קבלה לעם היום

א': זוהר לעם, פרשת וישב, אות ק"כ

• העבודה הרוחנית היא טכנית – בירור ותיקון, "סור מרע ועשה טוב"; אבל הכי חשוב, זה להיות מוכנים כאשר אנו ניגשים לספר הזוהר, לפתוח את הלב, ושכל הדמויות, הצורות והאופנים שעליהם הזוהר מדבר, איכשהו ישפיעו על לב הבשר שלנו, יעשו שם איזה שינוי, שהאור יאיר על הלב וייתן לו תכונות חדשות.
• מידת השימוש בתורה, היא פועל יוצא של מידת חומר האדם שצריך להיתקן.
• "תורה" – אותה השפעה מהלימוד שמשנה את אגו האדם, לאחר שהאדם הכיר בו.
• "מיתה" – שלב מיוחד בבירור הרצונות שלנו, בו אנו מגלים את הרצונות שאיתם לא ניתן לעבוד.
• כל הזמן יש קשר בין האור לכלי; העיקר הוא למיין את הרצונות, ולא לחלק להם סימני הצטיינות, כי אנו לא יודעים עם אילו תכונות ורצונות אנו מתקדמים, ובאילו צורות צריכות להיות ההבחנות שלנו במהלך ההתקדמות.
• העבודה בעולם הזה (דרגת הקיום הנוכחית של האדם), מכינה את האדם לעולם הבא (דרגת הקיום הבאה שלו).
  
• האדם צריך לבקר את כל רצונות הלב, מתוך הנקודה שבלב.
• הסבל עצמו הוא לא תיקון, הוא רק מראה את המקום החולה, שממנו האדם צריך להגיע מיד לטיפול.
• כל הכתוב בזוהר הוא ברמת הכוונות; ה"אני", האדם שבי, הוא כולו כוונה.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

חלק ב': כתבי בעל הסולם, "פתיחה לחכמת הקבלה", אות ק"ט, שיעור 44

• "שבירה" – רצונות שונים אבל מחוברים כולם למטרה אחת – להתקשר ביניהם מעל האגו שלהם, כדי להגיע לבורא ולהיות דומים לו, וכעת נולד בהם רצון לקבל, המושך כל אחד מהם לכיוון אחר, בו הוא חושב איך הוא יכול להתמלא לבד.
• שבירת הכלים גילתה את מה שהיה נסתר קודם לכן – רצון לחיבור בין גלגלתא-עיניים ואח"פ, התשוקה של בינה ומלכות להתחבר ביניהן, ולהתייחד בכתר – להיות דומות לחלוטין לבורא; וכאן מתגלה הכוונה שלהן על-מנת לקבל.
• בשבירת הכלים מתגלה לך, שאתה לא יכול מסוגל להיות דומה בתכונות, ברצונות, בחומר שלך, לבורא.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

חלק ג': כתבי בעל הסולם, "מבוא לספר הזוהר", אות ל"ה, שיעור 11

• בין הכלים הפנימיים שלי לכלים החיצוניים שלי, יש מחיצה שבאה כתוצאה מהשבירה, ולכן אני אוהב את הכלים הפנימיים שלי, שונא את הכלים החיצוניים שלי, ומתייחס אליהם תמיד בצורה אגואיסטית – מה אני יכול להוציא מהם כדי שיהיה לי טוב.
• כוח השבירה גורם לזה שאני נהנה ממה שיש לי, ומכמה שלא יהיה לאחרים.
• "כלים חיצוניים": כל המציאות שאני מרגיש – היכן שבינה יכולה להתלבש, חוץ מעצמי. אני מרגיש אותם כחיצוניים, כי אין לי עליהם מסכים – שם בינה לא יכולה להתלבש.
• בעולם הזה, כוח הבינה, ההשפעה, גורם לשנאה; ללא כוח הבינה, לא הייתה שנאה בעולם הזה, אלא רק פעולת הטבע, ללא כוונה.
• התיקון הוא רק ביחס ביני לבין החברים, במקום השבירה, שמפריד בין פנימיות וחיצוניות המציאות שלי.
• המקובל מזדהה ברמה כזו או אחרת עם הבורא – תכונת האיחוד, ההרמוניה הכללית, ולכן מצדיק הרבה פעולות שעוברות בצורה קשה על בני האדם.
• השנאה, השבירה, מוסיפה לנו כלים, ולכן אנו לא מוחקים אותה; כתוצאה מהשנאה מגיעה לנו השכלה מיוחדת שאותה לא היינו יכולים להשיג באופן אחר.
• כתוצאה מחלוקת תפיסת המציאות לפנימית וחיצונית, אם אני מתייחס לחוץ כמו לפנים, אני קונה בזה את תכונת האלוקים, שלא הייתי משיג בשום צורה אחרת.
• מי שלוקח את כל העולם הזה כאמצעי לתיקון, הוא כבר "מסודר" – "כל העולם כולו לא נברא אלא בשבילי, ואני לשמש את קוני".

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

  לחצו כאן למעבר למדור "שיעור הקבלה היומי"