קבלה לעם היום

חלק א': זוהר לעם, פרשת וישלח, אות רע"ד

• המצב הכי טוב ללימוד הזוהר, הוא שהאדם מעורר את עצמו מאפס, מתוך כל התנאים שמתגלים לפניו בעולם הזה.
• בעיות העולם הזה הן לא בעיות המתקיימות בעולם הזה, אלא המדרגות הרוחניות שהשתלשלו מלמעלה וייצבו את עצמן בצורה הפוכה כלפיך, לדוגמא בנק, סופר, משפחה, עבודה – כל אלה הם תנאים שמהם אתה חייב לדחוף את עצמך, כמו דרך מסננת, ומה שיוצא מזה נקרא "יגיעה".
• דווקא כשקשה לאדם, עליו להשתדל להפריד את מציאות העולם הזה מהנקודה הרוחנית הנסתרת, ולהוציא אותה מתחת ערימת הבעיות, אל למעלה מהן.
• בזמן קריאת הזוהר, הציפייה צריכה להיות – "אני רוצה להתכלל מזה, שזה ימלא את כל התאים שלי".
• הזוהר פותח בנו את הנקודה שבלב, הוא לא בא כדי למלא לנו את רגש העולם הזה.
• עלי לשאוף שכתוצאה מהלימוד יהיה לי תיקון, ושהמילוי יבוא לכלים החיצוניים – בזולת.
  
• כיום, בפעם הראשונה בהיסטוריה, אנו עושים עבודה רוחנית; אנו הראשונים בהיסטוריה שמבצעים את התיקון, את המימוש.
• הזוהר מדבר רק על האדם, על מה שקורה בתוך הנשמה, איך אנו מפתחים את הנשמה ומגלים בתוכה את המציאות.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

חלק ב': כתבי בעל הסולם, פתיחה לחכמת הקבלה אות ק', שיעור 40

• ספירת דעת היא לא ספירה, אלא חיסרון שהתחתון מעלה לעליון.
• בינה היא ראש לזעיר-אנפין; זעיר-אנפין נקרא "קטן", כי יש לו רק גוף – חסדים בהארת חכמה, וראשו בבינה.
• הקשר בין חכמה ובינה, נעשה כתוצאה מחיסרון שמגיע מלמטה, שנקרא "ספירת דעת".
• ספירת דעת היא כל-כך חשובה, כיוון שהתחתון גורם אותה, את הזיווג בין אבא ואמא.
• ההבחנה "דעת", נקראת ספירה, כי בלעדיה כל הפרצוף היה "מכובה", היא "מדליקה" את הפרצוף, וממנה יש אור בכל העולמות.
• ט' הספירות העליונות כלפי מלכות, הן מקורות התענוג, הלימוד, מידות ההשפעה שלה לאותו המקום שאליו היא מעבירה את האור החוזר שלה.
• ללא ט' הספירות בין הבורא לנברא, לא היה ביניהם כל קשר.
• עליית מלכות לבינה – אני מעלה את חלק הרצון לקבל שלי, שיכול להידמות במשהו לרצון להשפיע, ואת כל השאר אני מצמצם.
• מצמצום ב' והלאה, בינה נמצאת תמיד בצמצום, ופותחת את עצמה רק בהתאם לחיסרון התחתון; לכן אם לא נעורר את הבינה, לא יפתח כלום מלמעלה.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

חלק ג': כתבי בעל הסולם, "מבוא לספר הזהר" אות כ"ב, שיעור 7

• כל המדובר בכתבי הקבלה הוא כלפי הנשמות בלבד, אנו אף פעם לא מדברים על האור.
• אין-סוף – המקסימום שאני יכול לקלוט ולהתפעל ממנו בכלים שלי.
• מהרגע שהתחלתי לנוע לעבר המטרה, בכל רגע אני מקבל מידה מסוימת מה"אין-סוף".
• כל מדרגה עליונה נקראת כלפי "אין סוף", כי אני לא יכול לעלות אליה, אלא אם אני הולך ב"מאה אחוז" על הכול.
• "אני" – אותה הנקודה שדווקא משתוקקת להגיע לבורא, לדבקות, לייחוד, שבה אני מרגיש את המימוש הרוחני שלי; אותו הרצון "יש מאין" שיהפוך לאור.
• אנו צריכים לייצב בכל פעם את עצמנו, בצורה הנכונה כלפי מה שכתוב בספר הזוהר, ובצורה כזו אנו מכוונים כלפינו את השפעת המאור המחזיר למוטב.
• אתה לא מרגיש את החומר, אלא רק את ההשוואה בין הצורות המלובשות בו; לכן עלי לבחור בכל פעם חברה יותר ויותר מתקדמת, שתראה לי דוגמא, ממה כדאי לי ליהנות, וכך אתקדם.
• אני חייב למצוא את נקודת הקשר של לאחרים.
• כולנו נמצאים בדמותנו הנכונה באין-סוף – המצב היחיד שקיים בפועל; כל היתר חוץ ממנו, הם דמיונות, הסתרות כלפי אותה נקודת האדם, המרגישה את עצמה בעולם הזה.
• דווקא על-ידי ההעלמות בין עולם אין-סוף לבין העולם הזה, נוכל לתקן את עצמנו, בהתאם להן.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור

  לחצו כאן למעבר למדור "שיעור הקבלה היומי"