רשימות משיעור הקבלה היומי – 7.1.10
חלק א': זוהר לעם, פרשת וישב, אות קמ"ח
- לאחר ההתפעלות וההתעוררות הראשונות מלימוד הזוהר שניתנות לנו מלמעלה, הן עוברות, כיוון שמתעורר באדם רצון לקבל חדש, שאליו הוא חייב להוסיף התעוררות מצידו, ובצורה הזו להתקדם.
- מצד אחד, העבודה שלנו נקראת יגיעה, ומהצד השני "עבודת ה'" – שהבורא עושה את העבודה, והיא נקראת על שמו. על האדם להגיע לחיסרון, לתפילה, לבקשה, וזהו למעשה הכלי – כך מגיעים לשותפות עם הבורא.
- אנו צריכים לראות את עבודתנו כעבודת פיסול, בבניית הכלים, בהעלאת חשיבות המטרה, ודווקא בזה שקשה לנו – ללא הבנה, נתנו לנו הזדמנות להשתוקק להבנה, וללא הרגשה, נתנו לנו הזדמנות להשתוקק להרגשה.
- העבודה שלנו היא לא על המילוי שיבוא, כמו בעבודות העולם הזה, אלא לרצות, ואז המילוי מגיע מלמעלה.
- דווקא החיסרון לכלי הוא החשוב; למילוי אני לא צריך לדאוג – הוא קיים בשפע וללא גבול.
- בזמן קריאת הזוהר, היגיעה למצוא משהו מלמעלה, תמורת כל המילים, הצלילים האלה, זו היגיעה שאני נותן; במקום כל המילים האלו, אני רוצה להתחיל להרגיש הרגשה חדשה.
- "העולם הזה" – מלכות דאצילות; "העולם הבא" – בינה דאצילות.
- מטרתנו היא, שכל הזמן נהיה בחיסרון להעמיד את זעיר-אנפין בזיווג עם הנוקבא, שתוכל לקבל בכל פעם, דרגה אחר דרגה, שפע שיגיע אליה דרך זעיר-אנפין מבינה.
- "תורה" – כל האורות המיועדים לתקן ולמלא את האדם.
- "הקדוש ברוך הוא" – הכוח הכללי שמחזיק את תרי"ג אורות התורה, ומחכה ומצפה, מתי הוא יוכל להשפיע אותם לאדם, שירצה להתקדש, ובזה יעשה לו נחת רוח.
- אם האדם מתגבר על שנאתו לאחרים, ורוצה שיהיה לו כלי אחר, של אהבה ("בראתי יצר רע"), ופותח את ספר הזוהר ומתחיל ללמוד, להרגיש, כדי למצוא את הכוח שיתקן אותו, אז, "בראתי לו תורה תבלין" – התבלין הם אותם תרי"ג "עצות", שמתקנים את תרי"ג רצונות האדם.
- "איש" – כוונה על-מנת להשפיע; "אישה" – רצון לקבל שיכול להתקשר לאותה הכוונה, ואם הם מתחברים ביניהם, הם כבר יכולים "להוליד בנים".
- אין בתורה דברים יפים או לא יפים; התורה היא סדר הפעולות שעוברות על כל נשמה ונשמה.
לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור
חלק ב': כתבי בעל הסולם, "פתיחה לחכמת הקבלה", אות ק"י, שיעור 45
- הרצונות שברא הבורא, לא מסוגלים לקבל תיקון, אלא אלה ששייכים לחלק גלגלתא-עיניים – "ישראל".
- ישראל לא שייכים לעולם הזה; אלה אנשים שיש בהם הכנות מראש לתורה, שגם היא לא מהעולם הזה.
- חייבת להיות בעולם הזה קבוצה שנקראת "ישראל", שתישבר ותתכלל עם "אומות העולם" בארבע גלויות, ולאחר מכן כל הנשמות – הן ישראל והן אומות העולם, יתוקנו.
- מעשה השבירה הוא לכיוון התיקון, כי אם הוא לא היה מתרחש, כל האור העליון היה נותר למעלה, הרצון היה נותר למטה, ואף פעם הרצון לקבל לא היה מגיע להידמות לבורא, להיות "אדם".
- פרצוף עולם הנקודים בגדלות קיים עבור זו"ן, כדי למלא אותם, ולכן ברגע שזו"ן נשברים, עולם הנקודים חוזר לקטנות.
- אמא – גדלות; בינה עצמה – קטנות.
- מ"ן הוא תמיד דרישת המלכות כלפי בינה, להיתקן ולעשות פעולות השפעה.
לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור
חלק ג': כתבי בעל הסולם, "מבוא לספר הזוהר", אות ל"ד, שיעור 12
- תפיסת המציאות שלנו: כאילו קיבלתי זריקת הרדמה בחלק מהרצון שלי, ואני לא מרגיש אותו כשייך אלי. ובנוסף לזה נתנו לי הרגשה נוספת – שהדבר שנמצא מחוץ לי, מנוגד לי, עוין, פחות ממני, ואני מסתכל עליו רק בתנאי שאני רוצה לנצל אותו.
- כוח השבירה הוא כוח שקרי, שגורם לי לפגוע בזולת, מבלי לדעת שבזה אני פוגע בעצמי.
- כדי לפתור את הבעיה הזו, עלי לקרוא בספר הזוהר, ובכוחו, שישפיע עלי ויביא אותי לתיקון; שאראה את החלק הזר, הזולת, "רעך", שהוא שלי, שהוא מחובר אלי כמו שאני מחובר לעצמי, שיתחברו כל חלקי הרצון שלי יחד.
- בתיקון הפער ביני לבין הזולת, אני מחבר את שני חלקי המציאות – הנברא והבורא – "הוא ושמו אחד".
- ברגע שתתחיל לחבר חלק כלשהו מהחיצוניות לפנימיות, תתחיל להכיר בזה שאתה חי בסרט.
- במידה שאני מחבר כלי חיצון ועושה ממנו פנימי, על-פני החיבור הזה אני מגלה את האור העליון, מתעורר מהסרט, ועולמי הופך לעולם אמת.
- הרשימו תמיד מגיע מקולקל, ואתה צריך בכל פעם לתקן את העולם, ולחבר את חלקו החיצוני לחלקו הפנימי.
- כל כתבי הקודש עוסקים רק בדבר אחד – להכניס את החיצון פנימה. זה מה שהמציאות הרוחנית מחייבת את המקובלים לכתוב עליו באופן טבעי.
לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור
לחצו כאן למעבר למדור "שיעור הקבלה היומי"