קבלה לעם היום

הכנה לשיעור: כתבי בעל הסולם, מאמרי שמעתי,  מאמר רכ"א, "רשות הכל"

• הרצון לקבל לא יכול להיות ללא מילוי; אפילו מה שמורגש בו כריקנות הוא קביעה של דרגת המילוי שבו. לכן על הנברא לדאוג תמיד איך להחליף את המילויים, והוא עושה זאת על-ידי שינוי בחשיבותם, על-ידי הבדיקה באיזה מילוי הוא נמצא לעומת מה שצריך להיות במחשבת הבריאה, וכך הוא מתקדם.
• הבחירה היחידה הקיימת לאדם, היא לשנות באמצעות החברה את החשיבות לדבר מתקדם יותר.
• אנו צריכים לדאוג רק לחשיבות לגילוי אותו מצב האין-סוף שבו אנו נמצאים, ושחשיבות זו תקבע לנו כל רגע בחיים.
• התנועה הרוחנית היא רק בשינוי החשיבות כלפי המצב הסופי, ומכיוון ששינוי החשיבות תלוי רק בחברה, אז במידה שהאדם מודע לזה ומעמיד את עצמו בצורה הנכונה כלפי החברה שתביא לו את החשיבות הזו, סימן שהוא מתקדם, ואם הוא לא עושה זאת, הוא נשאר במקום, עד שהייסורים יחייבו אותו בכל זאת לאתר את האמצעי להתקדמות.
• הפעולה להתכלל בחברה לכיוון המטרה, היא הפעולה היחידה שנחשבת ברוחניות ושבאמצעותה אנו עושים צעד קדימה.
• מילוי רוחני – לא מה שממלא לי את הכלי, אלא מה חשוב לי שבו אני אתמלא; מסך ואור חוזר.
  
• אין מידה לאור העליון, לבורא – רק החשיבות אליו קובעת את מידתו כלפי; החשיבות שלנו מציירת לנו את הבורא.
• האדם יכול לבדוק את עצמו כלפי חשיבות החברה בעיניו, ולכן הוא תמיד יכול לבדוק היכן הוא נמצא.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

חלק א': זוהר לעם, פרשת "קורח", אות כ', שיעור 2

• "העלאת קטורת" – העלאת אור חוזר, וכתוצאה מכך מתמתקים הדינים.
• "קודש" – ז"ת דבינה; "קודש הקודשים" – ג"ר דבינה.
• אמנם שמתחילים תמיד מקודש, קו ימין, "כהנים", הוא לא מספיק לנו, וכדי להתקדם עלינו לעבוד גם עם העביות, קו שמאל, ה"לויים".
• כהן, לוי, ישראל – ג' הקווים שאיתם אנו עובדים.
• כתוצאה מזה שאני מתאר את המציאות כחיצונית לי, אני יכול להבין את עצמי; שכביכול יש משהו מחוץ לי שכלפיו אני משתנה.
• כל אחד שנכלל במלכות, שרוצה לקבל רצונות חיצוניים לו כשלו, מרחיב את המלכות, ובאותם הרצונות ההוא מתחיל לראות את העולם הרוחני.
• הגוף שלנו לא משפיע במאומה על המציאות העליונה שמעל לרצון לקבל.
• לימוד הזוהר הוא יגיעה נטו, ובזמן הלימוד עלי לרצות שמרמת החיבור שלי, מחבר הספר יעלה אותי לרמת החיבור שלו.
• לכלול שמאל בימין, זה השלב הראשון וההכרחי בתיקון כל רצון ורצון; מצב קטנות, המחויב כדי להמשיך להתפתח ממנו.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

חלק ב': כתבי בעל הסולם, "בית שער הכוונות", אות צ"ט, שיעור 34

• מפני שקליפת נגה באה לאחר החטא, עם עירוב בין טוב ורע, היא מהווה את ההכנה לעבודה.
• "נגה" – אדם ששולט באדם לרעתו, מפני שכל הלבושים נפלו לקליפת נגה.
• "לבושים" – מסך ואור חוזר.
• "לילית" – הרע שבנגה, טחול השחור.
• תחילה מסירים את הרע מהנגה, ולאחר מכן מבררים ממנה את הטוב.

 לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

חלק ג': כתבי בעל הסולם, מאמר "מתן תורה" (קטעים נבחרים), שיעור 2

• בזמן התיקון, אנו יכולים לעבוד רק על חשיבות התיקון עצמו ולמשוך את המאור שיתקן את הרצון.
• הרצונות ששייכים לתיקון, הם אלה ששייכים לקשר עם הזולת בלבד.
• אין לנו מה לעשות בחיינו, חוץ מלתקן את עצמנו בהקדם האפשרי, להתייחד בכלי אחד ולהרגיש בו אור אין-סוף.
• התיקון הראשון הוא "חפץ חסד", "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך" – אל תגרום רע לאחרים, ובשלב השני, התיקון הוא "ואהבת לרעך כמוך" – האדם צריך להגיע למצב שהוא דואג לשני כמו שהיה דואג לעצמו.
• אנו לא עושים דבר בצורה מלאכותית; רק האור העליון יכול לעשות בנו תיקונים, וכל מה שנעשה בעצמנו, יהיה מלאכותי ויביא להרס.
• ברוחניות, אם אני לא דואג להיווצרות הכלי המשותף בכל רגע ורגע, אני עושה רע לאחרים, וההפך; אין באמצע.
• אך ורק לאחר שאנו מרגישים את מערכת הקשר בינינו על-ידי המאור המחזיר למוטב, ומתחילים להבין ולהרגיש את החסרונות שיש בחברה, אנו מתחילים לדאוג ולמלא את כולם; את הדאגה שאני דואג עכשיו לעצמי בכל הקשור לרוחניות, אני מעביר לזולת, וכך יוצא שאני מחבר אלי את כל הנשמות ומגיע לכלי הכללי.
• ברוחניות, אני נמצא רק כממלא, כראש, והגוף שלי הוא כל הרצונות הזרים.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

  לחצו כאן למעבר למדור "שיעור הקבלה היומי"