קבלה לעם היום

הכנה לשיעור

• כל העבודה שלני היא מעל ההפרעות.
• רק אדם שיש לו יצר רע ושהוא צריך להתקרב למעלה ממנו לבורא, מבקש שזה יקרה; מי שלא מגלה שיש לו יצר רע, לא מבקש את זה.
• את סידור התפילה כתבו אנשי הכנסת הגדולה – מקובלים גדולים, והוא למעשה מתאר את הסדר שבו אנו מתפתחים; הצורה שבה האדם מכיר הכול, כדי להגיע לזיווג עם האור העליון.
• תפילה היא עבודה שבלב – בתוך הרצון; תפילה היא חיסרון מבורר שאותו אני מעלה למעלה, ומבקש מהעליון שיתקן אותו; הרצון לקבל שעולה לתיקון נקרא "תפילה".
• עליית התפילה – האדם מעלה את הרצון שלו למעלה, באותו ה"עמוד" שבו אח"פ דעליון נמצא בגלגלתא-עיניים דתחתון, וכך הלאה בכל פרצוף עד אין-סוף.
• העלאת מ"ן – נותנים לעליון את הרצון, שיתקן אותנו.
  
• אם האדם נדבק בעליון ומוסר את הרצון שלו לתיקון, העליון מעלה את הרצון שלו ומתקן אותו.
• ברגע שהעליון מרגיש את החיסרון שלי באח"פ שלו, הוא מתחיל להעלות אותו.
• אח"פ שלי – החלק שאני לא יכול לבקש לתקנו; גלגלתא-עיניים שלי – החלק שאני יכול לבקש לתקנו.
• אנו צריכים להתעלות מעל ההפרעות והבלבולים שהולכים וגדלים, ולא לשים לב לתוכנם, אלא רק להשתדל להגיע למצב שאותו לא אוכל לסבול, ולרצות לתקנו.
• הלחץ שלי חייב להיות רק לקבוצה, ללימוד ולהפצה, וכל הכיוון הזה חייב לעבור דרכם לבורא; לאחר שעשיתי זאת, התגובה מלמעלה כבר לא תלויה בי.

 לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

בעל הסולם – אגרות קודש, אגרת 31, שנת 1927

• העבירה שגרמה לשבירה, היא שמשכו את האור תחילה בכלים דלהשפיע, ובפעם השניה, בכלים דלקבל; לכן לאחר השבירה, ישנה עבודת בירורים, באיזה חלק מהרצון לקבל ניתן לעבוד.
• בכל פעולה, ניתן להשתמש בכלים שלך רק בדחייה – להשפיע על-מנת להשפיע, וגן בלקבל על-מנת להשפיע העבודה היא בדחייה – קו אמצעי.
• מצד הבורא אין כל השהיה; לא צריך לחכות לתגובה שלו – ברגע שבקשת האדם שלימה, מיד מגיעה התגובה.
• ניתן להמשיך את האור רק בדומה לירח – במידה שיש מסך המסתיר (במידה שכדור הארץ מסתיר את הירח), החלק שלא מוסתר, מאיר; האור שמגיע מהבינה דרך זעיר-אנפין, מגיע למלכות במידה שמלכות יכולה להגיע לזעיר-אנפין.
• "שני המאורות הגדולים" – בינה ומלכות פועלות במלואן; מלכות בבינה ובינה במלכות מתקשרות יחד.
• "בנים" – התוצאה מהעבודה; "בן השנואה" – התוצאה מעבודה בעל-מנת לקבל; "בן האהובה" – התוצאה מעבודה בעל-מנת להשפיע.
• רק בקו אמצעי – יעקב, אין קליפה.
• "קו אמצעי": היכולת לקשור – אני, קבוצה, הפצה, מורה, לימוד – ללא הרגשת הבדל ביניהם; זה נקרא "בורא", "עליון", "קו אמצעי".
• כתבי הקודש מדברים רק על פעולה אחת: לקיחת החומר, הלבשת תכונת ההשפעה עליו, קשירתם יחד, וקבלת צורה חדשה שנקראת "אדם" או "קו אמצעי".
• "סידור התפילה" – סדר העלאת החסרונות לתיקון.
• אתה צריך להתגבר רק על הדחייה שלך מהחברים, כי רק שם הייתה השבירה.

 לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

כתבי בעל הסולם: "פתיחה לפירוש הסולם", אות ע"ט

• הבטישות שהאדם מרגיש בין כוח הרע וכוח הטוב, ההשפעה והקבלה, מזמינות אותו בסופו של דבר לפנות לעליון, ואז הוא פונה ומבקש.
• הפעולה הנכונה מסתיימת תמיד בפנייה לעליון, עבור משהו, לא חשוב מה, כי שם זה המקור, ומשם בא הבירור, התיקון  הכול.
• במצב "עיבור", כל פעולות התחתון הן כדי להידבק בעליון; במצב "יניקה", התחתון כבר עצמאי, מברר ומשתתף בעצמו בהכול; העליון כבר לא שולט עליו, אלא הוא שולט על עצמו בהדרגה.
• החיסרון שהיה משותף בזמן העיבור, עולה בזמן היניקה מנה"י לחג"ת (חזה), ולכן יש עכשיו "חלב" – כל מה שלא קיבל התחתון ב-9 ירחי לידה, הוא מקבל ב-כ"ד חודשי היניקה.
• "עיבור ב'" – עיבור למוחין – לקבל בעל-מנת להשפיע – התחתון רוצה להידמות לאמא בפעולה שלה, לא רק לבטל את עצמו ושהעליון יטפל בו. זו כבר עבודה בקו אמצעי ממש, בג"ר.
• בניגוד לעולם שלנו, בו הטבע דוחף את בני האדם לפעולה, ברוחניות אנו צריכים לעבוד בעצמנו במקום הטבע, ולכן על-ידי הפעולות הללו אנו נעשים חכמים כמו העליון.
• החכמה נמצאת באור החסדים, כי היא חייבת להחיות את בינה, ולהחזיק אותה, אחרת לא יהיו מעמד ועוצמה לאור החסדים.
• שום פעולה ברוחניות לא נעשית אלא רק לפי רשימות התחתון, או תוספת עליהן מצד התחתון, שנקראת "תפילה".
• הרשימות של הנשמה שלי, הן הקשר שלי עם הקבוצה.
• כל הנשמה שלי נמצאת מחוץ לי; כל העולם, כל רצונות הדומם, הצומח, החי והמדבר שנמצאים מחוץ לי, זו הנשמה שלי, ואני צריך לחבר אותם אלי; זו עבודה נגד האגו שלי, בהתגברות, ומה שארגיש בקשר מעל ההתגברות, יקרא "העולם הרוחני".
• קודם כל להיות בקשר עם הבורא; רע או טוב זה לא חשוב.
• בכול מדרגה ישנם עיבור, יניקה ומוחין, אך בדרגת עביות חדשה.
• מימוש רשימות העיבור, היניקה והמוחין, נקרא "גלגול הנשמה", המוביל לגלגול הבא – עיבור, יניקה ומוחין בדרגה הבאה.

 לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

כתבי בעל הסולם: "מהות חכמת הקבלה",שיעור  7

• חכמת הקבלה היא החכמה היחידה בה אנו יכולים להשתמש ללא מושג הזמן, כי הטבע הרוחני לא משתנה, ולכן ספרי קבלה שנכתבו לפני 5000 שנה, רלוונטיים לחלוטין גם היום.
• בספרים הקדושים לא פועל חוק ההתיישנות, בשפה או בתוכן; עובדה זו מנוגדת לכל ההיסטוריה או התרבות האנושית, מפני שהיסוד של השפה וכל החכמה הוא מוחלט.
• כלפי כל אדם הנמצא בהתפתחות הרוחנית, יש הכול והוא משיג הכול, אך עדיין יש נשמה פרטית שצריכה לסיים את התיקון כלפי התיקון הכללי.
• ההתפתחות הטכנולוגית והתפתחות העולם ככלל, היא כדי לחפות על חוסר התקשורת בין הנשמות.
• בכל הדורות הקודמים היינו אינדיבידואליסטים  – זהו לא כלי שבור, אלא כיום, כשאנו מגיעים למצב שאנו מחוברים כביכול אך לא יכולים להתחבר בינינו (גלובליזציה), ישנו חיכוך ואז זה נקרא "כלי שבור" – כל השפע שאנו רוצים לגלות "בורח" מבין חריצי שברי הכלי. לכן רק החיבור הוא ההצלה.
• בדורנו אין תיקון הפרט; המקובלים שמתקדמים היום, צריכים לתקן כלל ופרט יחד.
• אדם שלומד מתוך ספרי הקודש ללא מטרה לתקן את יצרו הרע, לא לומד תורה, אלא חכמה.
• "תורה", היא תיקון יצר הרע.
• כמה שיותר שנאה זה יותר טוב – כי רק כל אנו מגלים שאנו הפוכים מהבורא, ויכולים לדרוש מהמאור שיתקן אותנו.
• כל המדרגות והשלבים קבועים מראש, ומפורטים בתורה, אך היחס שלך לא כתוב מראש, ותלוי רק בך.
• הבחירה החופשית שלך היא רק במימוש המצב.
• בזה שאתה נלחם עם האגו, עם העצלנות שלך, אתה רוכש תכונות שלא ניתן לרכוש בצורה אחרת.
• ללא השגה, הקורא לא יבין לעולם את הכתוב בספרי הקבלה.

 לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

  לחצו כאן למעבר למדור "שיעור הקבלה היומי"