קבלה לעם היום

חלק א': זוהר לעם, פרשת "ויקרא", אות רמ"ח, שיעור 11

• עלינו לבצע רק פעולה אחת – להתחכם אחרי הבורא – להרגיש בתוכנו איך ומה הוא עושה ובזה ללכת אחריו.
• זמן, תנועה ומקום קיימים רק בעולם שלנו. בעולמות הרוחניים, כל ההבחנות הללו שייכות רק לנושא אחד – הרצון לקבל והאורות שמשפיעים יותר או פחות על הכלים.
• "כעס" – דינים המגיעים מלמעלה, כתוצאה מפיגור התחתונים בהתקדמותם לעבר התיקון.
• "ערווה" – הרצון לקבל שנשאר באדם, בו הוא רוצה לגלות את התענוג, והכול מכוון נגד החיבור והבורא. בתיקון אותה הערווה, האדם מתחבר לבורא.
• ברצונה לתת, בינה בונה בנו את הרצון לקבל, ולכן בדרך חזרה אנו מגלים את הערווה.
• כל כלי הקבלה שלנו הם מבינה, לכן בסופו של התהליך אנו מגלים את אח"פ דבינה.
• התועלת מלימוד הזוהר היא לא לפי הבנת האדם את הכתוב אלא לפי מידת השתדלותו, וזה נובע מקשר האדם עם החברה – במידה שאתה קשור אליהם, זה משפיע עליך.
• ברוחניות, הרצון הוא הקובע, הרצון הוא המעשה.
  
• רק בתנאי שאין קשר נכון בין הנברא לבורא, נדמה לנברא שמגיעות אליו בעיות מהבורא.
• האדם נמצא בקשר עם הבורא ב"למעלה מהדעת" בלבד, בלמעלה מכלי הקבלה שלו – שם האדם והוא שולטים יחד.
• ברצון לקבל קיימים חשבונות רבים; אם אתה מכסה את כולם בכוונה על-מנת להשפיע, יש לך חשבון אחד.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

חלק ב': כתבי בעל הסולם , "פתיחה לפירוש הסולם", אות כ', שיעור 7

• עולם א"ק סידר את הכלים והאורות לפי יושר, לפי המסך, ונתן לכל כלי וכלי מקום, מאין-סוף ועד הסוף.
• כל התיקון שלנו הוא בעלייה לעליון, ולכן עד גמר התיקון, אין לנו לקוות שהרצון לקבל ירצה להשפיע; כל העבודה שלנו היא בביטול, בהתכללות.
• ההבדל בין המדרגות, הוא בעביות ובמסך שהופך את העביות לזכות.
• לפי מידת הזכות נמדדת המדרגה הרוחנית שבה עומד האדם, אך בכל מדרגה רוחנית, יש לכל אדם אופי השפעה משלו, לפי שורש נשמתו.
• ההבדל בין 125 המדרגות הרוחניות הוא לא כמותי, אלא כל מדרגה היא סוג קשר אחר עם הבורא, ולכן המדרגות נבדלות כל-כך זו מזו.
• ניתן להתחבר רק עם מי שנמצא איתי באותה הדרגה בצורה מדויקת.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

חלק ג': כתבי בעל הסולם, הקדמה לתע"ס, אות ה', שיעור 3

• כדי להגיע לדבקות בבורא מצד הטבע, בצורה ישירה, עלינו לסגף את גופנו ומעל זה ללמוד תורה.
• זיכוך הגוף – זיכוך הרצון לקבל, שיהיה לא לעצמו אלא לזולת, על-מנת להשפיע.
• בכל שיטות העולם הזה – דתות, אמונות, חוקי מדינה, חינוך וכו', ישנו שימוש בסיגופים במטרה לרסן את הרצון לקבל באמצעות דיכויו, מלבד בחכמת הקבלה, שהיא השיטה היחידה שבעזרתה ניתן לתקן את הרצון לקבל בעזרת המאור המחזיר למוטב, וכתוצאה מכך להביא את האדם למצב שבו הוא ירגיש חופשי לחלוטין ולא יצטרך להגביל את עצמו.
• תלמיד קבלה לא צריך להגביל את עצמו בדבר; ההתכללות הנכונה בקבוצה והלימוד הנכון, יביאו אותו למטרה.
• אנו זקוקים רק לגילוי חשיבות הבורא, ו"חיי הצער" צריכים להיות בפנים, כתוצאה מחוסר היכולת להגיע להשפעה, לחיבור.
• לעומת ייסורי העולם הזה, הנובעים מקבלה, הייסורים בחכמת הקבלה הם ייסורי אהבה – ייסורים מחוסר יכולת להתחבר ולהשפיע.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

חלק ד': כתבי רב"ש, כרך א', מאמר "איש את רעהו יעזורו"

• בקרוב נגלה בחוש, שאנו זקוקים לכל אחד ואחד מחלקי האנושות.
• אנו צריכים לגלות את הקשר הטבעי שקיים בינינו, שהוא עמוק וחזק יותר מכל קשרי העולם הזה.
• כתוצאה מהעובדה שהבורא נסתר ממני, אני יכול להתאמן ולגלות את טבע הרצון לקבל שלי ואת הרצון או חוסר הרצון שלי להשפיע, כלפי הזולת.
• החברה לא מיועדת רק כדי להגיע לכוחות, אלא גם כדי להגביר את הכוחות, ולמעשה לקבוע בצורה מיידית את מידת היכולת של האדם להידמות לבורא.
• החברה הופכת להיות הבית של האדם, היכן שהוא והבורא נפגשים, ואז אין "אני", אלא כולי הופך ל"אנחנו" שנפגשים עם הבורא.
• כנגד שפלות האדם נדרשת גדלות המטרה.
• עצבות – שפלות כלפי המטרה. אם האדם נמצא בשפלות, סימן שהוא איבד את כוח הקשר עם הסביבה.
• "מצב רוח" – מצב רוח של חיים, ללא קשר להרגשתנו הגופנית.
• העזרה לחבר היא בבירור העבודה הפנימית שלו, בלהעביר אותו מבירור רגשי של "מר ומתוק" לבירור שכלי של "אמת ושקר".
• אפילו אם החבר נמצא במצב טוב, תמיד ניתן להוסיף לו "מצב רוח" – יתר כוח חיות לכיוון המטרה, ודרך "רעהו" זה חוזר אלי ולכל החברה יחד.
• לפני הכל, עלינו לחשוב שלחברים יהיה מצב רוח מרומם למטרה, ואפילו בצורה אגואיסטית.
• הדאגה צריכה להיות פנימית – אני דואג שהחברה בכללותה תהיה במצב רוח מרומם.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

  לחצו כאן למעבר למדור "שיעור הקבלה היומי"