רשימות משיעור הקבלה היומי – 7.10.09
תיוג: בחירה חופשית, דת וקבלה, התפתחות רוחנית, מבנה העולמות, מציאות ואשליה, עבודה פנימית, עם ישראל כתיבת תגובה
חלק ראשון
- אנחנו לומדים ש"אחור וקדם צרתני" – כל המחשבות והרצונות שיש באדם באים מהבורא.
- אם האדם רוצה להתקדם לבורא, סימן שהבורא רוצה אותו, וכך הוא שם לו את המילים הללו בלב ובפה; ואם האדם לא רוצה, סימן שהבורא לא רוצה אותו, ומסדר לו שירגיש כך.
- חוץ מהרשימות שמתגלות בפרצוף, נותנים לאדם יכולת לראות את המצב מהצד, כדי שיוכל לבקר אותו. זו דרגת האדם – דרגת ההתפתחות הרוחנית.
- ניתן לאדם לראות את עצמו, איך הבורא משחק עימו, ונותן לו כל פעם התפעלויות שונות.
- בכל רגע ומצב, אנו חייבים להגיב עליו בחזרה, ואז כל החיים שלנו הופכים לדו-שיח עם הבורא.
- את עיקר התודה אני נותן כיוון שאני נמצא בהכרה, במגע איתו, ויוכל לבקש בחזרה עוד יותר התקדמות, ושההתקדמות הזו לא תהיה עם עצמי, אלא שאני רוצה בסכך-הכול להיות קרוב אליו, כדי לגרום לו נחת רוח ממני.
- כתוצאה ממאמצים אלה, נפתח לאדם מצב, מקום, ששם הוא רואה שכל, רגשות ומציאות חדשים.
- אם בכל מצב האדם זוכר שזה נעשה בכוונה מלמעלה, זו הצלה מצד הבורא והזמנה להתקדמות.
- אם האדם מאבד לחלוטין את נקודת הביקורת, רק החברה יכולה לעזור ולנענע אותו, כך שמתוך קנאה וכבוד עצמי, הוא יאתר את הנקודה הזו, וגם זה מגיע מלמעלה.
- מערכת הנשמות היא דבר חי ומשתנה כל הזמן ("הארת השכינה"); הנשמות המממשות את בחירתן החופשית, קובעות כיצד תתקדם המערכת לגמר התיקון.
- בחירת האדם היא שתשלוט בו תכונת ההשפעה – להעלות את מלכות לבינה, ורק שבינה תשלוט עליו; בזה עוברים את ה"מחסום" ומגיעים ל"לשמה".
- הבורא – כוח ההשפעה שמחזיק את כל המערכת.
- כל העולמות נמצאים בתוך האדם, וכל מה שקיים מחוץ לו זה אור מופשט – הטוב המוחלט.
- עלינו רק לארגן את הסביבה בצורה הנכונה, ולהאמין שאין מישהו שיכול להפריע או לעזור, אלא אני בלבד.
- אם אני מארגן הכול בצורה הנכונה, המאור נמצא לרשותי בקביעות, כי הכול נמצא בי – הכול בתוך האדם בלבד.
- הדואליות, הפיצול, נובע מחוסר שלמות התפיסה, והמקובלים משתמשים הזה כדי לתת ללומד המתחיל תרגילים, כדי שיחבר את שני החלקים לאחד.
- עלינו להתמקד בלעשות עוד צעד לקראת תכונת ההשפעה.
- כתוצאה מהריבוי, אנו מגיעים לעושר של הבנה והרגשה, ולאחר מכן, לאיחוד.
לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור
כתבי בעל הסולם: "פתיחה לפירוש הסולם", אות נ"ב
- מלמעלה יש לנו ראש – עתיק, אריך-אנפין ואבא ואמא עילאין, המגיע עד חזה דבינה דאצילות.
- מתחת לזה יש ישסו"ת – ז"ת דבינה, שכלול כולו מרצונות התחתונים, ולכן מסודר בהתאם להם ב-ג' קווים, ויודע כיצד התחתון יכול לסדר בצורה אופטימאלית את ההתמזגות בין הרצון לקבל והרצון להשפיע שבו.
- זו"ן שעולים לישסו"ת, מקבלים מהם שכל, דוגמא וכוח לבצע את הדוגמא, וכך הם נעשים בנויים בדומה לישסו"ת.
- ג' קווים מלמעלה נותנים ל-ג' קווים מלמטה דוגמא כיצד להיבנות, והבחירה החופשית של הנברא היא להידמות לדוגמא הזו, כתוצאה מהעלאת חשיבות תכונת ההשפעה מעל תכונת הקבלה.
- את חשיבות העליון ניתן לקבל רק מהסביבה, וכך זה בכל דרגה, עד גמר התיקון.
