קבלה לעם היום

חלק א': זוהר לעם, פרשת "ויצא", אות נ"ט, שיעור 6

• אנו נמצאים ומרגישים הכל בתוך מלכות, לפי מידת ההשתוות שלנו לאור.
• האור העליון אינו מאיר, הוא נסתר, ועד כמה שהתחתון מתעורר להידמות לעליון, הוא מעורר בעליון תכונות המאירות כלפיו ונקראות "ספירות".
• במידה שהאדם מתקדם, תמונת המציאות הופכת כלפיו יותר עשירה ומורכבת אך מהצד השני, היא כולה מתקבצת ל-10 ספירות.
• ברמת העולם הזה אין יחס לכוונת הפועל. כשמתחילים לעבוד מחוץ לרצון לקבל, כל פרט ופרט נעשה מורכב מ-2 פעולות – בכוונה ובמעשה, ההפוכות זו מזו. זו עבודה קשה מאד של הרצון לקבל שלא שייך כלל לרוחניות, כקובע ומיישם פעולה רוחנית.
• אין לנו עבודה אחרת מלבד להרכיב את מערכת אדם הראשון – המערכת המתוקנת של עולם אין-סוף, וזה נעשה על-ידי שליטה – שכל אחד צריך להעריך את החיבור מעל כל שאר הדברים בחייו.
• האדם לא יכול לשלוט על עצמו לבד, כי אם היה יכול לעשות זאת הוא היה נשאר אגואיסט. לכן אנו משיגים את השליטה רק בעזרת הדבקות בבורא – שליטת כוח ההשפעה על כוח הקבלה.
• הזוהר הוא ביטוי של נשמה שנמצאת בדבקות הסופית עם הבורא, לכם אם האדם מקבל רגש כלשהו לרוחניות, הוא מרגיש את הזוהר כקרוב והוא לא יכול בלעדיו.
• במקורו, הזוהר כלל פירוש על כל התנ"ך – חב"ד חג"ת נה"י של מלכות הכללית, אך לנו נותר רק הפירוש על חלק התורה. הטקסט החסר בזוהר עוזר לנו להימשך לנשמות שבהן אותו הטקסט החסר נמצא, וכך תושלם נשמתו של כל אחד ואחד.
• השמירה שהחיבור יהיה לפניך כל הזמן כראשון בחשיבות, היא הסימן שאתה מכוון נכון למטרה.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

חלק ב': כתבי בעל הסולם, "פתיחה לפירוש הסולם", אות ס"ז, שיעור 20

• מלכות דאין-סוף מצויה כבעיבור, כלא קיימת בפני עצמה, ותחילת הרגשתה כהפוכה מהכוח העליון נובעת מהסתרת הכוח העליון את עצמו, וכך בהדרגה יוצאת מלכות משליטתו השלמה של אין-סוף עליה.
• במידה שהתחתון יכול להתקיים במערכות שלו בצורה עצמאית, העליון מתרחק ממנו, ולאחר "9 ירחי לידה" התחתון מתנתק מהעליון לחלוטין ונולד.
• ממעלה למטה הגדול ביותר הוא הפרצוף שבו שליטת האור היא הגדולה ביותר, וממטה למעלה הגדול ביותר הוא הפרצוף הרחוק ביותר מהאור העליון.
• כל הפעולות לפני השבירה הן ממעלה למטה, וכל הפעולות לאחר השבירה הן ממטה למעלה, בהקדם חיסרון, העלאת מ"ן מהתחתונים.
• אף פרצוף במלכות לא יכול להיתקן, אם הוא לא מתקן חלקים אחרים.
• גלגלתא ועיניים דתחתון, גדלים במידה שהם מעכלים את אח"פ דעליון כמציאות שלהם.
• כל תחתון נמדד כלפי האח"פ דעליון שלו – זוהי מידת הביטול שלו וכתוצאה מכך זהו העולם שלו.
• אח"פ דעליון הוא אותה המלכות שכלולה מהרבה נשמות אחרות שזרות לאותו התחתון, שאיתן הוא צריך להתחבר.
• עלי לראות בקבוצה את האח"פ דעליון שלי, ובמידה שאני מבטל את עצמי אליו, אני מפסל את הנקודה שבלב שלי.
• להידבק לאח"פ דעליון זה לקבל את השליטה שלו.
• הדבקות מתבטאת בהשלמה – אני רוצה להשלים אותם בזה שאני נמצא בהם בביטול כלפיהם. הביטול הוא רק כלפי האגו שלי.
• לחברים יש רק חיסרון אחד – למטרה, ואותו עלי להשלים ולדרוש מהם כוחות לזה. את זה ניתן לעשות וזה נקרא "מעשה".
• פרצוף ישסו"ת כשלעצמו לא מחולק, אלא כלפי התחתון חכמה ובינה נמצאות כשני דברים נפרדים שלא ניתנים לקשירה, ורק מתוך רצונו של זעיר-אנפין להשלים את שניהם בעל-מנת להשפיע על בשרו, העליון מטפל בו ומבצע את התיקון.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

