רשימות משיעור הקבלה היומי – 6.12.09
תיוג: בחירה חופשית, התפתחות רוחנית, מבנה העולמות, מציאות ואשליה, עבודה פנימית, קבלה לעומת שיטות אחרות כתיבת תגובה
הכנה לשיעור
- "לידה" – כשהעובר מקבל תוספת עביות, רשות בפני עצמו ומסך על העביות שלו, ויש לו מציאות בפי עצמו, המציאות הרוחנית.
- לפני הכניסה לרוחניות, העביות היא עביות דעולם הזה, כאשר הנברא האדם עדיין לא מוכן לבטל את עצמו כלפי העליון.
- "עליון" – כל מה שמחוץ לך.
- כל מצב ההכנה צריך להביא אותי לדבקות בעליון במצב "עובר".
- כל העיבור זה ויתורים, העליון יעשה ממך מה שהוא רוצה ואתה מוסר את עצמך בידיו.
- ניתן לעבור את תהליך הביטול בצורה מהירה וקלה, רק בחברה.
- הכניסה לעיבור תלויה בנחיצות האדם.
- אין הרבה כוחות לאדם, אבל אם הוא מרכז אותם לנקודה אחת, הם מספיקים לו כדי להיכנס לרוחניות.
- אנו לא יכולים לשנות את עצמנו בעצמנו; כל היגיעה שלנו היא לא להשתנות, אלא שישנו אותנו.
- הכוח שמנהל את המציאות מפתח אותך במידת ההשתדלות שלך לשייך את עצמך אליו.
לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור
חלק א': כתבי רב"ש, כרך א': מאמר "לפי מה שמבואר בענין ואהבת לרעך"
- על-פי בעל הסולם: "דת" – מי שמשתוקק לאהבת הזולת; "חילוני", "אומות העולם" – מי שמשתוקק לאהבה עצמית.
- "ליצנות" – אנשים שרוצים ליהנות ממה שהם עושים – זוהי חברה אנטי רוחנית; "חברת צדיקים" – מי שרוצים להגיע להיות צדיקים. כל ההבחנות הללו יכולות להשתנות מרגע לרגע, באותה חברה ובאותם האנשים.
- הרגישות, הפחד, החרדה לא להפוך ל"מושב לצים", דורשת יגיעה קבועה, תשומת לב ובדיקה בלתי פוסקת; ובזה שמגדילים את הרגישות והביקורת דווקא לזה, שם מתחילים לאתר את הרוחניות.
- הבירור הוא כל הזמן, להישאר באהבת החברים הרוחנית, ולא הגשמית.
- היראה האמיתית היא, האם אוכל להגיע לאהבת הזולת, לאהבת הבורא; זוהי התפילה האמיתית, כשהאדם רוצה שהמאור המחזיר למוטב יביא לו שינוי.
- על כל אחד ואחד בחברה ועל החברה כולה, להיות בכל רגע ורגע בביקורת עצמית – האם אני נמצא כצדיק בחברת צדיקים, שרוצים להגיע לביטול, לאהבת הזולת, שבתוכנו נגלה את הבורא.
- העיקר הוא לא לאבד את ההכרה הרוחנית – הביקורת היכן אני נמצא בכל רגע ורגע.
- תקנון הקבוצה מהווה את גבולות הקבוצה, שמייצבים את האדם, ולפיו הוא יכול לבדוק את עצמו.
לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור
חלק ב': כתבי בעל הסולם, פתיחה לחכמת הקבלה, אות נ"ב, שיעור 23
- הריקנות בסוף הפרצוף, והאור המקיף שנותר מחוץ לו, נותנים לפרצוף הרגשה שנקראת "ביטוש פנים ומקיף", שגורמת לו להזדכך, על-מנת לעשות יתר פעולות השפעה.
- בתוך הפרצוף ישנו אור חסדים בהארת חכמה; בסוף הפרצוף ישנו אור חסדים ומעט הארת חכמה בדחייה.
- "זיווג דהכאה" – הזיווג הוא בין הרצון לקבל והתענוג, וההכאה היא בין הכוונה שלי על-מנת להשפיע ובין הרצון שלי לקבל.
- כל החשבונות – בראש, בתוך ובסוף, הם בתוך הרצונות, הם היחס לרצון בכל מיני אופנים.
- "אור" – התפעלות הכלי.
- אין רצון ריק; הרצון קיים רק בגלל שהאור מחזיק אותו.
- "אור חסדים" – תענוג מדחיית האור, שאני דומה לבורא, שאני כמוהו; זהו אור של השתוות הצורה.
- החיסרון לעשות לעליון מה שהוא רוצה לעשות לי, מחייבת את הפרצוף להזדכך.
- לפרצוף הבא, אין שום אחיזה בפרצוף העליון לו; יש חתך בין הפרצופים, כשנגמר הקודם, מתחיל הבא. הקשר היחיד בין הפרצופים הוא קשר סיבה ומסובב.
לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור
חלק ג': כתבי בעל הסולם: "תכונתה של חכמת הנסתר בכללה", שיעור 1
- אברהם חקר במיוחד את נושא ה"אחד"- שכל מה שבנו מגיע מהעליון, שלא יכול להיות בתחתון יותר או פחות ממה שהוא מקבל מהעליון.
- "יחיד" – אין שוני בפעולות העליון כלפי התחתון.
- "מיוחד" – מיוחד בזה שבפנימיות כל פעולה שעושה העליון, יש רק מטרה אחת – לגלות את עצמו אלינו.
- "אחד" – אני התחתון והוא העליון; כל החומר שלי וכל הצורה שלי מגיעים ממנו; הוא המקור לכל.
- האדם לא מסוגל להאמין בכוח אחד שפועל עליו ומסובב לו את כל הדברים, כיוון שמטבעו, הוא נמצא בפיצול פנימי וחיצוני.
- באף אמונה לא קיים מושג ה"אחד", כיוון שכל מה שאנו מרגישים, מכחיש את האחד; לפי טבעו האגואיסטי, האדם לא יכול להכיר במושג "אחד".
- לאף אדם שלא נמצא בגילוי ובדבקות, ולו בצורה חלקית, דתי או חילוני, אין קשר עם ה"אחד".
- "תפיסת המציאות"- תפיסת הבורא, מקור החיים, כי חוץ מזה אין מציאות.
- דרך כל הצורות המנוגדות בהופעתן כלפינו, עלינו להשתדל לייחדן למקור אחד.
- עלינו להשתדל להתכלל עד כמה שאפשר, ב"גלים" שעוברים על כולנו; לחיות בהם בכלל החברה, ביישום המטרה, זה הכול; לעבור יחד עם ה"ציבור" את המצבים.
- אין אדם עולה, אם קודם לכן הוא לא גילה מהי ירידה.
- לא ניתן להתפתח ללא צרות, חסרונות; או שמתפתחים על-ידי חסרונות וצרות בדרגת הבהמה – כסף, כבוד, מושכלות וכו', או שמתפתחים על-ידי חסרונות וצרות ברמה גבוהה יותר – חסרונות לאהבת הזולת, ואז הם מורגשים באדם כ"ייסורי אהבה".
לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור
לחצו כאן למעבר למדור "שיעור הקבלה היומי"