רשימות משיעור הקבלה היומי – 2.12.09
הכנה לשיעור
- לא ניתן להתקדם בעזרת התעוררות הנקודה שבלב הראשונית, ההתקדמות היא רק באמצעות הגברת הרצון על-ידי הסביבה.
- מלבד הנקודה הראשונית, לא יתנו לנו יותר רצון לרוחניות; הבחירה החופשית היא, איך אנו יכולים להוסיף לרצון ההתחלתי שניתן לנו.
- "ואהבת לרעך כמוך" – אני צריך לאהוב את הרצונות לבורא של הזולת, ובמידה שאני מצרף אותם אלי, אני בונה את הנשמה שלי.
- עלינו "לפתוח עיניים", להסתכל על השני ולחפש במה לקנא בו בדברים החיוביים – לחפש חסרונות נוספים להתקדמות.
- ללא יגיעה, האדם לא מרחיב את מידת הדבקות שלו באין-סוף.
- חוץ מהנקודה, כל יתר הרצונות שבנשמה, עד אין-סוף, הם מתוך חיבור עם רצונות הזולת.
- עלינו להשפיע, להבליט ולהפיץ את נקודת הקשר בינינו, על-פני כל הדברים האחרים.
- 99% מזמן ההכנה מבוזבז על הסתכלות על דברים שאין בהם תועלת, וכתוצאה מכך לא עוסקים בדבר החשוב.
- המטרה היא חיבור הנקודות תוך התעלות מעל האגו, על-פני כל ההפרעות שמתגלות – טובות ורעות; זוהי עבודת הבירורים.
- את כל הפירוש על החומש, האדם צריך לעשות בעצמו – "לפתוח" את התורה על ליבו.
- אנו צריכים להגיע לערבות – שכל אחד רוצה שזה יקרה לשני ויקרה לו, ושבזה אנו מגיעים לכלי המשותף.
- ביחד עם הפנייה שלי לחברים, הכיוון שלי צריך להשתנות – להשפעה, שארצה את זה ושרק ביחד זה אפשרי.
- אסור לאדם לשבת בבית, ללא לנסות ולהתחבר לעוד כמה אנשים.
- על האדם שמתקדם ברוחניות, לקבל שכל ההפרעות מגיעות מלמעלה, ולכן אל לנו לשים לב להפרעות עצמן, אלא ללכת קדימה על-פניהן, ובהתגברות על ההפרעה לכיוון המטרה, אני הופך אותן ל"עזר כנגדו".
לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור
חלק א': כתבי בעל הסולם, "אגרות" – אגרת מ"ט
- "חברה" – הרצונות המשותפים שביניהם אנו בונים את הכלי הרוחני – "כנסת ישראל".
- בסופו של דבר, הכול מתחיל ונגמר בתיקון הכלים – תיקון הנקודות שבתוך החברים – האנשים שקיבלו דחף לדבקות.
- אם אני יודע שהצלחת החבר ברוחניות הופכת להצלחה שלי, הקנאה שלי בוא תהיה קנאה טובה ולא הרסנית.
- לפני שהעולם מגיע לתיקון, הוא מגיע קודם לחשבון נפש – "יום הדין" – זאת "שמאלו" של הבורא, ה"מחבק" אותנו, אבל ב"שמאל".
- "המתקת הדינים" – העלאת חשיבות החיבור עם "אהבת נפשי", יותר מהדינים הללו.
- "ימין" – גדלות המטרה, הכרת המטרה – אין עוד מלבדו; שכל מה שנעשה, נעשה כדי לקדם אותנו למטרה.
- "קו ימין" – חשיבות המטרה מעל פני כל ההפרעות; לא יכול להיות ימין ללא שמאל.
- בסך-הכול העבודה היא קלה; היא קשה לנו רק כי אנו לא רוצים להרים את הראש מה"אבוס" שלנו.
- המכות של ימינו הן יותר מערכתיות ופחות אישיות, הן מיועדות לקשור אותנו יחד.
- כשאני מתעלה מעל האגו הריק ורוצה שתכונת ההשפעה תהיה השולטת, זה נותן לי יכולת להיות עצמאי, המשפיע, וכתוצאה מכך מתקיים זיווג, איחוד – אני והבורא משלימים זה את זה – הוא נותן לי ומקבל ממני, ואני נותן לו ומקבל ממנו; זוהי מטרת הבריאה.
- השמחה שאני מרגיש בקו ימין היא מזה שיש לי מטרה, ואז אני מחבר אותה לשמאל, שמח בשניהם, ומשתמש בשניהם כ"מושכות", שבהן אני מנווט את ה"בהמה" שלי לעבר המטרה.
- בזמן הרגיעה, עלינו "לנפח" את העולם בהפצה, וברגע המשבר, העולם יוכל להשתמש בזה.
- בעיסוק בהפצה, האדם בונה את הכלי הרוחני שלו, שבו הוא יגלה את הבורא.
לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור
כתבי בעל הסולם: "החומר והצורה בחכמת הקבלה", שיעור 1
- הן בגשמיות והן ברוחניות, אנו תופסים חומר ואת הצורה שלו בלבד, בהתאם למבנה החושים שלנו.
- צורה מופשטת ומהות הם דברים לא עובדתיים, ולכן אנו לא עוסקים בהם – אין לי חושים לקליטתם.
- הכול נמדד לפי הכלים שלנו; כל מה שאני מרגיש כקיים, קיים בחוש שלי בלבד.
- אנו לא קולטים רוחניות, כי אין בנו את התכונה הרוחנית.
- "רוחניות" – צורת ההשפעה שלי, שאני בונה על עצמי.
- החוש הגשמי קולט בספיגה, ולכן גם בהרחבתו למקסימום, לא ניתן לגלות רוחניות.
- מתוך זה שאני מרגיש שאני מקבל, אני מרגיש שמישהו נותן לי, וכך אני יכול לדמות את צורת הנותן בי.
- "בורא" – ההתפעלות שלי בנתינה, לעומת הקבלה שהייתה בי קודם.
- לא להתייחס לרצון עצמו אלא לצורה שבו – במקום כוונה לקבל, איך אני מגיע לכוונה להשפיע.
- אנו לא יכולים לקבוע הצלחה לפי הצורה החיצונית; ההפצה היא כשאנו מתחברים ומחברים את הקהל יחד איתנו בחוויה אחת.
- הכול תלוי בכוונה, בהכנה הפנימית של כולם לפני אירועי החיבור.
- ה"אני" שמרגיש את כל המציאות, זו אותה נקודת השבירה, שאותה עוד נהיה צריכים לגלות.
- כל השינוי הוא בפנים – אני לא תלוי בתיקונים שלי באף אחד, אלא רק בי.
לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור
לחצו כאן למעבר למדור "שיעור הקבלה היומי"