חלק ג': כתבי בעל הסולם, "הקדמה לתע"ס", אות ס"ה, שיעור 17

• במעבר מלהשפיע על מנת להשפיע ללקבל על מנת להשפיע, האדם מתחיל להתקשר בפועל לאחרים, כדי להפעיל את המערכת הכללית.
• עלינו להיעזר בפסיכולוגיה המטריאליסטית כדי ללמוד את טבע האדם הארצי, בעיקר בכל מה שקשור להתנהלות האדם כלפי הקבוצה.
• "קנה לך חבר" – מתוך זה שאתה מתייחס לחבר באהבה, תקבל תגובה. זהו מעשה שנמצא בידינו ועל זה כתוב "נעשה", כי כלפי החברים אתה יכול לבצע פעולות נגד הרצון שלך.
• אנו צריכים להתייחס לחברים כמתוקנים וכגדולי הדור, ובמקביל שכולם זקוקים לי לשם תיקונם.
• כל הבחירה היא בזה שהאדם רוצה לתקן את עצמו, דרך שיוך עצמו לקבוצה.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

חלק ד': כתבי רב"ש, מאמר "עשה לך רב וקנה לך חבר – ב'

• בחכמת הקבלה ישנו גבול שעד אליו המקובלים מסבירים, כי המטרה היא תיקון האדם ולא לימוד חכמה.
• הלימוד אמור לפתח באדם יותר חסרונות לתיקון מלמעלה, לבורא, לאור המקיף, דרך הקבוצה, וכשהאדם ישתנה הוא יגלה את המציאות הרוחנית.
• אנו צריכים את הבלבול והקושי בלימוד חכמת הקבלה, כי בלעדיו לא נגיע לדרישת המאור המחזיר למוטב.
• העיסוק במאמרי הרב"ש הוא החשוב, ולא ההבנה השכלית שלהם, כי בעיסוקו בהם האדם מושך את המאור המחזיר למוטב ואז הוא יבין.
• המטרה היא לא ההבנה, אלא הפעולה הנכונה – להתקרב להשפעה.
• אנו לא לומדים כדי להבין, אנו לומדים כדי להשתנות.
• כל התורה נועדה לתקן את היצר הרע – לא שאתה נכנס, אלא שכוח התיקון נכנס בך, ולזה אתה צריך לצפות.
• "חבר" – מי שאני נמצא איתו באותה המטרה.
• "כל אדם" – מי שעדיין לא נמצא איתי בהשתוות צורה, בכל הנוגע למטרה משותפת העומדת לנגד עינינו.
• אם הבורא הביא אותי לקבוצה, אני חייב לקבל את חבריה כדבר הנתון מלמעלה, ומכאן והלאה להתחיל לעבוד.
• קבוצת חברים שהתחברה למען התיקון, הנמצאת בין אנשים שעדיין לא הגיעו לחיסרון דומה, צריכה לדון את אותם האנשים לכף זכות, מכיוון שהם עדיין לא רעים כי לא גילו בעצמם את הרע, ואילו חברי הקבוצה הפנימית גילו בעצמם את הרע.
• אנו רואים את העולם כמקולקל, מכיוון שאנו מקולקלים.
• אנו לא זקוקים לשכל כדי להתקדם, אלא כדי לשמוע את עצות המקובלים.
• "חכמתו מרובה ממעשיו" – כאשר ישנה סתירה בין חכמה ומעשה, והאדם מביא את חכמתו לשלוט עליו, ואז החכמה עוצרת את הפעולה, המעשה.
• אתה קונה את החברים בזה שאתה מכניע את עצמך כלפיהם. אתה משרת אותו, לא קונה אותו מלמעלה אלא מלמטה, מהסיבה שהוא הכלי הרוחני שלך ורק ביחס הטוב שלו אתה תצליח.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

  לחצו כאן למעבר למדור "שיעור הקבלה היומי"