, הפכנו הפוכים אליו, כי הוא אחד.
• בירידת האח"פ שלו, העליון מזמין מאיתנו מ"ן.
• בסופו של דבר, החושך הזה צריך לגלות לי שאני הפוך מהעליון.
• אח"פ דעליון – הצורה המתוקנת של מצבנו הנוכחי.

 לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

כתבי בעל הסולם: "מהות חכמת הקבלה", כותרת: "שמות מופשטים"

• מתוך עומק השגתם בחכמה האלוקית, מעמקות הבריאה, מוסרים לנו המקובלים את הכתוב בספרי הקבלה.
• אין כאן חכמה, אלא גילוי כל טבע הרצון לקבל המגיע להשתוות מלאה עם האור, ומתוך ההבנה הזו שהם משיגים, הם כותבים לנו את ספריהם.
• בחכמת הקבלה, כל דור מגלה את מה שגילו הדורות שקדמו לו, רק בעביות גדולה יותר.
• כל כתבי הקודש עוסקים בדבר אחד בלבד – תיקון הרצון לקבל, וכולם מפרשים את תורת משה, שהוא הספר הכולל בתוכו את כל ההבחנות הרוחניות האפשריות.
• האדם לא יכול לתקן את עצמו בעצמו, כי הוא הפוך מהאור, ולכן רק על-ידי חכמת הקבלה ניתן להגיע לתיקון.
• הבנה – בינה, השגה – חכמה; בינה וחכמה יחד מביאות את האדם לכתר.
• אין לילה: "לילה" – חוסר חסדים; "יום" – יש חסדים.
• חכמה נמצאת תמיד – חכמה זה הבורא, ובמידה שאתה יכול לעורר חסדים, תראה.
• ה"פנס" שלך זה אור חסדים, והחושך זה אור חכמה בלבד.
• החושך שאנו מגלים כיום, זה הופעת הבורא, הופעת האור, שאנו מרגישים כמכות כי אנו הפוכים ממנו.
• כתוצאה מהגלובליזציה הקיימת כיום, אנו מרגישים את עצמנו מנוגדים לבורא – האחד.
• בימינו, הרצון נעשה אחר – לא רצון להתפתחות שלנו שהגיעה לדרגה המרבית; עכשיו האור לוחץ עלי להתחבר לאחרים, לאיחוד בינינו, ולכן המשבר הוא גלובאלי.
• עד כמה שאנו רחוקים, שונים, ועל-פני זה אנו רוצים להתחבר, ללא מחיקת השוני בינינו, אנו מגלים את עוצמת ההשפעה ההדדית, את האיחוד בינינו, ובתוכו אנו מגלים את הבורא.
• העיקר הכוונה – להביא חסדים לעולם.
• החסדים הם לא אור, הם כוונה. החיים הם חכמה, ובמידה שיש לנו חסדים, מאירה החכמה.
• הצמצום היה רק על מידת הרצון שלי להשתוות עם הבורא, ונותן לי אפשרות להפעיל את היחס הנכון, אבל לא על התמונה האמיתית.

 לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

  לחצו כאן למעבר למדור "שיעור הקבלה היומי"