- "עליה" – התחתון מקבל שינוי ברצונות שלו; בשלב הראשון מעליה זמנית, בה העליון נותן לתחתון כוח, מעלה אותו ומראה לו שיש עוד דברים ויוצר בו חיסרון, ולאחר מכן התחתון חוזר למטה, עובד על עצמו, מרחיב את רצונותיו ועולה לבד.
- בעליה ממטה למעלה, המקומות מוגדרים מראש, אך העלייה עצמה היא כתוצאה מחיסרון האדם לעלות.
- כדי להתקשר ולהידמות אליו, העליון מוריד את התנה"י שלו לתחתון, ובמקביל לוקח את חומר התחתון למעלה ולאחר מכן מוריד את החומר שלו למטה, ואז התחתון נעשה דומה לעליון.
- המלכות היא רק חומר ללא צורה – רצון פשוט בלבד, והתנה"י שנמצאים איתה בקשר, נותנים לה את הצורה.
- בעולם הזה, האדם עושה את הצורה; ברוחניות, אם הנברא רוצה, הבורא עושה ממנו צורת עצמו.
- ברוחניות, העליון מטביע את צורתו בתחתון והתחתון רוצה לקלוט ולהזדהות עימה.
- כמה שהתחתון קטן יותר, הוא דורש מהעליון, וכמה שהתחתון גדול יותר, הוא לוקח מהעליון תפקידים ומממש אותם בעצמו.
- הבחירה היא לרצות להשתייך לעליון, ולא לבצע משהו – הביצוע הוא רק מתוך כוחות המתקבלים מהעליון.
- התעוררות התחתון היא עם הרצון האגואיסטי שבו, ועל-פניו הוא צריך לרצות יתר השפעה.
- סיום כל מדרגה חייב להיות בשמחה, כי שמחה היא סימן להסכמה ברצון.
- כתוצאה מעליית מלכות לבינה, בינה מצמצמת את עצמה כיוון שהיא לא יכולה להשפיע לה (צמצום ב'), וכתוצאה מזה שמלכות התחברה לבינה, היא מקבלת עליה את כליה המצומצמים, וכעת היא מתכללת בז"ת דבינה ויכולה לעבוד באותה הצורה כמוהם.
- צמצום ב' הוא תחילת הנברא, כי בזה הנברא מתחיל להיות כלול מהבורא.
לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור
כתבי בעל הסולם: מאמר "עת לעשות"
- אפשרות פתיחת חכמת הקבלה לכל האנושות, מסמלת לנו שינוי חד ומאד מיוחד, בכל ההיסטוריה של האנושות.
- בעבר, רק לחכמי האומה היה ניתן לכתוב ספרים ולהביאם לדעת הקהל.
- התורה כתובה בצורה כזו, שהאדם צריך לגלות אותה בהתאם לצורת התפתחותו.
- לשון הקבלה היא הלשון הכי קרובה לבירור האמיתי מצד אחד, ומהצד השני הכי פחות מובנת למי שלא בקיא בה ונמצא במדרגות ההשגה; לכן עד ימינו, רוב הכתבים שהתגלו היו בשפות "פשט", "רמז" ו"דרוש".
- מזמן הדפוס והלאה, ובמקביל לירידת הדורות, האנשים החלו לכתוב ללא השגה קודמת, ולפי סברותיהם השכליות, ולכן הספרים הללו עושים רק נזק.
- למי שלא נמצא בהשגה, אסור להוציא משהו מעצמו, אלא רק בהסתמכות על הכתבים האותנטיים.
- בהפצה, המקור חייב להיות כיסוד.
- הלימוד נקרא שאני לוקח את כל החומר, ומתחיל להיכלל בו, עד שבסופו של דבר, הרצונות והמחשבות שלי יקבלו את הצורה שלו.
- הלימוד הוא על הרצונות – שיקבלו צורות חדשות, ולא בשכל – "לא החכם למד".
- הבדיקה העיקרית היא, עד כמה תכונת ההשפעה נעשית חשובה יותר.
- מי שנגד חכמת הקבלה ואומר שלא הגיע הזמן לגילויה, נקרא "ערב רב" ועושה "תקלה לישראל".
- התורה שכתב משה, היא למעשה הגילוי הרוחני שגילו כל חלקי העם כאחד; זהו ספר החיים שלהם.
- "תורה" – איך האור מתלבש בנשמה.
- כיוון שבדורנו מתחילה ההתפתחות מאפס – מהגלות הכי עמוקה, וביחד עם כל העולם, המקורות הקדומים נראים לנו כסיפורים ולא יותר, וכעת עלינו להעביר לידיעת הציבור במה מדובר.
לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור
לחצו כאן למעבר למדור "שיעור הקבלה היומי"